ג'נוסייד -סיכומים: רצח העם בטיבט – קורבנות, משתפי פעולה ועומדים מהצד
מתוך: ג'נוסייד (רצח עם) – סיכומים
סיכומים, עדכונים, דברים מעניינים והרבה ידע בקבוצת הפייסבוק שלנו (לא תפרגנו בלייק?)
קרבנות, משתפי הפעולה והעומדים מהצד- עפ"י האמנה הבינלאומית למניעת רצח עם, קב' הקרבנות מוגדרת במונחים: אתניים, דתיים, גזעיים ולאומניים. אולם במקרה של רצח העם בטיבט, אין כוונה מפורשת להכחיד את הטיבטים כאחת מארבעת הקבוצות הללו (הלאומיות תתעורר אח"כ), הם רוצים להטמיע אותם בתוכם ולהכחיד את תרבותם בלבד. קרי: אין כוונה להשמדה פיסית, אלא רק את הייחוד הקבוצתי שלהם. ניתן לומר כי יש כאן רדיפה פוליטית (רדיפת האנטי- רבולוציונרים), אך פוליטיסייד אינו נחשב עפ"י האמנה. בדומה לסובייטים, הסינים רודפים "מתנגדי משטר". מבחינת הסינים הטיבטים הם חלק מהם, זאת בשונה לתפיסת הטיבטים את עצמם. יתכן ומדינות העולם לא תמכו בטיבטים מתוך חשש שגם מיעוטים בתוכם ידרשו עצמאות.
דה-הומניזציה/דמוניזציה של הקרבן– אחד מהתנאים המקדימים לג'נוסייד. משכך בעיות מוסר. בתרבות הסינית המסורתית (הקונפוציוניזם) , מי שאינו סיני הוא ברברי וכך תופסים הסינים את הטיבטים. זו גם הסיבה שהסינים כופים את תפיסתם על הטיבטים. המשטר הציגם כנחותים. הדלהי-לאמה הוצג באופן זדוני.
משתפי הפעולה- הטיבטים היו חשדניים כלפי המערב. עד שלב מסוים ראו בהסכם 17 הנקודות כמשרת גם אינטרסים שלהם (האליטות לפחות). היו טיבטים שבתחילת הדרך הצטרפו לתנועה הקומוניסטית-סינית.
הדלהי לאמה עצמו תמך בתחילה בסינים. 1954, שב מבייג'ין ופיאר את הסינים.
טיבט עד הכיבוש הסיני מעולם לא הייתה קולוניאלית. עד פלישת הסינים הייתה חסרת מודעות לאומית. ההתנגדות לשלטון באה עם הרס המנזרים. כדי להשתיק את האליטה הטיבטית, הסינים מינו אותם לתפקידים עם משכורות גבוהות, אך עם סמכויות חסרות משמעות. מעמדות נמוכים גויסו למשטרה, שירותי הביטחון והגבוהים למנהל. סין ידעה כי ההמון סומך על המנהיגות הבכירה. עוד בימים העתיקים (מאה ה-16), התערבו הסינים במינויי לאמות. 1995, חטפו הסינים את הילד שהדלהי לאמה אישר בחירתו ומינו מועמד מטעמם לתפקיד. כנראה שלאחר מותו של הדלהי-בלאמה הנוכחי יתערבו הסינים במינוי החדש. משתפי הפעולה – טיבטים ממעמדות נמוכים שאומנו בידי הסינים (במהפכת התרבות של מאו 1966-1967, ראינו זאת במובהק).
עד היום קיימים מלשינים טיבטים בשכר. הדרגות הגבוהים והביניים קיבלו תפקידי מנהל חסרי משמעות ע"י הממשל הסיני. מי שהתפכח והבין כי הוא נותן לגיטימציה לסינים, שילם בחייו. הדור הצעיר (שנולד אחרי 1959) מצוי בקונפליקט בין שתי התרבויות.
העומדים מהצד- העם הסיני כעומד עקרי מהצד. הסינים לא מחו על התנהלות ממשלתם בטיבט. ב-1989, היו התפרצויות פרו-דמוקרטיות בכיכר טייננמן שבבייג'ין, אך לא הזכירו שם את הנושא הטיבטי. הסיבה לאדישות הסינים: המוסר הסיני לא עוצב בידי רוח המהפכה הצרפתית או פילוסופיים הומאניסטיים מערביים. כבוד האדם, אינו ברור מאליו. המוסר בסין הושפע מההיסטוריה המקומית. הקוסמולוגיה הסינית העתיקה, רואה בסין אימפריה אוניברסאלית ותפיסה זו חוזקה ביד הקומוניזם המאואיסטי. ישנן נורמות שעולות על "זכויות האדם" בתרבות הסינית. מעבר לכך, תפיסת הטיבטים כבעלי "תודעה כוזבת" התקיימה גם בקרב ההמון הסיני.
ארה"ב כעומדת מהצד- האמריקאים הביעו אהדה רומנטית ותו לא. אירעו אירועי התרמה, אך משרד החוץ האמריקאי הסתייג מסיוע. הוא הכיר בריבונות הסינית בטיבט. האמריקאים ברוח המלחמה הקרה, חששו מהשתלטות הקומוניזם במזרח אסיה (וויאטנם וקמבודיה כדוגמה לכך), לכן דרשו מטיבט מחויבות אנטי-קומוניסטית. הטיבטים קיוו שיצליחו להתפשר עם הסינים. ב-1950, עם פלישת הסינים, פנו הטיבטים שוב לארה"ב אך ההודים שיכנעו את האמריקאים שלא להתערב. ארה"ב אימנה מחתרת גרילה בטיבט, אך בשנות ה-70 משהחלה פעילות עסקית עם הפסיקה. מבחינת האמריקאים הליברליזציה של שנות ה-80, הספיקה. 1987, ביקר הדלהי –לאמה בטיבט וביקש סיוע, הדבר עורר מחאה סינית1989, זכה בפרס נובל. שנות ה-90, הפכה הסוגיה לפופולארית (אפילו נעשו סרטים בנושא), נוסדו חברות למען טיבט. עד 1979 לא הורשה הדלהי-לאמה לבקר בטיבט (רק לאחר מותו של מאו זה דונג). למרות הפופולאריות הסלבריטאית, שום ממשלה לא מכירה בעצמאות טיבט (כריבונות נפרדת מסין).
