רוג'ר סילברסטון במאמרו "טלוויזיה, אונטולוגיה ואובייקט מעברי" טוען שהטלוויזיה מגנה על האדם, היא חלק בלתי נפרד ממנו ברמה הרגשית, קוגניטיבית וממלאת עבורו את הזמן ומרחב. סילברסטון מציג שלוש תפיסות המדגישות את חשיבות הטלוויזיה: הטלוויזיה מעניקה "ביטחון קיומי" (גידס)- המנגנון שמאפשר לאדם לשרוד בחברה. מעניק לו ביטחון בזהות העצמית ובתחושת ההמשכיות והקביעות של אותה זהות. הביטחון נוצר בתהליך של "לתת אמון מרחוק"- תחושה של "ביטחון קיומי" ללא התנסות במציאות. הטלוויזיה (בעזרת היכולות הטכנולוגיות שלה) מקשרת אותנו עם כל העולם ואנו "נותנים אמון מרחוק" לאמת שהיא מייצגת. בנוסף הטלוויזיה משמשת עבורנו "אובייקט מעבר" (ויניקוט)- חפץ אשר מאפשר התנתקות מהאימא ותחושה של עצמיות. הטלוויזיה ממלאת את החסר של האימא והפונקציות שהיא מייצגת כמו תחושת המשכיות, לא ניתנת להשמדה- מספק כוח לביטחון הקיומי, מבנה סדר יום- שעות צפייה קבועות ומארגנת את המרחב הסביבתי- מיקומה בבית הוא מרכזי.
לדעת סילברסטון התקשורת והטלוויזיה בפרט ממלאת תפקידים רבים בחיי היום יום של האדם. ראשית היא מבנה סביבה את סדר היום, האדם צופה בשעות קבועות ובתוכניות קבועות. כמו כן היא מבנה את המרחב הבייתי ע"י המיקום שהיא מקבלת בבית. שנית היא מחזקת באדם את "הביטחון הקיומי שלו" שהוא הבסיס לזהות עצמית והמשכיות. הטלוויזיה מאפשרת לפרט לתת "אמון מרחוק" שמאפשר לחזק את הביטחון העצמי ללא התנסות ישירה במציאות. והתפקיד המשמעותי ביותר שהתקשורת מהווה לאדם הוא "חפץ המעבר". דבר זה חשוב מאוד בכדי ליצור אישיות עצמאית בלתי תלויה באחר ונפרד לחלוטין. הטלוויזיה מספקת תחושת המשכיות. הטלוויזיה ממלאת בעבור האדם פונקציות מרכזיות ברמה הרגשית, הקוגניטיבית והחברתית. חוסר היכולת להשמיד את הטלוויזיה מעניק לה את מעמדה החזק כל כך בחיי האדם.
