סיכום מאמר: קגלי וויטקופף – פירושים תיאורטיים מתחרים של הפוליטיקה העולמית

מבוא ליחב"ל – סיכום מאמר: קגלי וויטקופף – פירושים תיאורטיים מתחרים של הפוליטיקה העולמית

מתוך: מבוא ליחב"ל – סיכומי מאמרים במדעי המדינה

מדעני החברה בונים תיאוריות שונות כדי להבהיר אירועים בינ"ל. פרדיגמות – דגם או דפוס בסיסי. הפרדיגמה מעצבת מחשבות הנוגעות לתחום החקירה. בד"כ פרדיגמות אלו מנוסחות בסופו של דבר מחדש כדי להסביר התפתחויות חדשות בענייני העולם. נתמקד ב-2 גישות עיקריות שהשפיעו על החשיבה בתחום הפוליטיקה העולמית במהלך ההיסטוריה: ליברליזם וריאליזם כמו גם גרסאות הניאו-ליברליות והניאו-ריאליסטיות שלהן.

התפתחות החקירה התיאורטית: מקינדר ומאהן ביקשו לנסח הנחות תיאורטיות הנוגעות להשפעת גורמים גיאוגראפיים על עוצמה לאומית ועל פוליטיקה בינ"ל – ניסיונות שהניחו את היסודות לחקר הג"ג הפוליטית.

ההרג וההרס העצומים שתבעה מלחמת העולם הראשונה שמו קץ לביטחון שהקנה פופולאריות לגישת ההיסטוריה העכשווית. גישה זו מתמקדת בתיאור אירועים שוטפים ואירועים היסטוריים מסוימים ולא בהסברים תיאורטיים. השאיפה כעת הייתה לטפל בבעיות המדיניות של תקופתם במסגרת תיאורטית, למטרה זו נזקקו חוקרים לתיאוריה.

ליברליזם: מלה"ע ה-1 חוללה מהפכה פרדיגמאטית בחקר היחב"ל. הגישה שהתגלתה כבולטת ביותר: ליברליזם – גישה שהניחה כי בני אדם אינם חוטאים או רשעים מטבעם, אלא שהתנהגות מזיקה נובעת מהסדרים מבניים המניעים יחידים לפעול לטובתם שלהם.

חסידי אסכולה זו נקראו אידיאליסטים ליבראלים – חסידי הפרדיגמה שמבוססת על התקווה, ששימוש בתבונה והנהגת מוסר אוניברסאלי ביחב"ל יכולים להוביל לעולם שיש בו יותר סדר, צדק ושת"פ. ניתן למשטר אנרכיה בינ"ל באמצעות רפורמות מוסדיות, שיקנו סמכויות לארגונים ולחוקים בינלאומיים. הם אימצו השקפת עולם של הוגים כמו: עמנואל קאנט, תמס ג'פרסון, ג'ון לוק וכו'. הליברליזם מדגיש את השפעת רעיונות על התנהגותו, על שוויונו ועל חירותו של היחיד, והצורך להגן על אדם מפני הכוונת יתר של המדינה. ומאמין שיש לראות בבני אדם מטרות ולא אמצעים. הליברליזם מעמיד את המוסר מעל רדיפת השלטון ואת המוסדות מעל האינטרסים.

האמונות עליהן מבוססת השקפת העולם הליברלית:

1. טבע האדם טוב מיסודו.
2. הדאגה האנושית לאחרים מאפשרת קידמה.
3. התנהגות אנושית רעה היא תולדה של מוסדות רעים, המעודדים בני אדם לפעול באנוכיות.
4. הפחתת תכיפות המלחמה באמצעות מתן תוקף להסדרים מוסדיים המעודדים היעלמותה.
5. מלחמה היא בעיה גלובלית, המצריכה מאמצים משותפים כדי לבלום אותה.
6. רפורמות צריכות לנבוע מדאגה מוסרית וזה מחייב לכלול ערכי מוסר במדינאות.
7. על החב' הבינ"ל להתארגן מחדש לחיסול מוסדות שגורמים למלחמות ועל מדינות לתקן את המערכות הפוליטיות שלהן כך שהגדרה עצמית וממשל דמוקרטי יוכלו לסייע להשכין שלום.

תוכנית הרפורמה הליברלית: אחרי מלחמת העולם הראשונה התחלקו האידיאליסטים הליברלים ל-3 קבוצות: קבוצה 1– דגלה בכינון מוסדות בינ"ל, שיחליפו את מאזן הכוחות ההרסני והנוטה למלחמות, כינון מע' חדשה שתתבסס על בטחון קיבוצי. גישה זו, פתרה את בעיית המלחמה בהכרזה שכל תוקפנות מצד מדינה כלשהי היא תוקפנות כלפי כל המדינות, שיפעלו יחד להביס את התוקפת. חבר הלאומים היה התגלמות מוסדית של ביטחון קיבוצי ובה בעת ביטוי לחשיבות שייחדו האידיאליסטים הליברלים למוסדות בינ"ל ולאפשרות של שת"פ בינ"ל לפתרון בעיות גלובליות.

קבוצה 2– הדגישה את השימוש בהליכים משפטיים כמו פישור ובוררות ליישוב מחלוקות ולמניעת סכסוכים מזוינים. לדוג' ע"י הקמתו של בית המשפט הבינ"ל ב-1921.

קבוצה 3– צודדה בציווי התנכי, שעל מדינות לכתת חרבותיהן לאתים. לדוג': בניסיונות להשיג הסכמים לבקרת נשק ולפירוק חימוש.

רעיונות נוספים של הליברלים האידיאליסטים לעידוד שת"פ גלובלי: 1. להציג עמדות שידגישו את האחדות האנושית במקום נאמנויות לאומיות. 2. לעורר את דעת הקהל בעולם נגד מלחמה באמצעות חינוך. 3. קידום סחר בינ"ל חופשי. 4. החלפת דיפלומטיה חשאית בבריתות גלויות.    5. שימת קץ לבריתות דו-צדדיות ומאזני כוחות.

אידיאליסטים אחדים תמכו גם בעקרון ההגדרה העצמית – חובתה של הקהילה הבינ"ל להעניק ללאומים ממשלים עצמאיים משלהם, שגבולות לאומיים יתאימו לגבולות אתניים. ליברלים האמינו כי אם העולם יהיה מקום בטוח לדמוקרטיה, הוא יהיה גם בטוח וחופשי ממלחמה.

ריאליזם: התקופה שבין המלחמות עיצבה מע' חדשה של תפיסות ושל אמונות. הריאליסטים טענו כי האידיאליסטים הם חולמים בהקיץ. חסידי הריאליזם ביקשו לבנות תנועה אינטלקטואלית שהמסר שלה הינו ההיפך הגמור של האידיאליזם. עם זו נמנו: ריינהולד גייבור וקנת תומפסון.

ריאליזם – פרדיגמה המבוססת על ההנחה שהפול' העולמית היא ביסודה ובאורח בלתי משתנה מאבק על כוח, מדינות נתונות באנרכיה ודואגות לאינטרסים הלאומיים שלהן. הריאליזם רואה במדינה השחקן החשוב ביותר כיוון שאין שום סמכות פוליטית גבוהה ממנה שבפניה היא חייבת לתת דין וחשבון. ההנחה היא שניגודי האינטרסים בין מדינות הם בלתי-נמנעים. ריאליזם מדגיש את טבעה ההרסני של הפול' הבינ"ל.

לפי הריאליזם, מטרת המדינאות היא הישרדות לאומית בסביבה עוינת. האמצעי: עוצמה, העיקרון: עזרה עצמית. ריבונות המדינה מקנה לראש מדינה את החירות ואת האחריות לעשות את כל הנדרש לקידום האינטרסים של המדינה ולהישרדותה. בקיצוניותו נראה שהריאליזם מקבל את המלחמה כמצב טבעי ודוחה מוסריות כדבר מה הנוגע ליחסים בין יחידים.

10 הנחות הריאליזם:

1. בני אדם מטבעם פגומים מהבחינה המוסרית, נולדו לדאוג לעצמם.
2. לבני אדם תאווה אינסטינקטיבית לכוח ושאיפה לשלוט באחרים.
3. אין אפשרות לעקור את הדחף לעוצמה.
4. פול' בינלאומית = "מלחמת הכול בכל" (תומס הובס).
5. חובתה הראשונה של כל מדינה – לקדם את האינטרס הלאומי.
6. טבעה של המע' הבינ"ל מכתיב, שכל המדינות ירכשו די יכולות צבאיות כדי להרתיע אויבים.
7. כלכלה חשובה בראש ובראשונה כאמצעי לרכוש עוצמה ויוקרה לאומית.
8. אין לקבל את נאמנותן ומהימנותן של בעלות ברית כמובן מאליו.
9. אל למדינות להטיל את תפקיד ההגנה העצמית על ארגוני בטחון בינ"ל.
10. אם כל המדינות יחתרו לצבור עוצמה רבה, תהיה היציבות פועל יוצא של קיום מאזן כוחות, בעזרת מערכות של בריתות נזילות שימנעו חיכוך.

ריאליזם בעידן הגרעיני: צבירת נשק גרעיני ומשברים תקופתיים שאיימו לפרוץ והתפתחו לאלימות גלובלית, חיזקו את טענתם העיקשת של הריאליסטים בדבר היעדר מנוס מקונפליקט, הסיכויים הקלושים לשת"פ והניגוד באינטרסים הלאומיים בין מדינות.

מגבלות הריאליזם: רבות מהנחותיה של פרדיגמה זו לא היו בנות בחינה ולא הייתה לריאליזם שיטה ליישב טענות מתחרות. יותר מבקרים ציינו גם כי הריאליזם לא מסביר את ההתפתחויות החדשות החשובות בפוליטיקה העולמית. לא היה בכוחו להסביר את הקמת מוסדות, שנראה כי שלטה בהם החתירה המשותפת לתועלת הדדית ולא אינטרס עצמי צר. מבקרים אחרים החלו לחשוש מנטיית הריאליזם להתעלם מעקרונות מוסר ומהמחיר החומרי והחברתי שתבעו כנראה מרשמי המדיניות שלו, כמו פיגור בצמיחה הכלכלית שנבע מהוצאות צבאיות לא מרוסנות. אף שהריאליזם עדיין רלוונטי להסבר ממדים רבים בתחום הביטחון הלאומי, קבוצה של תיאורטיקנים ריאליסטים ניסחה אותו מחדש כתיאוריה כללית, כניאו-ריאליזם.

ניאו-ריאליזם: הסבר תיאורטי שגורס כי התנהגות מדינות היא תולדה של הבדלים בעוצמתן היחסית, ולא של גורמים אחרים, כמו ערכים, סוגי משטר או מצב פנימי. יש המכנים את הניאו-ריאליזם תיאורית הריאליזם המבני, שמדגיש את השפעת מבנה העוצמה העולמית על מדינות העולם. חלוץ הריאליזם הינו קנת וולץ. הניאו-ריאליזם מבטל הסברים שפותחו ברמת הניתוח של הפרט והמדינה וטוען, שהסברים ברמת המע' הגלובלית די בהם להבהיר את המגמות העיקריות בפול' העולמית. בניאו-ריאליזם, כמו בריאליזם, המדינות הן עדיין השחקנים הראשיים. הגישה הניאו-ריאליסטית גורסת שמדינות אינן שונות זו מזו במשימות העומדות בפניהן, אלא רק ביכולותיהן. יכולות מגדירות את מעמדן של מדינות במערכת, והתפלגות היכולות מגדירה את מבנה המערכת ומעצבת את דרכי פעולת הגומלין בין היחידות.

עוצמה היא מושג מרכזי בניאו-ריאליזם. אולם, בריאליזם העוצמה היא המטרה ואילו בניאו-ריאליזם היא אמצעי לקיום ואין היא נובעת מטבע האדם. יתר על כן, משום שדחף ההישרדות מניע מדינות, קובע הניאו-ריאליזם, שמאזני כוחות נוצרים מאליהם. מבנה המע' הגלובלית, מגביל את התנהגותן של היחידות ומתווך בין כוונותיהן לבין תוצאות פעולותיהן. ניאו-ריאליזם מדגיש את המע' הבינ"ל, את מצב האנרכיה בין מדינות ריבוניות, ומייחס חשיבות מעטה למתרחש במדינות פנימה. לדברי הניאו-ריאליזם, קווי מדיניות החוץ של כל המדינות מונעים ביסודם מכוח אותם גורמים מערכתיים. המבנה האנרכי של המע' מאלץ מדינות להיות רגישות למעמדן היחסי בהתפלגות העוצמה. נוכח האפשרות של שת"פ לשם רווחים הדדיים, על מדינות החשות אי-ביטחון לשאול, כיצד יחולקו הרווחים. מדינה אחת עשויה לנצל את הרווחים הלא תואמים כדי ליישם מדיניות שנועדה להזיק לאחרת או להשמידה. מכשולים לשת"פ גלובלי נובעים מאי-הביטחון שמולידה המע' האנרכית וכך גם חששן של מדינות מפני תלות באחרים.

לא כולם מסכימים שהסיכויים לשת"פ בינ"ל הם קלושים. יש ליברלים המציינים, כי העבר מלמד, שדפוסים יכולים להשתנות, שתלות הדדית מוגברת יכולה להוביל גם לרמות גבוהות יותר של שת"פ. ציפייה זו עומדת ביסוד התיגר הניאו-ליברלי על הריאליזם ועל הניאו-ריאליזם.  לריאליזם ציינו המבקרים חסרונות אחדים:

1. גישות של מדיניות הכוח לא ניבאו את סיום המלחמה הקרה בדרכי שלום ואת השינוי החברתי הבינ"ל בכלל.
2. הריאליסטים פישטו את המושג עוצמה ולא הבינו כראוי את לקחי ההיסטוריה.
3. הריאליזם לא מורה דרך הולם לעתיד הפול' הבינ"ל, משום שסדר היום העולמי המורחב בעידן שאחרי המלחמה הקרה כלל שאלות ובעיות רבות שהתיאוריה הריאליסטית לא יכלה להקיף.

ניאו-ליברליזם (ניאו-אידיאליזם): לאור תחושה גורסת זו צמח בראשית שנות ה-90 הניאו-ליברליזם – השקפה המסבירה איך מוסדות בינ"ל מקדמים שינויים, שת"פ, שלום ושגשוג בעולם באמצעות רפורמות משותפות. הניאו-ליברליזם שואב עידוד מהאיסור הבינ"ל, בהסכמה כללית של הציבור, על נהגים שהיו מושרשים בעבר, כמו עבדות. התרחבות הסחר, המידע, הטכנולוגיה וכוח העבודה הנודד הניעו אירופאים לוותר על חלקים מעצמאותם הריבונית, כדי ליצור מהיחידות שהיו נפרדות בעבר קהילה פוליטית חדשה. הניאו-ליברליזם מתמקד בדרכים, שהשפעות של גורמים שונים (משטר דמוקרטי, חינוך המונים, סחר חופשי, חוק וארגון בינ"ל וכו') יכולות לשפר את החיים על פני כדור הארץ. כיוון שהם רואים שינוי בתנאים הגלובליים כתהליך המתקדם כתוצאה ממאמצים משותפים.

כמו הריאליזם והניאו-ריאליזם, הניאו-ליברליזם אינו מייצג תנועה אינטלקטואלית או אסכולת מחשבה. ניאו-ליברלים פועלים על יסוד הנחות שונות בבואם לבחון היבטים שונים של התהליכים העשויים לשמש לקידום שינוי ושת"פ בינ"ל. הניאו-ריאליסטים מחזיקים בתיאוריה מבנית, הבוחנת את מאפייני המע' הבינ"ל. לניאו-ליברלים יש עניין בחקר התנאים שבהם עשויים אינטרסים מצטלבים וחופפים, בקרב ישויות פוליטיות ריבוניות במובנים אחרים, להניב שת"פ.

יש 2 גישות תיאורטיות שסללו את הדרך לקבלתו של הניאו-ליברליזם:

1. 1.               תלות גומלין מורכבת – צמחה בשנות ה-70, תיאוריה שמדגישה את הדרכים המורכבות שבהן הקשרים המתרחבים של שחקנים על-לאומיים גורמים לכך, שהם פגיעים האחד למעשיו של האחר ורגישים האחד לצרכיו של האחר. גישה זו התייחסה לשחקנים אחרים, כמו תאגידים רב-לאומיים, כאל שחקנים חשובים לא רק בזכות פעילותיהם למען האינטרסים שלהם עצמם, אלא גם משום שהם פועלים כרצועות ממסר המגבירות את רגישות מדיניותן של ממשלות במדינות שונות זו כלפי זו. תלות גומלין מורכבת רואה את הפול' העולמית כסכום חלקיה הרבים, הפועלים זה על זה בחברה גלובלית. לפי אסכולה זו, נראה שסדרי היום במד"ח של מדינות נעשו מקיפים ומגוונים יותר, משום שמגוון רחב יותר של קווי מדיניות של ממשלות, פלשו זה לגבולות זה. כמו כן, גישה זו חלקה על כך שכוח צבאי הוא אמצעי ההשפעה היחיד בפול' הבינ"ל, המיוחד בקרב הדמוקרטיות המתועשות. הספר "עוצמה ותלות גומלין" של רוברט קוהן וג'וזף ניי מתגלה כי גישה זו אינה דוחה לחלוטין את הריאליזם. קוהן וניי נשענו על הריאליזם, בחלקו, כדי להסביר את נכונותן של מדינות להבין, שהאינטרסים שלהן יצאו נשכרים מהקמתם של משטרים בינ"ל, או מנורמות התנהגות הנוצרות עם יסודו של שת"פ. תלות גומלין מורכבת הפכה בסופו של דבר למרכיב מרכזי בגישה הניאו-ליברלית.
2. 2.               משטרים בינ"ל – השקפה שמסבירה את היתרונות הגלומים בתמיכתם של שחקנים בכללים מסוימים לוויסות פעילות בינ"ל מסוימת. גישת המשטרים הבינ"ל בהכרח בוחנת בראש ובראשונה מוסדות עולמיים ודרכי השפעה של נורמות על התנהגות של מדינות. מוטב לראותה כניסיון ליישב בין הגישה הליברלית לפוליטיקה העולמית לבין הריאליסטית. ההסכם הכללי על מכסים וסחר (GATT) וקרן המטבע הבינ"ל (IMF) מילאו תפקידים מוסדיים חשובים בסדר הכלכלי הבינ"ל הליבראלי ואישרו את חשיבות המוסדות הבינ"ל בטיפוח שת"פ על-מדינתי. רוב הדוגמאות לגישת המשטרים מופיעות בזירת "המדיניות הנמוכה" של יחסים כלכליים והומניטאריים. עד לא מכבר צמחו "משטרי ביטחון" מעטים למדי בתחום "המדיניות הגבוהה" בסוגיית ההגנה.

פוליטיקה בינ"ל בעולם של תמורות: הפוליטיקה העולמית כה עמידה בפני ניתוח ברור, מקיף ומשכנע, שיש בין אלה המכונים קונסטרוקטיביזם פוסט-מודרניים הטוענים, שמורכבות בינלאומית קוראת תיגר על תיאור, הסבר וניבוי. אחרים פועלים במסגרת תיאורית הכאוס – יישום שיטות מתמטיות לזיהוי דפוסים בסיסיים, החוזרים ונשנים באקראי ביחסים משתנים ובלתי-קשורים לכאורה כדי להסביר מציאות מורכבת. כמו כן תיאורטיקנים אחדים משוכנעים, כי קונסטרוקטיביזם חברתי ייטיב להסביר יחב"ל כיוון והינו גישה תיאורטית ליברלית-ריאליסטית הרואה במדינות הדואגות לתועלתן העצמית את שחקני המפתח בפוליטיקה העולמית. מעשיהן של מדינות אלה נגזרים לא מאנרכיה, אלא מהדרכים שבהן הן "בונות" מן הבחינה החברתית את המשמעויות שהן מקנות למדיניות כוח, ואח"כ מגיבות למשמעויות האלה, כך שעם שינוי הגדרותיהן יכולים להתפתח נוהלי שת"פ.