הביקורת על קרל מרקס

הגורם שהפריך יותר מכל את משנתו של מרקס היה למעשה ההיסטוריה עצמה. מלחמת העולם הראשונה הפריכה את הרעיון של מרקס לפיו לפועלים אין אינטרסים לאומיים. רוזה לוקסנבורג פינטזה בעקבות מרקס כי הפועלים לא ילחמו זה בזה, מה שכידוע לא קרה. נבואתו של מרקס כי הקפיטליזם הולך לקרוס עוד בימיו בהחלט לא התגשמה, ונראה כי הקפיטליזם רק הולך ומשגשג עד ימינו אנו. כנגד מרקס נטען כי הוא לא העריך נכון את תפקידה של המדינה שאמורה גם לדאוג לפועלים (האמנם?). בהקשר זה יש לציין כי הקפיטליזם הדורסני בימיו של מרקס אכן התרכך מעט במאה ה-20 והפך לסוציאליסטי יותר.

אחת הביקורת הפילוסופיות על מרקס נוגעת לרדוקציה שהוא עורך לכל האינטרסים האנושיים שמצומצמים לאינטרסים כלכליים, מישל פוקו סבר כי ההתעמרות בחלשים לא נובעת תמיד מהסיבות שהציע מרקס.

התפיסה של מרקס בדבר חברה שוויונית הופרכה גם היא על ידי ההיסטוריה, לפחות עד ימינו. כל הניסיונות מאז מרקס לבנות חברה שוויונית לבסוף הגיעו לכדי דיקטטורה. קרל פופר סבר כי טעותו של מרקס היא בכך שהוא לא הבין כי המדינה היא הגורם היחידי שיכול לאזן את הקפיטליזם ולהקהות את עוקצו הדכאני. מאחר ומרקס היה סבור כי המדינה בסופו של דבר תעלם מעל בימת ההיסטוריה, הוא לא חישב במודל שלו את תפקיד המדינה בבלימת כוחות קפיטליסטים בעיקר על ידי הדמוקרטיה.

גם הפילוסופים שהמשיכו את מרקס (הפילוסופיה הניאו-מרקסיסטית) הסתייגו מחלק ניכר של עמדותיו, אך מכאן נוצרה אולי תרומתה החשובה ביותר של מרקס לעולם הפילוסופיה והמחשבה החברתית כיום: ביקורת האידיאולוגיה.

מבוא לפילוסופיה פוליטית

עוד דברים מעניינים: