סיכום בהיסטוריה: הגטאות

מטרות מוצהרות והסברים להקמתם של הגטאות

ההסברים שמסרו הגרמנים בקשר למטרת הקמת הגטאות נשענו על אנטישמיות ודעות קדומות והתבססו על כך שהיהודים הם כביכול סכנה לחברה ומזיקים לה, לכן יש לבודדם ולהפרידם מהאוכלוסייה הכללית:

  • היהודים מפיצים מחלות מדבקות.
  • היהודים מפיצים שמועות פוליטיים הפוגעות בלא יהודים.
  • היהודים עוסקים בשוק השחור ומזיקים לכלכלה הגרמנית ובזאת לשאר האוכלוסייה.

המטרות האמיתיות שרצו הנאצים להשיג בהקמת הגטאות היו:

  • ריכוז היהודים תחת פיקוח גרמני
  • בידוד היהודים מהאוכלוסייה המקומית
  • ניצול כוח האדם של היהודים במחנות הכפייה
  • שבירת רוחם של היהודים ומניעת מאבקים ומרידות (השגת תמותה טבעית עקב התנאים הקשים)

רקע להקמת הגטאות

הגטו הראשון הוקם בסוף 1939. רוב הגטאות הוקמו ברחבי פולין. מאפייני הגטו השתנו לכאורה מגטו לגטו, הם נעו בין גדלים שונים, צורות בידוד שונות (חלק עם חומות, חלק עם גדרות תיל), פיקוח גרמני הדוק יותר באחדים ואיסור יציאה מוחלט מהגטו לעומת עצמאות גדולה יותר באחרים, אך למעשה כולם היו דומים במהותם, נשלטו ע"י הנאצים והוקפו בחומה שעליה הוצבו זקיפים נאצים.

להקמת הגטו קדמו מספר פעולות: בדיקת השטח המתאים בעיר, סילוק הפולנים מהאזור המיועד לגטו, והעברת האוכלוסייה היהודית לגטו.

דרך ניהול הגטו

הקהילה היהודית בגטו נוהלה כביכול ע"י יהודים – היודנראט, אך פיקוח גרמני הדוק עמד מעל להנהלה היהודית וכיוון צעדיה. יו"ר היודנראט נבחר ע"י חברי המועצה, אך ישנה חובת אישור הגרמנים לבחירתו.

היודנראט היה חייב לבצע את דרישת הגרמנים, ועל פיהם ניסה לנהל את הגטו ביעילות, הדרך העיקרית בה יכול היה היודנראט להתמודד עם שאלת הציות לגרמנים היה ניהול מו"מ עם הגרמנים.

המשטרה היהודית

הוקמה ע"י היודנראט והורכבה בעיקר מפקידים סוחרים ותעשיינים, בעלי מקצועות חופשיים. הגטו חולק לאזורים ובכל אזור קמה תחנת משטרה הכפופה ליודנראט, למשטרה הפולנית ולגרמנים. נקודות החיכוך בין המשטרה היהודית לאוכלוסייה היו רבות: שמירה על סדר, שמירה על שערי הגטו, שליחת אנשים למחנות עבודה, ויכוחים עם בעלי בתים וכו'. השוטים עסקו רבות בשוחד והיו שנואים על הציבור, אך עם זאת סייעו לעתים בהברחות מזון, עזרו לתווך ולפשר בסכסוכים מקומיים ומנעו הלשנות למשטרה הפולנית.

התפקידים שהוטלו על היודנרטים

  1. דיור – חלוקת חדרים והקמת צריפים, מפקדים ורישומים של תושבי הגטו לשם ארגון כוח העבודה ומציאת עבודות לתושבי הגטו
  2. כלכלה – גביית מסים למען שירותים שונים, מימון המזונות המסופקים וארגון חלוקת המזון, הקמת בתי תמחוי והתמודדות עם הרעב.
  3. הכנת הגטו לשילוח בשלב הסופי ושליחת יהודים לעבודות הכפייה ע"פ דרישת הגרמנים
  4. בטחון – הקמת שירות סדר ושירותי מכבי אש
  5. בריאות ותברואה – הקמת בתי חולים ותחנות לריפוי מחלות מדבקות, דאגה לאספקת מי שתייה, ביוב והוצאת פסולת ושירותי קבורה.
  6. פתיחת מסגרות חינוכיות שונות
  7. השלטת חוק וסדר בגטו (בעזרת משטרה יהודית, בתי משפט, בתי סוהר) –כולל הקפדה על ענידת טלאי צהוב,  החרמת הרכוש היהודי.

יש להדגיש, כי בעוד שהטיפול בדרישות הגרמנים היה עניין של חובה וכפייה, הרי שהטיפול בפן היהודי היה בחלקו הגדול התנדבותי, הרבה מעבר למה שחייבו הגרמנים, מה שאיפשר ליודנראט לארגן את חיי הקהילה היה רגש אחריו הקולקטיבי שהיה טבוע בקהילות היהודיות זה דורות, והניסיון הרב שרכשו חברי היודנראט בשלב הראשון של חיי הגטו.

היודנרטים נתקלו בדילמות קשות בעת ניהול הגטו ביניהם: כיצד למנוע מעורבות יתר של הגרמנים בחיי הגטו, כיצד להשאיר את הגטו בחיים ככל שניתן, כיצד להתייחס לתנועות המחתרתיות שקמו בגטו, וכיצד לבחור את האנשים שישלחו למחנות ההשמדה.

היו שלושה סוגי יודנראטים, מקומי, אזורי וארצי.

היודנראט הארצי טיפל בענייני יהודים בכל המדינה.

היודנראט האזורי שלט על מספר יודנראטים מקומיים, והיודנראט המקומיים שלטו על עשרות גטואים קטנים באזורים.

דרכי הפיקוח על הגטו

  • הנהלת היודנראט הייתה מוכרת ומכובדת (אישים סמכותיים ורבנים שנבחרו ע"י חברי הקהילה, אך הוטו על מינוי המנהיגים היה של הגרמנים) על מנת להבטיח כי גזירותיהם יקויימו ולהביא לקרע בין ההנהגה לציבור עקב שיתוף הפעולה שלהם עם הגרמנים.
  • פיקוח גרמני הדוק עמד מעל להנהלה היהודית וכיוון צעדיה.
  • ביטול ארגונים יהודיים מסויימים, מינוי מנהיגים ששיתפו פעולה עם הגרמנים ועצירת כאלו שלא.
  • ההשגחה על הגטו נמסרה לידי מחלקה מיוחדת מנהל הגטו – שבראשה עמד נאצי.
  • המשטרה הגרמנית וה-ס.ס. התערבו ישירות בענייני הגטו והחרימו את רכוש היהודים כאוות נפשם.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה

עוד דברים מעניינים: