סיכום מאמר: אלטרנטיביות חינוכיות, אי שוויון ומוביליות בישראל \ שביט, איילון וקרולנדר

סיכום מאמר: אלטרנטיביות חינוכיות, אי שוויון ומוביליות בישראל \ שביט, איילון וקרולנדר

מתוך המאגר: סיכומי מאמרים בחינוך, סיכומי מאמרים בחברה הישראלית

Schooling alternatives, inequality, and mobility in Israel/

Yossi Shavit, Hanna Ayalon and Michal Kurlaender

מבוא

הזדמנות שניה משמעותה שדרך מבנה מאורגן בחברה יכול היחיד לנצל הזדמנות השכלתית שפוספסה בניסיון הראשון. מדובר בהזדמנות להשלים חינוך על יסודי או לשפר את תוצאותיו. הרעיונות שכישלון אינו סופי ושמוביליות חברתית יכולה להתרחש גם בדרכים שאינן הדרכים הסטנדרטיות בחינוך הוא רעיון מרכזי בארגונים חברתיים שדוגלים בשוויון. נוכחותן של הזדמנויות שניות בחינוך נתפסת, אם כן, כדרך לצמצום פערים.

הכותבים מדגישים את האבחנה בין הזדמנויות שניות לבין חינוך אלטרנטיבי: חינוך אלטרנטיבי מיועד לתלמידים יכולת נמוכה שלא מעונינים בהשכלה על תיכונית אלא מיועדים לכניסה מיידית לשוק העבודה. התלמידים המשתתפים בחינוך אלטרנטיבי לקוחים באופן מובהק מהמעמדות הנמוכים והם מנווטים למסלולים לא פרופסיונליים. מסיבה זו חינוך אלטרנטיבי נתפס ככלי לשימור פערים.

הזדמנויות שניות מבוססות על הרעיון שתלמידים טועים בנשירתם מבתי הספר ושצריכה להיות אפשרות לתקן טעות זו דרך כניסה מחדש למסלול ההשכלה הסטנדרטי. הדרך לאמוד ארגון של הזדמנות שניה היא לפי 3 קריטריונים:

        ·  נגישות: פתוח לכל ולא סלקטיבי

        · אפקטיביות: אכן משפר את תוצאות לימודי המשתתפים בו

        · שוויון: מאפשר את אותם תגמולים שההזדמנות הראשונה מאפשרת.

באופן כללי, עד כה המומחים היו סקפטיים לגבי היכולת של הזדמנויות שניות לצמצם אי שוויון. פעמים רבות, מה שנראה כהזדמנות שניה, הוא למעשה מסלול אלטרנטיבי שמשמר פערים. בנוסף, כאשר המבנים אכן משמשים כהזדמנות שניה, נראה שהם לא מאפשרים את אותם הישגים כמו חינוך גבוה או משרות רמות מעלה. סיבה שלישית היא שהזדמנויות שניות מפספסות פעמים רבות את אוכלוסיות היעד שלהם – האוכלוסייה המקופחת חברתית – ומשרתות תלמידים משכבות הביניים שמשפחותיהם יכולות להרשות זאת לעצמם.

הזדמנות שניה בישראל

          בישראל יש שני מנגנונים של הזדמנות שניה: בתי ספר אקסטרניים ומכינות. בחינות בגרות אקסטרניות זהות לבחינות בתיכונים הרגילים רק שלא מחושב עבורם ציון "מגן" וציון הבחינה מהווה את ציון הבגרות. האוכלוסייה בבתי ספר אקסטרניים היא אוכלוסייה של בני נוער שנכשלו בלימודיהם ומבוגרים צעירים יחסית שמשלימים בחינות מסוימות שחסרות להם. בתי הספר האקסטרנים הם ברובם פרטיים. מכינות, לעומת זאת הן תוכניות לימודים אינטנסיביות בנות שנה אחת ובהשגחת האוניברסיטאות ומשרד החינוך. מטרת המכינות להציע הזדמנות שניה בקבלת ציונים שמתאימים לקבלה לאוניברסיטה או לפקולטות היוקרתיות בה.

          מחקר קודם גילה כי האוכלוסייה בבתי ספר אקסטרנים ובמכינות מייצגת נאמנה את כלל האוכלוסייה למעט הרבדים הגבוהים או הנמוכים ביותר. במאמר מצוין כי התלמידים במסגרות אלה הם בעלי שאיפות גבוהות אבל רק חלק קטן מהם יקבל את תעודת הבגרות המיוחלת ורובם המכריע לא יגיע להשכלה על תיכונית.

          במאמר קודם אחר, של חנה איילון, נמצא כי לאשכנזים יש ייצוג יתר בבתי ספר אקסטרניים והמחברת הסיקה מכך שיש שימוש באופציה זו של הזדמנות שניה דווקא על ידי הקבוצה החזקה. מכאן יש להניח כי סוג זה של הזדמנות שניה בעצם מרחיב פערים על ידי מתן הזדמנות נוספת לחזקים.

          במחקר הנוכחי משתמשים המחברים במאגר נתונים רחב מאוד הלקוח מהלשכה המרכזית לסטטיסטיקה – כזה המאפשר לענות על השאלות "הזדמנות שניה למי?" ו"הזדמנות שניה לאן?" המחקר אינו מפריד בין תלמידי מכינות ותלמידים של בתי ספר אקסטרניים אלא בין הנושרים מבתי ספר, תלמידי המסלול הסטנדרטי ותלמידי ההזדמנות השניה. בנוסף, הוא משווה בין הסיכוי לתעודת בגרות עבור סקטורים ג'נדריאליים, סוציו-אקונומים ואתניים לפני ואחרי שכלול ההזדמנויות השניות. שלישית, המאמר משווה בין הישגיהם ההשכלתיים והמקצועיים של מי שלמדו בהזדמנות שניה לעומת מסלולים אחרים.

נתונים ומשתנים

          מחקר זה משתמש בנתונים של חתך האוכלוסייה שבשנת 1983 היה מבוגר מספיק לסיים תיכון וחוזר ובוחן את אותה אוכלוסייה ב- 1995.

          החוקרים קבעו חמש קטגוריות למשתנה המסלול:

1."עוזבים" – מי שלא סיימו חינוך תיכוני ב1983- (35.3% מהמדגם)

2."דרך המלך" – מי שסיימו את התיכון ב1983- (בזמן), קיבלו תעודת בגרות והמשיכו לחינוך גבוה עד 1995 (25%)

3."הזדמנות שניה" – מי שלא קיבלו את תעודת הבגרות בזמן אבל כן קיבלו אותה, ולפעמים אף המשיכו לחינוך גבוה, עד 1995 (13%)

4."עוצרים" – מי שקיבלו תעודת בגרות ב1983- אבל לא המשיכו לחינוך גבוה (11%)

5."אחרים" – מי שחסרים לגביו נתונים (17.8%)

המשתנים התלויים הם:

א.        מסלול הלימודים: עיוני, מקצועי וללא השכלה תיכונית.

ב.        השכלת ההורים (בשנים)

ג.        רמת חיים סוציו אקונומית

ד.        מוצא אתני: אשכנזים מזרחיים וערבים

ה.        מין

ו.         מספר אחים ואחיות

תוצאות

המאמר מצא כי בין קבוצות "העוזבים" ו"הזדמנות שניה" יש ייצוג יתר לערבים, מזרחיים וגברים וכן לתלמידים של מסלולים מקצועיים. לקטגוריות אלה גם השכלת ההורים ורמת החיים נמוכים ומספר אחים גבוה. לעומתן, בקבוצת "דרך המלך" יש ייצוג יתר לאשכנזים ולבוגרי המסלולים האקדמיים ורקעיהם הסוציאליים עדיפים בדרך כלל משל הקבוצות האחרות.

בהשוואה בין קבוצת ההזדמנות השניה לעוזבים נראה כי סביר בהרבה שתלמידים של המסלול האקדמי ינסו ללמוד בהזדמנות שניה, יותר מאשר תלמידים של המסלול המקצועי. בנוסף, השכלת הורים משפרת את הסיכוי לבחור בהזדמנות שניה ולא בנשירה.

לעומת זאת, בהשוואה בין קבוצת ההזדמנות השניה לקבוצת דרך המלך, נראה כי תלמידי המסלול המקצועי סיכוייהם רבים משל תלמידי המסלול האקדמי לבחור בהזמנות שניה ולא במסלול הסטנדרטי (תוצאה צפויה שכן רב המסלולים המקצועיים מלכתחילה לא מכוונים לבגרות ולכן אין לתלמידים ברירה אלא לבחור בהזדמנות שניה).

באופן כללי, גברים עשויים לגשת למסלול ההזדמנות השניה יותר מנשים וגם השכלת ההורים ורמת החיים משפיעים כאן מאוד. בנוסף לכך, מספר האחים הוא משמעותי כאשר תלמידים ממשפחות גדולות ילכו יותר להזדמנות שניה. ממצא נוסף הוא שסיכוייהם של מזרחים וערבים ללמוד בהזדמנות שניה גבוה משל אשכנזים. הכותבים מדווחים כי ממחקרים עולה שלמרות שתלמידי ההזדמנות השניה באים ממשפחות משכילות  יותר, מצבם הסוציאלי קרוב יותר לזה של העוזבים.

האם הזדמנויות שניות בחינוך מצמצמות אי שוויון? מחברי המאמר מראים כי הזדמנויות שניות מצמצמות אי שוויון על בסיס ג'נדריאלי ואתני בדרך להשגת תעודת הבגרות. נראה כי לאחר שכלול נתוני הזכאות לבגרות, אחרי ההזדמנות השניה יש צמצום פערים של הקבוצות המקופחות. הזדמנויות שניות גם מצמצמות במידה מסוימת את השפעת המצב הסוציו אקונומי ומספר האחים אבל לא מצמצמת את השפעת השכלת ההורים.

בתשובה לשאלה "הזדמנות שניה לאן?" החוקרים חילקו את הישגי התלמידים בלימודים לשלוש קטגוריות: השכלה אקדמאית, השכלה על תיכונית שאינה אקדמאית וללא השכלה על תיכונית. המחקר מראה כי הסיכויים של בוגרי ההזדמנות השניה להגיע לאוניברסיטאות נמוך משל התלמידים שהולכים בדרך המלך אולם ההבדל הוא לא משמעותי כאשר מדובר בסיכוי שלהם להגיע להשכלה על תיכונית שאינה אקדמאית ובדרך כלל סלקטיבית פחות. יש בנוסף, כצפוי, גם השפעות של מסלול הלימודים, לטובת המסלול האקדמי, וכן השפעות של נושאים סוציאליים והשכלת ההורים.

מבחינה תעסוקתית, המחברים דנים בשתי תפיסות קיימות:

1.התלמידים שלמדו במסלול ההזדמנות השניה הם בעלי יכולות לימודיות נמוכות יחסית ולכן צפוי שהם יצליחו במידה פחותה להשתלב בתעסוקה יוקרתית.

2.לתלמידים במסלולי ההזדמנות השניה יש מוטיבציה גבוהה יותר מתלמידים שהלכו  בתלם ותכונה זו עשויה לעזור להם בהשגה של אותה תעסוקה יוקרתית.

המחקר מראה כי לאור פיקוח על משתנים חברתיים, תלמידים שבחרו ב"דרך המלך" השיגו תעסוקות יוקרתיות יותר מתלמידי ההזדמנות השניה ואלה הגיעו להישגים גבוהים יותר משל העוזבים. הכותבים מסבירים זאת על ידי תמיכה בשתי ההיפותזות שפורטו.

סיכום

          תוצאות המחקר הנוכחי יותר אופטימיות במידה מסוימת ממחקרים קודמים בנושא. המחקר מראה כי הרקע הסוציאלי של התלמידים בהזדמנות השניה נמוך יחסית למסלול הלימודים הראשי ועל כן מי שנהנים מההזדמנות השניה הם גברים, בעיקר מהשכבות הבינוניות-נמוכות ומהמסלול המקצועי. בנוסף, אי השוויון בסיכוי להשגת תעודת בגרות של קבוצות אתניות שונות ושל גברים לעומת נשים מצטמצם וכן מצטמצמת ההשפעה של מעמד סוציו-אקונומי אם כי במידה שאינה משמעותית מבחינה סטטיסטית.

אולם, בוגרי מסלולי ההזדמנות השניה אין זה סביר שיטפסו לראש הפירמידה ההשכלתית או המקצועית ויותר סביר שהם יגיעו להשכלה על תיכונית שאינה אקדמאית ולמשרות פחות יוקרתיות. מצד שני, כמובן שהישגיהם גבוהים יחסית לתלמידים שלא רכשו תעודת בגרות.

המחקר מראה אם כן כי הזדמנויות שניות אכן עוזרות בצמצום פערים אבל מדובר בשינוי שהוא משמעותי במידה מינימלית כאשר בוחנים את הפערים הכללים בחברה. נגישות החינוך אמנם התרחבה אך לא מומשו התקוות לעליה במעלה הסולם המעמד דרך חינוך. הזדמנויות שניות עוזרות למעמד הבינוני-נמוך לשמור על מקומו ולכן המחברים מסכימים כי נתן לומר שהזדמנויות שניות מצמצמות אי שוויון, אם לא על ידי הנעה של החלשים מעלה, לפחות על ידי מניעה של נפילתם ושל הגדלת הפער.