סיכום: אלימות כלפי נשים בהקשר החברתי – תרבותי של החברה הערבית \ חאג' יחיא
מתוך: סיכומי מאמרים בחברה הישראלית
חאג' יחיא, מ. (1999). אלימות כלפי נשים בהקשר החברתי – תרבותי של החברה הערבית. בתוך : ק. רבין (עורכת) להיות שונה בישראל: מוצא עדתי ומין בטיפול בישראל, עמ' 219-242. תל-אביב: רמות אוניברסיטת תל-אביב.
בחברות מערביות נחקקו חוקים שנועדו למנוע אלימות במשפחה ונגד נשים , הוקצו משאבים לפיתוח ולהקמת שירותים ,מחקרים – בחלקו האחר של העולם ,עדיין מתייחסים לנושא כאל בעיה אישית/משפחתית ולא כאל בעיה חוקית: משמרים אותה בתוך המשפחה .
חברות שבחרו להכיר בתופעה מתאפיינות בקיומה של תנועה פמיניסטית ,ארגונים לזכויות אדם ,מערכת שרותי רווחה ,ליברליות ודמוקרטיות ביחס לפרט ולמשפחה.
ישראל אימצה חוקים ,שירותים ומודלים מערביים ,אך לא תמיד השכילה ליישמם מתוך רגישות לרקע אתני ,חברתי תרבותי והלאומי של האישה הזקוקה להגנה.
בתרבויות שונות בארץ ,בעיקר בחברה הערבית ,החוק נתפס ,כחוק מעניש ולא כחוק מגן ומרתיע .
איעשה ערבייה הנעזרת בחוק עלולה להיתקל בנידוי קהילתי ולהיות מואשמת בערעור יציבותה ושלמותה של המשפחה .
המאמר בוחן את מבנה המשפחה הערבית ומאפייניה וזיקתם לאלימות נגד נשים .ייסקר יחסן של נשים ערביות כלפי הבעיה וכלפי דפוסי ההתערבות השונים.
מבנה המשפחה הערבית ומאפייניה וזיקתם לבעיית האלימות נגד נשים
המשפחה
– המוסד החברתי החשוב והמרכזי ביותר ,שיש לשמור על שלמותו .
– יחידה בסיסית של ייצור ומרכז לפעילויות חברתיות ,כלכליות וארגוניות .
– פטריארכאלית , פטרילינארית והיררכית .
– משלימה את השירותים הפורמאליים בנוגע לחינוך ילדים ,חיברות , תמיכה והגנה הדדיות ,רווחה, תעסוקה.
– מספקת ביטחון ותמיכה בעת מצוקה אישית ,זוגית ,משפחתית או חברתית .
– הצלחה/כישלון של אחד מבני המשפחה נחשבים לעניינה של כל המשפחה
– כל אחד מבני המשפחה אחראי להתנהגויותיו ותנאי חייו של כל בן משפחה אחר- מחויבות אשר גוררת פעמים רבות התכחשות של הפרט לשאיפותיו וצרכיו.
לבעיות האישה במישור הזוגי יש השלכות גם על אימה,אביה אחיה ואחיותיה .
אישה מוכה עלולה לאבד את ההבנה וההגנה אם תשתכנע משפחתה ,על פי טענת הבעל , שהיא הוכתה מפני שלא מליאה אחר הציפיות המסורתיות כרעיה וכאם.
ציפיות מסורתיות = צייתנות וכניעה ,קבלת אחריות לסיפוק צורכי הילדים , ויתור על שאיפות אישיות ,שמירה על שמה הטוב של המשפחה , נאמנות לזוגיות ובראשה המינית.
אישה מוכה תשמור את סבלה ולא תחפש הגנה ותמיכה מחוץ למשפחה הגרעינית בשל התפיסה שרווחת הילדים קודמת לשלומה , ועזיבת הבית מתפרשת כפוגעת ברווחתם . בנוסף קיים החשש מנידוי חברתי שצעדים מאין אלה גוררים.
תמיכת המשפחה בקרבן מוגבלת בזמן ומותנית – המשפחה מצפה שהאישה תהיה נאמנה לה ולא תוציא לה שם רע , בעיקר כשקיים חשש שהאלימות כלפיה תתפרש בקהילה כפועל יוצא מכישלון אימה בחינוכה.
אישה הפונה לשרותי הרווחה אינה זוכה לרוב להבנה ותמיכה מצד משפחתה וקהילתה , והתגובה המשפחתית ,בעיקר מצד משפחת בעלה , תהיה בדמות דרישה לגרשה מהבית ולנדות אותה.
האישה נמצאת במילכוד- היא תזכה לתמיכת משפחתה אך יחד עם זאת יופעלו עליה לחצים לשוב לביתה ולבעלה בשם האחריות המוטלת עליה.
הלחץ לחזור אל הבעל האלים מחזק את הרגשת חוסר הישע הנלמד ,אי האמון ביכולתה לעצור את האלימות וחוסר האמון ברצונם ויכולתם של קרוביה לעמוד לצידה .
המבנה הפטריארכאלי מצדיק אי שוויון בין המינים.
אב המשפחה מצפה מאשתו וילדיו שיכבדו אותו ויצייתו לכלליו ובקשותיו.
החינוך בחברה הערבית = בנים לומדים מגיל צעיר מאוד שמצפים מהם שיהיו חזקים ודומיננטיים והבנות חלשות וכנועות .
כשגבר חושש שכוחו וזכויות היתר שלו מאוימים , הוא עלול להשתמש באלימות על מנת להחזיר לעצמו את הדומיננטיות .
מחקרים שנערכו בחברה הערבית בקרב גברים ונשים הראו שאחוזים לא מבוטלים מצדיקים אלימות כלפי נשים ,בעיקר כשהאישה נתפסת כמערערת על הציפיות המסורתיות.
קיימת נטייה להבין את הבעל האלים ובכך להאשים את האישה באלימות כלפיה .
הגברים במשפחה משמשים בו זמנית גורם תומך אך גם גורם המפעיל לחץ על האישה לציית לבעל ולהישמע להחלטותיו – כך עלולים בני המשפחה לשמר את ההתנהגות האלימה.
תת שימוש בשרותי הרווחה נובע מאי אמון כלפי נותני השרות ,מפקפקים בדאגתם וכנותם ומרגישים מופלים לרעה בהשוואה ליהודים.
פנייה למשטרה אינה באה בחשבון היות ונתפסת כגוף מעניש ומדכא ,וכמייצגת את הממסד .
יחסן של נשים ערביות כלפי אלימות נגד נשים
התנהגויות מהספרות העולמית שניתן להגדירן כאלימות מילולית ונפשית :
- קללת אישה
- השפלתה לפני ילדיה
- השפלתה לפני קרובי משפחה
- השפלתה לפני זרים
- סכנה לשמה הטוב ולשם ילדיה בשל בעל החוזר הביתה שיכור / מסומם
- לעג הבעל למשפחת המוצא שלה
- התערבות יתר של הבעל בדרך בה מגדלת את ילדיה
- כפיית האישה להתנצל לפני חמותה רק על מנת לרצותה וללא סיבה נוספת
פגיעות פיזיולוגיות :
- תקיפת האישה בידיים/חפץ לפני הילדים
- תקיפת האישה לפני אימו ,אחיותיו וגיסותיו של הבעל
- השתוללות בזמן ריב עם האישה וניפוץ רהיטים ,כך שהשכנים שומעים
פגיעות מיניות וכלכליות
- בעל המספר בפרהסיה על יחסי המין עם אישתו
- יחס מזלזל ולעגני של הבעל ליחסי המין עם אישתו
- כפיית האישה לצפות בסרטי פורנו עם הבעל
- מניעת האישה מניהול כלכלת משק הבית לפי ראות עיניה .
פגיעות בהקשר חברתי תרבותי:
– שמירה על כבוד האישה לפני ילדיה וחיזוק מעמדה כאם
– שמירה על כבודה לפני קרובי משפחת הבעל
– שמירה על פרטיות המשפחה ומניעת מעורבותם של זרים בעניינים פרטיים
– שמירה על שמה הטוב של האישה
– יחסי המין ביו בני הזוג הם עניין אינטימי ויש לשמור על טהרתו וקדושתו בכל מחיר
81% מהנשים הכירו בעובדה שנשים בחברה הערבית סובלות מפגיעות מילוליות ופסיכולוגיות של בעליהן .
64% הכירו שנשים ערביות סובלות מאלימות קשה
התנהגויות אלימות כלפי אישה נעשות לעתים על ידי אימו של הבעל ובמקרים קיצוניים על ידי אליו ואחיותיו.
הצדקת האלימות או שלילתה
82% מנשים ענו בשלילה לשאלה האם לבעל יש זוכות להכות את אישתו.
8% מנשים תמכו.
סיטואציית ההסכמה מתפרשת בהקשר התרבותי חברתי בהדגשת נשיותה שלה אישה, גבריותו ועליונותו של הבעל , צייתנותה לבעלה ,מחויבותה לכבוד המשפחה , שמירת מעמד הבעל כראש המשפחה , חובתה של האישה למשפחתה הגוברת על זכותה להגשמה עצמית , חובתה לכבד את משפחת המוצא של הבעל.
הנשים ששללו אלימות נימקו זאת ב : שוויון אל מול הגברים, לאלימות השלכות שליליות על אישיותה של האישה ועל ילדיה , התנגדות לאלימות באופן כללי .
שיפור מעמדה של האישה הערבייה חיזק אצל רבות את הרצון להילחם להשגת שוויון בין המינים.
תפיסת דפוסי התמודדות
רוב הנשים אינן תומכות בתגובות סבילות / כנועות , אך רובן מעדיפות שההתמודדות תיעשה בראש ובראשונה בתוך המשפחה הגרעינית.
כל התמודדות עם האלימות בתוך המשפחה ומחוצה לה חייבת להיעשות בדיסקרטיות .
גם כמתנגדת לאלימות ,יש לאישה מחויבות לכבד את בעלה
טובת ילדי המשפחה קודמת לרוב לטובתם ולרווחתם של בני הזוג
קיימת נטייה לא לקבל /להסכים לאלימות כלפי האישה אך במקביל קיימת הנטייה להבין את הבעל ולהתחשב בתנאי חייו.
קיימת מגמה להתנגד לאלימות בשיחות ישירות עם הבעל , וההעדפה שלא לערב זרים מחוץ למשפחה ולא להוציא סודות החוצה .
עירובם שלזרים ,עם העדפה לקרובי משפחה ישירים ,באה כעדיפות שנייה ובשלב מתקדם של ההתערבות.
נשים נותנות אמון ביכולתם של מכובדים , בעיקר קרובים /אנשי קהילה מקובלים על ידי שני בני הזוג , להרתיע את הבעל ולהפסיק את האלימות מתוך כבוד לאותם מתערבים וכבוד למילה .
במקרה של אלימות קשה בעלת היסטוריה הנשים ממליצות לפנות לשרותי הרווחה ולמשטרה.
המתנגדות לפנייה למשטרה נימקו זאת ב : המשטרה נתפסת כגוף מעניש , האישה עלולה לאבד אהדה , החשש שהפנייה עלולה לפירוק המשפחה , ותפורש על ידי הבית כרצון של אישתו להתנקם בו ולהענישו = גבר העלול לקומם אותו עוד יותר נגד אישתו ומשפחתה , חוסר אמון בנכונות המשטרה וברצונה לעזור וחשש שהשוטרים ינצלו את האישה.
6% תמכו בגירושים במקרים של אלימות קשה ומתמשכת , שאר האמצעים לא הועילו , הבעל מעליב ומשפיל את משפחת אישתו ומוציא להם שם רע בקהילה , הבעל מכור לסמים ואלכוהול ,מובטל המזניח את צורכי המשפחה , לבעל שם רע בקהילה עקב התנהגויות לא מוסריות.
התערבות עם נשים מוכות בחברה הערבית
חשיבות לעו"סיות ערביות .
בגישות ההתערבות המערביות יש לעיתים ערכים מנוגדים לערכים של החברה הערבית .
בתחילת ההתקשרות עם אישה מוכה , העו"סית חייבת להעריך את מידת הסיכון הנשקפת לאישה.
הגישה האקולוגית היא המקיפה והמתאימה למטרות ה- במיוחד חשוב להעריך באיזו מידה בני משפחת הבעל מעורבים .
עבודה עם נשים מוכות חייבת לשדר מסר ברור וסמכותי של התנגדות לאלימות .
כשאיה ערבייה פונה לשרותי הרווחה סביר להניח שהיא באה בעת משבר רציני ואלים במיוחד .אישה כזו זקוקה לתמיכה ,הרבה הבנה ותמיכה, ושחרור מרגשי אשם ,בושה ופחד.
הצעד הראשון : לאחר הערכת הסיכון , לדאוג לביטחונה ולביטחון ילדיה – הרחקת הבעל האלים מהבית או הרחקת האישה מהבעל.
יש לעבוד בעצימות .
משפחת המוצא של האישה ירצו לשתף פעולה עם העו"סית בכל הכרוך בצמתן מחסה ותמיכה ,אך יתקשו לעכל את העצמתה של האישה על פני בעלה.
אם משפחתה אינה יכולה לספק לה מחסה ,יש למצוא מקום במקלט לנשים מוכות או דיור מוגן.
