מבוא לתיאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות: אוגוסט קונט
מתוך: מבוא לתאוריות סוציולוגיות ואנתרופולוגיות – סיכומים
סיכומים, עדכונים והרבה דברים טובים בקבוצת הפייסבוק שלנו – לייקקונו!
אוגוסט קונט
אוגוסט קונט היה האדם שתבע את המונח "סוציולוגיה" בשנת 1832, זו הייתה מעיין נקודת ההתחלה של הדיסציפלינה הזו. מחשבתו על הסוציולוגיה הייתה במסגרת החשיבה המדעית הכללית, והוא ניסה להשליך את המתודולוגיה של המדעים הפיזיקאליים לגבי תופעות נוספות שבחיים החברתיים – "פיזיקה חברתית". קונט הציע חלוקות ל"סטטיקה חברתית" ו"דינאמיקה חברתית" – זוהי חלוקה מושגית למבנה חברתי ושינוי חברתי. "סטטיקה חברתית" – אנו יכולים ללמוד את החברה באופן סינכרוני (מערכת שיש קשר בין חלקיה השונים). "דינאמיקה חברתית" – אנו יכולים ללמוד את החברה באופן דיאכרוני (באופן הקשור לזמן, שינוי, ההתפתחות). קונט טען כי מקור השינוי החברתי הוא שינוי תפיסתי – אינטלקטואלי. לכן כל חברה מאופיינת בתפיסה אחרת של המציאות שמסדירה את העולם התרבותי ובמקביל את העולם החברתי.
קונט חילק את ההיסטוריה החברתית לשלושה שלבים (לכל שלב כזה מותאמת צורה חברתית שמתאימה לו):
- השלב התיאולוגי (הדתי) – כדי להסביר לעצמם את עולם הטבע שסביבם, בני האדם נזקקים ליצירה של ישויות מואנשות ומועצמות, על טבעיות, שהן פרי דמיונן. הכוונה כאן היא לאלים למיניהם – שהם מדומיינים כגורם החיצוני שמפעיל את מה שקורה בעולם ואחראי עליו. הצורה החברתית כאן מבוססת על קבלה של ההנחיות של אנשי דת ורוח (נביאים, כוהנים, כמרים), והוא מתאים לתקופה הפיאודלית באירופה, שבה הסמכות הכנסייתית השליטה את החיים החברתיים.
- השלב המטה-פיזי (פילוסופי) – כאן משתנה סוג ההסבר שבני האדם נותנים לתופעות שסביבם. הם עדיין חושבים על כוחות כלליים (חוקיות נסתרת שמחוללת את התופעות), אך הם מפסיקים להאמין בגורם האלוהי ומתחילים להאמין בכוחות פנימיים שמצויים בתוך הטבע עצמו – גורמים טבעיים שמייצרים את התופעות הללו. יש כאן איזושהי התקרבות להבנה יותר נכונה של המציאות, אם כי זו עדיין הבנה שגויה של המציאות, שכן היא מתבססת על אמונות שלא ניתן לאמת או להוכיח אותן. השלב הזה מתאים לצורה החברתית שמאורגנת תחת צורת המשטר של המשטר האבסולוטי – יש שם שליטה של איזשהו כוח חברתי פנימי, מבוטא על ידי המלך. זו חברה היררכית שמבוססת על סמכות.
- השלב הפוזיטיביסטי (המדעי) – זהו השלב שבו קונט מאמין שהתרבות האנושית (האירופאית) נמצאת בו בתקופה המודרנית (המהפכה המדעית). זהו השלב שבו בני האדם מבינים שאין ביכולתם להבין את הקיום בכללו, אלא ניתן להבין את התופעות רק באמצעות מחקר מבוסס תצפית וראיות. רק אז ניתן להבין את התופעות כמערכת של התנהגויות חוזרות, של קשרים סיבתיים קבועים בין תופעות, וזהו ההסבר שאנו יכולים לאמת אותו ובאמצעותו להבין איך פועלות התופעות בטבע. תפיסת העולם שלנו נעשית מדעית. זהו שלב שמייצר חברה דמוקרטית, זו חברה שמתבססת על ידע מוכח, שאיננו תלוי בסמכות. לכן העקרונות שמסדירים את היחסים החברתיים הם עקרונות של השתתפות ושוויון שמבוססים על אותה זיקה מדעית לעולם.
זוהי תפיסה של התפתחות והתקדמות חברתית – הסדר החברתי הופך להיות יותר רציונאלי.
קונט נותן כאן תשובה לשאלת הסדר החברתי החדש (על מה יהיה מבוסס הסדר החברתי החדש בתקופת המודרניזציה ומה יהיה מקור היציבות של היחסים בתקופה המודרנית?) – לטענתו, היחסים החברתיים יהיו מבוססים על עובדתיות מדעית. כלומר, כאשר תעלה בפנינו סוגיה חברתית, אנו ניתן לה מענה בהתבסס על ידע בדוק ונכון, כך שכל המציאות החברתית תתבסס על עובדות, נתונים וידע. המדע מקבל תפקיד של מערכת תרבותית שמכוונת ומדריכה את הסדר החברתי. שוויון, חופש תחרותיות הן המאפיינים חברה המבוססת מדעית.
קונט הבין שעלול להיווצר פער בין ההתפתחות של המערכת המדעית-טכנולוגית מצד אחד, לבין שאר המערכת החברתית-תרבותית, מצד שני. זאת אומרת, הוא טען שהתהליכים הטכנולוגיים והמדעיים שמכוונים את החיים החברתיים, מתפתחים בקצב יותר מהיר מאשר מערכת התפיסות החברתית והתרבותית. הפער הזה, יוצר איזשהו משבר של משמעות ואמונה – בני אדם שיוצאים מהתקופה התיאולוגית והמטה-פיזית, קשה להם להתרגל לכך שהם צריכים לוותר על האמיתות המוחלטות, על המשמעויות הגדולות של החיים (הדת או הפילוסופיה), ובמקום זאת להסתפק במערכת של יחסים סיבתיים כמה שינחה את החיים שלהם ויהיה הדבר הבלעדי שמאחוריו או בלעדיו אין שום דבר נוסף. אם כך, קונט רואה גם את הפוטנציאל המשברי שבתרבות המדע. הוא האמין שהדרך לפתור את המשבר שצפוי להיווצר אצל בני אדם בתרבות המודרנית (הפער בין ההכוונה העובדתית של החיים לבין הצורך של האדם באמונה ומשמעות עליונה), היא להפוך את המדע עצמו לדת חדשה. כלומר, להפוך את שתי תפיסות העולם האלה, השונות בתכלית, לתפיסה אחת אחידה, כדי למלא עבור בני האדם גם את צרכי המשמעות. קונט יצר לשם כך פולחנים שלמים עבור הקהילה המדעית – מעיין כת מדענים בעלי ריטואלים מיוחדים, טקסיים – כאשר התוכן שלה הוא מדעי בלבד, והוא העומד בראשה כ"כהן הראשי" (ואז הוא השתגע לחלוטין J).
קונט חי בתקופה שהייתה לאחר המהפכה הצרפתית, כאשר צרפת סבלה מחוסר יציבות פוליטית מתמשך. אז הצרפתים שאלו את עצמם – לאחר שסולקה המלוכה האבסולוטית ופורקה המדינה הצרפתית, וקמה מדינה חדשה שמבוססת על אחווה, צדק ושוויון לכל אזרח – על איזה בסיס יכונן הסדר החדש בכל המערכת הזו? קונט מתייחס לפרובלמטיקה הזו שהוא חווה כצרפתי באותה תקופה, והוא מעוניין לבסס את היציבות של הסדר החברתי החדש על בסיס של מדע שנתפס כדת חדשה.
