סיכומים לבגרות בסוציולוגיה: השפעת הקבוצה על התנהגות הפרט וחבריה – קונפורמיות, הניסוי של אש, הניסוי של מילגרם
הקבוצה משפיעה על התנהגות הפרט והחברים בה במספר דרכים שונות:
לחץ חברתי וקונפורמיות
החברות בקבוצה משפיעה באופן מודע או בלתי מודע על חשיבתו של הפרט, על תפיסת עולמו ועל התנהגותו. גם אם אישיותו מגובשת והוא בעל עמדות ברורות ותפיסות עולם בתחומים שונים, בכל זאת קבוצה שבה הוא חבר יכולה ליצור שינוי בדפוסי חשיבתו ואף בדפוסי פעולתו בחברה.
קונפורמיות: שינוי בהתנהגות או באמונות, עקב לחץ קבוצתי אמיתי או מדומה. (חייבת לכלול ויתור, כניעה, מודעת או בלתי מודעת של היחיד לקבוצה לעיתים בליווי קונפליקט מסוים.
הקונפורמיות הנה פונקציה שימושית – היא משמרת את הסדר החברתי, מגדירה ציפיות ומסדירה את יחסי הגומלין בין בני האדם. היא גם משמשת דרך לאדם לחוש שייכות לקבוצה.
הניסוי של אש – קונפורמיות
ראה הסבר קצר ותמציתי וסרטון אודות ניסוי הקונפורמיות של אש
שאלת המחקר של אש הייתה כיצד דעת האחרים משפיעה על דעתנו. המשתנה התלוי הוא מידת הקונפורמיות והמשתנה הבלתי תלוי הוא לחץ קבוצתי .
בניסוי הקווים של סולומון אש התגלתה התנהגות קונפורמית במצב של גירוי חד- משמעי.
אש חזר על הניסוי 123 פעמים, כשבכול פעם נערך ניסוי ב-18 סבבים, השתתפו בו בין 7-9 נחקרים משתפי פעולה של החוקר, ונחקר אחד אמיתי בכל קבוצה, כשכל אחד צופה בשלושה קווים באורכים שונים ובקו נוסף. כל נחקר היה צריך להגיד מהו הקו הזהה באורכו לקו הנוסף.
משתפי הפעולה אמרו במרבית סבבי הניסוי תשובות שגויות, והנחקר האמיתי, שישב חמישי בסדר מתן התשובות, נדרש להחליט אם לענות כמו שאר החברים או כפי שרואות עיניו.
ממצאי המחקר (תוצאותיו) מצבעים על כשני- שלישים מבין הנבדקים "התמימים" שעמדו בלחץ הקבוצתי ,וכשליש שענו באופן קונפורמי את התשובה השגויה.
בשיחות עימם התברר שניתן לסווג את השוגים לשלוש קטגוריות :
- "מעוותי הפעולה"( או "הדיווח") ידעו שהקבוצה טועה אך לא רצו להיות חריגים
- "מעוותי השיפוט"האמינו שיש להם בעיית ראייה ולכן סמכו על הקבוצה.
- "מעוותי התפיסה"ביטלו את שיפוטם העצמי והאמינו רק לקבוצה. אלא טענו כי במהלך הניסוי אכן "ראו" כי הקבוצה צודקת.
התנהגות הקונפורמית- ובמקרה ברור זה ואף התמוהה- נבעה מגודל הקבוצה ,ומלכידותה ומפומביות התגובה. כל אלו יצרו לחץ קבוצתי על הנחקרים האמיתיים ששגו בתשובתם.
אש בנה מחקר המשך וקיים שני ניסויים נוספים . ממצאי הניסוי הראשון הראו שקיומו של אדם אחד נוסף בקבוצה שעמדתו דומה לעמדתו של הנבדק התמים מנטרלת את השפעת הקבוצה במצבים חד-משמעיים.
ממצאי הניסוי השני הצביעו על השפעה גוברת של משתפי פעולה הקודמים בתשובתם לנבדק התמים. למשתף פעולה אחת הייתה השפעה אפסית, לשני, משתפי פעולה הייתה השפעה 13.6 אחוזים מהנבדקים. לשלושה משתפי פעולה השפעה על כשליש מהנבדקים- זו הייתה ההשפעה המקסימאלית. לארבעה או יותר משתפי פעולה אין השפעה גדולה משל שלושה.
הניסוי של אש השפיע מאוד בממצאיו ובמסקנות שעלו מהן .
הסיטואציה שאש בנה בניסוי היא ברורה וחד- משמעית: בני אדם נוטים לסמוך על מראה עיניהם , והשפעה על שליש מהנבדקים אינה מבוטלת. ניסוי זה מלמד על התנהגותם של אנשים בקבוצות. המצבים במציאות חיינו לרוב אינה כה ברורים ואפשר להניח שמחוץ לכותלי המעבדה הקבוצה משפיעה עלינו ביתר עוצמה במיוחד כשהלחץ הקבוצתי מופעל על ידי אנשים שאנו מכירים או שאנו רואים בהם מומחים.
סביר כי נתקשה לשמור על העמדה לא מקובלת באופן העלול ליצור עימותים וניטה לקבל את דעת הקבוצה לחברים. בקבוצה נוח יותר כשוררת בניהם הסכמה. אנשי מדעי החברה מכנים מצב זה של העדפת תמימות הדעים בקבוצה בשם חשיבה קבוצתית. הקבוצה פועלת לקידום ההסכמות בין חבריה ולעיתים התוצאה היא אשליה בהגדרות המצב המשותפת. הלחץ הקבוצתי המחליש את כוחו של היחיד לצאת נגד מה שנראה כהסכמה קבוצתית.
הניסוי של מילגרם – צייתנות
שאלת המחקר: באיזו מידה יצייתו לצו של רשות או אדם בעל סמכות, כאשר צו זה נוגד את ערכיהם/מצפונם?
אוכלוסיית המחקר: ארבעים גברים שגילם בין 20-50 . הנחקרים השיבו למודעה המזמינה אותם להשתתף בניסוי הקשור לזיכרון ולמידה באוניברסיטת ייל היוקרתית בארה"ב. בעלי עיסוקים מגוונים ורמת השכלה מגוונת. עבור ההשתתפות בניסוי הובטחו להם 4.5$ עבור הגעה למעבדה ללא קשר למה שיקרה לאחר מכן.
מהלך המחקר: מילגרם הכשיר שני משתפי פעולה. אחד גילם את תפקיד מנהל הניסוי והאחר הוכשר לשחק את תפקיד הקורבן. לנבדק נאמר שהוא עומד להשתתף בניסוי הבודק את השפעת הענישה על הלמידה וכי המשתתפים בניסוי ייקחו בו חלק כ"מורים" או כ"לומדים". נערכה הגרלה , אך למעשה בכל הפתקים היה כתוב מורה – כי את תפקיד הלומד שיחק משתף הפעולה. ה"לומד" הושב על כיסא חשמלי ונקשר אליו ברצועות. הכיסא לא היה מחובר באמת לחשמל אך הנבדק חשב שכן. במקום ישיבתו של המורה הוצב לוח עם שלושה כפתורים ומתחתיהם כתובה עוצמתה של מכת החשמל הניתנת ללומד+ הגדרות לגבי עוצמת המכה.
הנחקרים הסכימו לציית לחוקר ולתת זרם חשמלי לאדם שהם לא מכירים רק משום שהחוקר הורה להם לעשות כך כאשר הנשאל טועה בתשובתו. "המורה"- הוא הנחקר אשר היה צריך לתת זרם חשמלי בעוצמה הולכת וגדלה לתלמיד (שהיה שחקן).. המשימה שהוטלה על התלמיד היא ללמוד צמדי מילים. החוקר הורה ל"מורה" לתת זעזוע חשמלי לתלמיד לאחר כל שגיאה בצמדי המילים ולהעלות את עוצמת הזעזוע משגיאה לשגיאה. (למעשה לא קיבל התלמיד שום זעזוע חשמלי). התלמידים- שהיו שחקנים השמיעו תגובות קולניות, בכל פעם שעוצמת הזרם עלתה.
ממצאים: ככל שהתמשך הניסוי ניצפו תגובות פיזיות של מתח עז של ה"מורים", אך איש מבין 40 הנבדקים לא פרש מהניסוי עד לאמצעו (300 וולט). חמישה פרשו בשלב זה (12.5%) ו26 (56%) המשיכו בניסוי עד סיומו.
מסקנות:
- כאשר אנשים חושבים שלמי שנותן פקודה, שעומד מולם יש ידע שלהם אין, הם יצייתו לסמכותו.
- צייתנות היא קונפורמיות שמתרחשת בעקבות הוראה מפורשת של מי שאנו רואים בן בעל סמכות, בדר"כ בהקשר לנושא הדיון.
"הצהרת הלסינקי": מסמך המציג עקרונות אוניברסליים שקיבלו את אישורה של הקהילה הבינלאומית בנוגע לעריכת ניסויים בבני אדם.
לקריאה נוספות אודות הניסוי של מילגרם.
לסרטון המציג את הניסוי של מילגרם.
ראה גם: הניסוי של מילגרם וציות לסמכות
עמוד זה הוא חלק ממאגר הסיכומים לבגרות
