מבוא לפסיכולוגיה: מערכת העצבים והמוח

חזרה לרשימת סיכומים במבוא לפסיכולוגיה 

"אנטומיה גדולה" – מערכת העצבים ומבנה המוח

ç   גזע המוח והצרבלום

• לפי מקלין, החלקים הנמוכים של המוח הם הכי קדומים באבולוציה ומשותפים לכל היונקים. ההמשך של גזע המוח הוא עמוד השדרה.
• מדולה (medulla)– עירנות ועירות, שליטה בנשימה ורפלקסים חיוניים. בנקודה זו, מסלולי העצבים המגיעים מחוט השדרה מצטלבים כך שהצד הימני של המוח מחובר לצד השמאלי של הגוף ולהפך. יוצאים מהמדולה עצבים קרניאליים- עצבוב הפנים (סנסורי ומוטורי), עצב הואגוס (שליטה בקצב הלב ובנשימה).
• צרבלום (cerebellum)– תכנון תנועה ותנועה, קורדינציה, שיווי משקל. מעורב גם באינטיליגנציה ותהליכי שליטה קוגנטיבית. מפותח יותר בקרב בני אדם מאשר כל חיה אחרת. נזק לצרבלום מתבטא בתנועות גוף קופצניות ובלתי מתואמות.
• פונס– יציבה, שיווי משקל, תנועה. מקבל אינפורמציה מהאוזן ומתרגם אותה לשיווי משקל.
• תצורה רשתית (reticular formation)- מערכת שלמה של שליטה בערנות ומיקוד קשב דרך הפרשת נ"ט.

  ç המוח התיכון (the central core / brainstem)

• תלמוס (thalamus)– ממוקם מעל המוח האמצעי. עיבוד מידע חושי וקשב, עוזר לשליטה בשינה ועירות.
• היפותלמוס– ממוקם מתחת לתלמוס. שומר על ייצור ההורמונים (איזון בגוף) ומשמש כסוג של תרמוסטט. פעם החשיבו אותו כ"מרכז ההנאה".
• יותרת המוח (pituitary gland)– "אם כל הבלוטות", מתרגמת מסר עצבי להפרשת הורמונים לדם.
• Inferior / Superior colliculus– ראייה/שמיעה, הפניית קשב אודיטורי וויזואלי.

ç   המערכת הלימבית (the limbic system)

• נמצאת בין המוח התיכון והקורטקס, ובעצם מקיפה את המוח התיכון.
• אמיגדלה (Amygdala)– עיבוד ושמירת מידע רגשי, בעיקר רגשות שליליים (פחד ואגרסיה). פגיעה באמיגדלה עלולה להפוך אדם לחסר עניין בחום וקרבה אנושית. אנשים כאלו לא יוכלו לזהות הבעת פחד או ללמוד תגובות פחד חדשות.
• היפוקמפוס (Hippocampus)– גיבוש זכרונות. מתחלק לחלק ימני וחלק שמאלי. דוגמא: הכרת אנשים.

ç   הקורטקס ((cerebral cortex

• הקורטקס הוא שטח פנים גדול ש"מקומט" למערכת קטנה.
• הוא מחולק לשני חלקים: המיספרה ימין והמיספרה שמאל, ביניהן הקורפוס קולוסום. בכל אחד מהחלקים מופיעות כל האונות.
• יש בו שלושה חריצים: 1- חריץ מרכזי (ע"ש רולנד), 2- החריץ הקלקריני, 3- חריץ ע"ש סילביוס.
• יש חלוקה ברורה לאונות (lobes): 1- אונה פריינטלית, 2- אונה טמפורלית, 3- אונה אוקסיפיטלית, 4- אונה פרונטלית (קדמית).
• קורטקס ויזואלי– העיבוד הראשוני של מידע ראייתי נעשה שם. אם הוא נהרס מדובר בעיוורון.
• קורטקס אודיטורי– עיבוד מידע שמיעתי ראשוני.
• קורטס סומטו-סנסורי– כל התחושות הסנסוריות (חום, קור, מגע, כאב ותזוזת הגוף) מיוצגים כאן. יש יחס ישר בין רגישותו של אזור – לבין השטח המוקצה לו על פני הקורטקס, ללא קשר לגודלו הפיזי של האיבר.
• שולט בתנועות הרצוניות של הגוף, אחראי על הזזת איברים.
• פגיעה באזורים מסוימים של הקורטקס המוטורי יכולה לפגום ביכולת התנועה.

1- קורטקס סנסורי ראשוני

2- קורטקס מוטורי

3- קורטקס אסוציאטיבי

• כל האזורים בקורטקס שאינם עוסקים בתהליכים סנסוריים או מוטוריים מכונים אזורי אסוציאציה.
• אזורי האסוציאציה החזיתיים ממלאים תפקיד חשוב בתהליכים מחשבתיים הנדרשים לפתרון בעיות.
• עיבוד ויזואלי אסוציאטיבי:                 מסלול הWHAT– זיהוי החפץ על פי המראה שלו. פגיעה באיזור זה תגרום לאגנוזיה ויזואלית (חוסר יכולת לנקוב

בשם החפץ, לפרוספאגנוזיה (בעיה בזיהוי פרצופים), או לאלקסיה (דיסלקציה מוחלטת).

מסלול הHOW- איפה? מעורב מאוד בתכנון ויזואלי של תנועה. חוסר יכולת להשתמש במכשיר או למקם אובייקטים במרחב. פגיעה באיזור זה יכולה להתבטא בנגלקט (הזנחת צד).

4- הקורטקס הפרה-פרונטלי

• אחראי על מנגנוני בקרה וניהול בגוף. הפגיעות בחלק זה (Dysexecutive syndrom) הן פגיעות חמורות ביותר ומלוות בהרבה סימפטומים, כמו חוסר יכולת לשלוט על אימפולסים. השלכות של פגיעות בקורטקס הפרה-פרונטלי:

1. פרסברציה (מבחן מיון הקלפים)– לא מצליחים לשנות חוקיות.
2. דיס-אינהביציה– העדר עכבות ואימפולסיביות. יכולים להתנהג בצורה לא סבירה חברתית.
3. Utilization (object bound) behavior- חייבים להפעיל חפץ שהם רואים או נתקלים בו.
4. חשיבה קונקרטית- לא מצליחים להבין רעיונות מופשטים ומסובכים.
5. קשיים בהבנה חברתית- חוסר יכולת להזדהות/להבין מה עובר על אדם אחר שאיננו הוא.
6. קושי בתכנון ובקרה- קשה ליצור תוכניות ואין ביקורת עצמית.
7. קושי בדחיית סיפוקים – מבחן המרשמלו לילדים (1 עכשיו או 2 אח"כ).

תפקוד ההמיספרות

• כל המיספרה שולטת מוטורית על הצד הנגדי של הגוף ומקבלת מחצי הגוף הנגדי מידע סומטוסנסורי (מידע תחושתי- חום, קור, כאב). אומנם לכל המיספרה יש את ההתמחויות המיוחדות לה, אך הן אינן בלתי תלויות זו בזו, אלא משלימות בתפקודיהן האחת את השנייה.
• המיספרה ימין– בדרך כלל יעילה יותר בעיבוד מידע רגשי ומרחבי (לדוגמא: הרכבת פזלים, הבנת תלת מימד, זיהוי הבעות פנים רגשיות).
• המיספרה שמאל– בדרך כלל יעילה יותר בעיבוד מידע סדרתי ושפה (איזור ברוקה).
• אצל אנשים שמאליים, לעיתים ההתמחויות של ההמיספרות הפוכות ולעיתים אין שוני בהתמחויות.
• חצויי מוח– מסיבות רפואיות (אפילפסיה בדר"כ) הקורפוס קולוסום של אנשים אלו נותן בניתוח וכך שתי ההמיספרות אינן מקושרות ואין העברת מידע ביניהן. לכן נוח לבחון את התמחויות ההמיספרות בעזרתם. נבדק חצוי מוח יכול לנקוב בשם של אובייקט שאותו אינו רואה, הממוקם בידו הימנית, הוא לא יכול לנקוב בשם של אובייקט הניתן לו ליד שמאל אך כן יכול להראות את הפונקציה שלו.

במערכת הראייה

כל רטינה (המשטח הפנימי הרגיש לאור בכל עין) מחולקת לשני חלקים. כשמסתכלים על חפץ מסוים, הדמות שלו נופלת על מרכז הרטינה- הפוביאה. זוהי נקודת הפיקסציה– הנקודה בה מתמקדות שתי העיניים באותו הרגע. כל שדה הראייה בצד מסוים- מקושר להמיספרה בצד המנוגד.

• כאשר אובייקט מוצג לשדה ראיה שמאל– הוא ייפול בחלק הימני של כל רטינה. האינפורמציה תעבור דרך הסיב הנזלי של עין שמאל והליטרלי של עין ימין. כך מגיע המידע ראשית להמיספרה הימנית ורק אח"כ דרך הקורפוס קולוסום לשמאלית.
• כאשר אובייקט מוצג לשדה ראייה ימין– הוא ייפול בחלק השמאלי של כל רטינה. האינפורמציה תעבור דרך הסיב הלטרלי של עין שמאל והנזלי של עין ימין. כך מגיע המידע ראשית להמיספרה השמאלית ורק אח"כ דרך הקורפוס קולוסום לימנית.

תמונות של המוח החי – שיטות מחקר והדמיות  

1. CAT\CT: מעבירים קרן רנטגן ומודדים את כמות הקרינה שמצליחה לעבור בפועל.
2. MRI: שימוש בשדה מגנטי להרכבת בבואה של המוח. שיטת מדידה זו מאפשרת אבחון יעיל יותר של מחלות של המוח וחוט השדרה.
3. PET: הצגה של פעילויות נוירונים בחלקים שונים במוח. כל צבע מציג רמה אחרת של פעילויות נוירוניות. זה יכול לשמש לסריקת ההבדלים בפעילות בין 2 ההמיספרות.

שפה והמוח – מודל גשווינד ורניקה:

טוען כי באזור ברוקה מאופסנים קודים שכשמועברים לאזור המוטורי מפעילים את שרירי השפתיים הלשון ומיתרי הקול להפקת מילה. באזור ורניקה, מאוחסנים קודים שמיעתיים ומשמעותן של המילים. בכדי שמילה תאמר, הקוד השמיעתי שלה חייב להיות מופעל באזור וורניקה ומשם להיות מועבר לאזור ברוקה שם יפעיל את קוד ההגייה התואם. קוד ההגיה יועבר לאזור המוטורי ויפעיל את השרירים שיפיקו את המילה המדוברת. מודל זה מסביר ליקויי שפה המופיעים בחולי אפזיה.

אפזיה (aphasia): ליקויים לשוניים הנגרמים ע"י נזק מוחי.

אפזיה אקספרסיבית: הפרעה בדיבור, נזק באיזור ברוקה יבוא לידי ביטוי בקושי בביטוי מילים, דיבור איטי ומאומץ.

אפזיה רצפטיבית: נזק באיזור וורניקה, בהמיספרה שמאל באונה הטמפורלית. יכולים לשמוע מילים אבל לא להבין את משמעותן.

המערכת האנדוקרינית

פועלת לאט יותר ממערכת העצבים, כיוון שתלויה במחזור הדם. משפיעה בעקיפין על פעילותן של קבוצות תאים בגוף באמצעות הורמונים.

• בלוטות אנדוקריניות: מופעלות ע"י מערכת העצבים או ע"י שינויים כימים המתרחשים בגוף.
• הורמונים: כימיקלים המופרשים ע"י הבלוטות האנדוקריניות למחזור הדם. משם מועברים לחלקים שונים בגוף שם יש להם השפעות ספציפיות בתאים מסוימים. הרצפטורים של התאים מזהים רק את ההורמונים הפועלים על אותו התא.
• בלוטת יותרת המוח: "אם כל הבלוטות" מפיקה מספר גדול ומגוון של הורמונים שונים (לדוגמא הורמון הגדילה, הורמוני המין).
• בלוטת האדרנל: תפקיד חשוב בקביעת מצב הרוח, רמת האנרגיה והיכולת להתמודד עם לחץ.