בדיון לגבי השפעת התורשה והסביבה על ההתפתחות, תאוריית המזג מייחסת חשיבות גדולה לרכיבים גנטיים ביולוגיים שבאים לידי ביטוי בהבדלים בין אישיים במאפייני התגובה וויסות עצמי. תומס וצ'ס מדברים על הבדלים מולדים בטמפרמנט המתבטאים במגוון תגובות לגירויים שונים והטענה היא שתגובות אלו משפיעות על הסביבה ועל התייחסות הסביבה לאותו ילד, תגובה זו משפיעה על המשך התפתחותו של הילד וחוזר חלילה. כלומר, טמפרמנט של ילד ישפיע על איך שנגיב אליו. ילד בעל מזג נוח לא יקבל את אותו היחס כמו ילד שיש לו למשל "פיוז קצר"- סף תגובה נמוך או עוצמת תגובה גבוהה.
תומס וצ'ס מצאו מאפיינים שונים לטמפרמנט וקביעת טמפרמנט כגון- רמת פעילות, סתגלנות, סף ועוצמת תגובה, התמדה ועוד. על פי אלו ניתן למדוד 3 טיפוסים של טמפרמנט- קל, קשה, בעל הסתגלות איטית, והתפתחות אופטימלית תתאפשר בעת התאמה בין הטמפרמנט, המוטיבציה והכישורים של הילד לבין הציפיות, הדרישות וההזדמנויות שתהיינה לו מצד הסביבה.
תאוריית המזג חולקת על תאוריית ההתקשרות בהקשר של "מצב הזר". וטוענת שהשוני בתגובות בעת "מצב הזר" שונה בין הילדים בשל ההבדל במזג וללא קשר לסוג ההתקשרות. אם בוחנים עפ"י תאוריית המזג, שהיא על בסיס ביולוגי, נטען שמערכת סימפתטית פעילה מדי יוצרת מצב של עצבנות יתר וחרדה ללא קשר לדמות המטפל.
אך ישנו בסיס לשלב ביניהם, ולהניח שגם טיב ההתקשרות וגם המזג, שניהם יחדיו מעצבים את התנהגותו של הילד. המזג יבוא לידי ביטוי בסגנון ההתקשרות ואבחון המזג בשנה הראשונה לחיים יוכל לנבא התנהגות בעתיד.
לסיכום, גם התורשה וגם הסביבה משפיעים על ההתפתחות ולכל אחד מהם תפקיד, מקום וזמן בעיצוב אישיותו של האדם. הם באים לידי ביטוי גם לבד- כל אחד לחוד מהווה עולם ומלואו בהשפעתו על התפתחותנו, וגם ביחד- שניהם שזורים אחד בשני, מזינים ומשפיעים האחד על השני לאורך כל החיים, בכל פעולה ותגובה.
