תולדות האמנות – סיכום: גוסטב קורבה – הסטודיו של האמן

תולדות האמנות – סיכום: גוסטב קורבה – הסטודיו של האמן

תולדות האמנות – סיכומים

הסטודיו של האמן, 1855 , שמן על בד

תיאור הנושא

זהו הציור הגדול והמסתורי ביותר של קורבה. קורבה צייר במדויק אנשים מוכרים, והכניס אותם לתוך אירוע אלגורי בעל מסר חברתי, שקיים רק בדמיונו של האמן.

במרכז היצירה נראה קורבה יושב מול כן ציור ומצייר נוף. מימינו דוגמנית עירום המחזיקה סדין. היא מסמלת את המוזה – ההשראה היצירתית. משמאלו ילד קטן המתבונן בציור בסקרנות ובהערצה.

משני צידי היצירה מתוארים אנשים מן המציאות: בצד שמאל מתוארות דמויות המאפיינות את המעמד הנמוך ומעמד הפועלים – קבצנים, זקנים, צייד וכלבו, כומר, שני חוואים, סוחר שטיחים, ליצן סיני וטיפוסים שונים התורמים לתחושת הריאליזם של היצירה. לצד האנשים הפשוטים עומדים מנהיגי הפועלים – קבוצה של שליטי ארצות שהשתתפו באביב העמים, המזוהים כמנהיגי מהפכות בארצם. בצד ימין מתוארת קבוצת אנשים המייצגת את החברה הגבוהה, שקורבה נהג לבלות בחברתם. אלו דמויות של אינטלקטואלים ואנשי רוח צרפתיים: פטרוני אמנות, משוררים וחבריו של האמן, שחיו ופעלו בזמנו. הדמויות הן ממשיות

עולמו של האמן

יצירה זו משקפת את השילוב בין האגו הפרטי של קורבה לבין רצונו לתאר את הסובב אותו בצורה בלתי אישית.  היצירה משלבת שני נושאים השזורים זה בזה: עולמו האמנותי של האמן ועולמו החברתי.

עולמו האמנותי של האמן: החשיבות של מעמד האמן באה לידי ביטוי בתיאור הסטודיו שבו עבד. הוא עצמו במרכז היצירה, ומסביבו דמויות מכל המעמדות החברתיים, שבאים אליו לסטודיו להביע את הערצתם. נושא היצירה אם כן הוא חשיבות האמנות והאמן ניצב במרכז העולם. לידו המוזה, ילד קטן וכלבלב. הילד מסמל את הדור הצעיר המתבונן בהערצה באמן. הכלבלב הוא סמל הביתיות, הרוצה לומר שהסטודיו הוא ביתו האמיתי של האמן. הסטודיו הוא ענק, ועל כל מחציתו העליונה תלויות יצירות אמנות מכוסות שטרם נחשפו.

עולמו החברתי של האמן: במשמעות החברתית של היצירה האמן נתפס כבעל תפקיד חברתי ראשון במעלה וכמתווך בין המעמדות השונים. בין שתי הקבוצות – מימין ומשמאל – אין קשר או תקשורת, והאמן שבמרכז הוא התקווה היחידה ליצירת הקשר. למרות שהאמן מבלה בחברה הבורגנית שמימין, הוא מודע גם לקיומו של מעמד הפועלים והמעמד הנמוך, לכן הוא מצא לנכון לתאר באותה יצירה את שני המעמדות, והאמן הוא שיכול לתווך ביניהם. כלומר, קורבה ראה באמן כמתווך בין המעמדות השונים, כבעל יכולת ליצור מיזוג חברתי סוציאליסטי, ומכאן מעמדו החשוב של האמן בחברה הצרפתית בת זמנו.

השקפתו עולמו של קורבה: קורבה עצמו מתואר במרכז כנושא המרכזי של היצירה, וסביבו קהל מעריצים וידידים. הוא מצייר ופניו נוטים כלפי מעלה, מה שמעיד על הכרה גבוהה בערכו העצמי כצייר. לצידו עומדת ההשראה היצירתי – המוזה בדמות אישה, ומסביבו קבוצות של מעריצים. כל אלה מעידים על שאיפתו האישית של האמן, על הדימוי העצמי הגבוה שלו כצייר, ועל ערכה של האמנות ותפקידה החברתי.