לגדול עם הטלוויזיה: השפעה לטווח ארוך של אלימות בטלוויזיה
סיכום זה הינו חלק מאסופת הסיכומים בקורס "לגדול עם הטלוויזיה", מאגר הסיכומים של האוניברסיטה הפתוחה.
השפעה לטווח ארוך – השפעה מצטברת
בהשפעת צפייה באלימות ילד מפנים התנהגות אלימה באורח יציב. ילד שנחשף להיקף גדול של אלימות בטלוויזיה יהפוך להיות מבוגר אלים.
יש שתי בעיות במחקרים של השפעה לטווח ארוך –
א. תמותה ניסויית – כאשר מלווים אנשים לאורך זמן, קשה להבטיח שאותה קבוצה תשמור על המאפיינים שלה לאורך זמן, אם זה מבחינת הגודל שלה ואם זה תמותה. הסטטוס החברתי שלהם משתנה.
ב. הקושי לבודד את הנבדקים , במחקר לטווח קצר אפשר להכניס את הנחקרים למעבדה, אך אי אפשר לקחת נחקרים ולבודד אותם מבלי לראות טלוויזיה, ולכן יש שתי דרכים שבהם מחקרים של השפעה מצטברת נבדקת:
דרך ראשונה: מחקרי שדה – תצפיות בפעילות של ילדים באיזו שהיא מסגרת ששוברת את השגרה היומיומית שלהם, כגון" קייטנות או צהרונים, במסגרת כזו אפשר להפעיל מניפולציות ולהעסיק את הילדים בצפייה בטלוויזיה בסוגים שונים , ניתן במידה מסוימת לחקות תנאי מעבדה אבל עדיין זה התנאים הטבעיים של הילד. המחקר נעשה תוך ניסיון לשלוט ככל האפשר על הרגלי הצפייה של ילדים, למדוד אותם אל מול קבוצת ביקורת ומול קבוצת השפעה. במחקרי שדה יש קודי ואי ודאות הנוגע לאפשרות להכליל את הממצאים. זה נכון לאותן נסיבות.
דוגמא: למחקר שדה
שני חוקרים: שטייין ופריידריך (1972)
בודקים את הקשר בין משתנים A= משתנה בלתי תלוי , B=משתנה תלוי.
בדיקה איך משתנה בלתי תלוי משפיע על התלוי, מזהים את סוג השפעה של A על B. אם התוצאות הפוכות יש השפעה של A על B, אבל בדיוק ההפך מהציפיות, אז המתאם הוא שלילי.
אם אין שום קשר בין המשתנים – לא מצליחים להוכיח דבר, אז אין מתאם.
עשו את המחקר על גן ילדים ובדקו את ההשפעות של תוכניות אלימות על התנהגות הילדים בגן ובחצר. הממצאים הראו שילדים שצפו בתכנים האלימים שינו את ההתנהגות שלהם. לצד עלייה בהתנהגות האלימה שלהם המחקר היה מראש על ילדים אלימים וכאן יש נקודת ביקורת.
מכיוון שקשה להשליך ממחקרי שדה על כלל הסיטואציות יותר ויותר חוקרים עוברים לעבוד עם מחקרי מתאם.
מחקרי המתאם בהקשר של הטלוויזיה, ינסו להראות כיצד הטלוויזיה משפיעה לאורך זמן על התנהגות אלימה, והמתאם ייבדק לאורך קבוצות גיל שונות. מחקרי המתאם לא מנסים למצוא השפעה ישירה בין שני משתנים אלה רמת מתאם בניהם למשל מהי ההתאמה בכמות הצפייה באלימות להתנהגות אלימה.
מחקר של לבקוביץ (1960).
בדיקה של ההשפעה של הטלוויזיה – התנהגות אלימה – ילדים בני 8 לאורך מספר שנים.
1960 בני 8
1970 בני 18
1982 בני 30
השתתפו: 900 ילדים במחקר.
השערה: ילדים יחקו אלימות והמבוגרים יותר התנהגות זו תישאר.
נאסף מידע מ- 4 מקורות:
א. ראיונות עם הילדים, כמה רואים טלוויזיה? מה הם רואים? ניסיון לזהות את היכולת שלהם להבדיל בין דמיון למציאות. עם איזה דמויות הם מזדהים?הערכה עצמית של הילד.
ב. שאר הילדים בכתה שאלון סוציומטרי, ביקשו מהם להגדיר מי הילדים הפופולריים בכתה? מי האלימים בכתה?
ג. ביה"ס שסיפק נתונים לגבי מאפיינים דמוגרפים והישגים לימודיים.
ד. הורים – בדיקת רקע סוציו אקונומי, כיצד הם תופסים את ההורות, בדקו אלימות בבית, ואת תפקיד הטלוויזיה במשפחה. דרכם החוקים גם למדו את הגישה שלהם לטלוויזיה ולאלימות.
(מחקר זה שונה ממחקרים קודמים , יש בו התייחסות לילדים עצמם, גם מבחינה חברתית וגם תפיסת הטלוויזיה בעיני הפרט, אנו נראה שכבר בשנות ה 60 הגישה הפרשנית מתחילה)
הממצאים:
נמצא מתאם חיובי בין צפייה מרובה בטלוויזיה לבין התנהגות אלימה.
1960 – לפחות אצל הבנים יש מתאם חיובי, אצל בנות לא בהכרח, הילדים שנוהגים באלימות מצליחים פחות בלימודים והרבה פעמים סובלים מבידוד חברתי.
1970 – חוזרים אל הילדים כשהם בני 18, עפ"י אותם מרכיבים ורואים שאותם ילדים שהיו אלימים נשארו אלימים, וגם הטלוויזיה ממלאת תפקיד מרכזי בתרבות הפנאי שלהם.
1982 – חוזרים אל אותם ילדים כשהם בני 30, יש קושי לחזור אל אותם ילדים מסיבות שונות, אך הצליחו להגיע לקב' די גדולה, 60%, במקרה זה לא ניתן לשאול מורים או הורים , לכן הייתה חלוקה על ידי ראיונות אישיים וראיונות עם בני זוג.
ממצאים:
עדיין המתאם חיובי בין המשתנים שבדקו, אבל המתאם אמנם חיובי אך נמוך. בנים שבגיל 8 העדיפו תכנים אלימים היו בחלקם תוקפניים יותר בגיל 18 ובגיל 30 המגמה אף התחזקה. בנים שהוגדרו אלימים בגיל 8 וצרכו תכנים אלימים היו כאלה גם בגיל 30.
ניתוח הסיבתיות במחקר הוביל למסקנה שחשיפה לתוכניות אלימות מגיל צעיר מובילה להתנהגות תוקפנית יותר בטווח המיידי דבר שיוצר בידוד חברתי שבעקבותיו הילד צופה יותר בטלוויזיה בתוכניות אלימות.
מסקנות
מה שאפשר לאמור בוודאות על המחקר, שילדים בעיקר אלימים נמצאים במעגל קסמים.
ילד שצופה באלימות ומחקה אותה יכול לסבול מבידוד חברתי שמביא לירידה בלימודים מאחר וירידה בלימודים זו חוויה מתסכלת, התחליף היא בצפייה בטלוויזיה , הטלוויזיה עשירה באלימות וחוזר חלילה.
סיכום מחקרי המתאם מלמד על השפעה מצטברת ועל מתאם חיובי יציב ונמוך בין צפייה באלימות טלוויזיונית להתנהגות אלימה.
