סיכום בספרות: קאטרינה / אהרון אפלפלד

קאטרינה / אהרון אפלפלד:

נובלה- בין סיפור ארוך לרומן קצר, בקאטרינה יש שילוב של בדייה, זכרון ואוטוביוגרפיה. זהו סיפור מסע. ביצירה קאטרינה היא הדמות המרכזית, שפוגשת במהלך חייה דמויות נוספות, המתוארות באופן שטחי. רקע היצירה מפורט (לעומת הסיפור הקצר).   מקום ההתרחשות הוא באוקריאנה, בעוד ה"רותנים" זהו שם הלאום האורקאני.

משם הנובלה ניתן להסיק כי הנובלה תתמקד בדמותה ובהתפתחותה של קאטרינה.

תחנות במסעה של קאטרינה:

תחנה 1:

הילדות היא הבסיס/תשתית הנפש. חוויות היסוד, המראות הראשונים, הריחות, הפגישות הראשונות עם בני אדם ובעיקר הקשר המשמעותי עם ההורים, טבועים בנפש שלנו, ולא תמיד ברובע המודע.

בפרק הראשון מספרת לנו קאטרינה כי חזרה לכפר הולדתה לאחר 63 שנים של ניתוק.

חוויות היסוד שליוו אותה וצצו כל פעם לאורך המסע שעשתה:

1. נוף ילדותה: הצמחייה הירוקה שעוטפת הכל, כמה עצים מנעורייה עוד עומדים זקופים ומלבלבים.

2. זכרון מאורע מיוחד מילדותה: בזכרונה הייתה קאטרינה בת 8, היא הלכה באחו עם הפרות ונעלמה לה אחת. היא פחדה מאוד ושמעה קול שאמר לה כי הפרה תימצא, ובאמת הפרה נמצאה.

זהו חיזיון על טבעי, מעין התגלות, כמו ההתגלות שהייתה למשה בהר סיני.  הנס הזה מלווה אותה לאורך כל חייה "מאז כל אימת שאני שומעת את המילה 'ישועה', אני רואה את הפרה החומה שאבדה לי וחזרה אליי" . יכול להיות שהפרה האבודה ששבה מסמלת את האמונה שאבדה וחזרה, ואולי גם את הבית שאבד וחזר- השורשים שלה. הנס הזה ממחיש שכבר מילדות טמונים בה כוחות פנימיים להתגבר על מכשולים.

3. היחס לאמא: יחס אמביוולנטי (דו ערכי) אהבה מהולה בפחד. טביעות הידיים של אמה נשארו בגוף ובנפש, אך הפנים המאורות שלה בערב הפסחא חקוקים גם בזכרונה.

האם קשה מאוד ומרירה, אך גם אהובה. קאטרינה מתארת את המורכבות שיבחסיהן: אין חיבה גופנית בין האם לבת, אבל בזכות אהבתן המשותפת לכלב המשפחתי (זימבי) היא מתקרבת לדמות האם. האם מסתמנת כדמות חרוצה שמבצעת כל עבודה, היא אישה אמיצה שלעיתים בורחת לשתייה. כשהיא שתתה היא הייתה מתרכככת, היחס לקאטרינה היה טוב יותר והיא הייתה מספרת לה סיפורים מילדותה.

כאשר השפעת האלכוהול הייתה פגה, האם חזרה להתנהג בניכור. אחיה של קאטרינה נפטר, ומסתבר כי היו להורייה עוד ילדים שנפטרו. בהמשך נמסר כי לאב יש בנים מאישה אחרת.

כל אלה מרכיבים דמות של אם מרירה ומתוסכלת מצד אחד, ומצד שני רגישה ואוהבת.

עצם זה שקאטרינה המבוגרת מתארת את המורכבות הזאת ואת רקע האם, היא מוכיחה לנו כי היא מסתכלת על הכל לאחור בראייה מפוקחת. מצד אחד היא מתארת את האם ה"מוארת", ומצד שני מתארת את הילדה ה"מפוחדת".

4. אביה של קאטרינה: התיאור של האב הרבה פחות סימפטי מתיאור האם. האב חלש מבחינה מוסרית, קאטרינה מתארת כי בילדותה היה שותה לשוכרה וכשהיא הייתה בוכה ליידו, הוא לא היה מתייחס אלייה. בהמשך מסופר כי כשהאם נפטרה, הוא רצה לשכב עם קאטרינה (אחת הסיבות לעזיבתה). לאחר מכן הוא מתחתן עם אישה שהופכת לאם החורגת ומתנכלת לקאטרינה.

5. הזכרון מהיהודים: ה'יהודי' הוא קסום ודוחה בו זמנית בעיני קאטרינה, הוא זר ומוזר "פלא מפחיד".

ראייתה של קאטרינה היא ראיה ילדותית. היא גדלה תחת ההשפעה של הסביבה הרותנית ממנה היא באה, שטענה כי ההיהודים הם רוצחי ישו. היהודים מצטיירים בסביבה זו כשדים עם מזוודות, וכחרגולים שחורים. הם סוחרים סחורות שנראות קסומות, ומביאים ריחות מהעיר. הדברים שהיהודים מביאים הם דברים יוצאי דופן, המעוררים בהם (ברותנים) את החשק לגנוב מהם, בעוד אמה של קאטרינה נותנת לה לגיטמציה לכך שמותר לגנוב מהיהודים "הגונב מגנב פטור".

תחנה 2- נערות ובגרות:

קאטרינה עוזבת את הכפר, היא מרגישה נטושה, לאבא שלה בכלל לא אכפת שהיא עוזבת. היא מרגישה לא מוגנת, בלי כסף ועבודה ובלי מקום לשהות בו. בתאור העיר בולטים מאוד הכפור והשלג, שמסמלים את הקור החברתי, הניכור, הזרות והתחושה שכל אחד צריך לדאוג לעצמו.

בעיר יש תיאור של קבוצות של אנשים ששותים יחד ומשתכרים, אנשים מזוהמים שגוררים אותה למיטה, ובשביל כוס שיכר היא מוכנה למכור את גופה.  היא אדישה לכך שנוגעים בה ומתחילה להתמכר לשתיה. קאטרינה נמצאת בסביבה גסה ובמציאות קשה מאוד ואלימה. לאנשים אין גבולות או נורמות מוסריות והם מנצלים את גופן של הנשים. קאטרינה משתפת עמם פעולה, מכיוון שהיא יודעת שאם לא תעשה כך, לא יהיה לה מקום לישון בסופו של יום.

יום אחד ניגשת אל קאטרינה יהודייה אחת בשם רוזה. רוזה שואלת את קאטרינה אם היא מפחדת מיהודים, וקאטרינה עונה בשלילה. היא מציינת שקולה של היהודייה נשמע כמו קול מלאך האלוהים- שוב מופיע מוטיב ההתגלות "אינני יודעת כיצד נראה מלאך האלוהים, אך קולה של האישה נשמע לי כקול ממרומים". כאשר קאטרינה מגיעה לבית היהודים, רוזה אומרת לה להתרחץ, הן מתוך תרבות הגיינית והן מתוך העובדה שהכניסה לבית היהודי מחייבת נקיון, כמעיין התחלה חדשה.

בתחנה הראשונה אצל רוזה ובנימין, קאטרינה לומדת על עבודה ועל ארגון. היא אומרת שהבית שלהם נראה כמו מנזר, בגלל שיש בו הרבה ספרים. בתקופה שקאטרינה התגוררה אצלם, היא החלה בתהליך שבו נפגשה עם עולם התרבות היהודית. היא מגיעה אל היהודים עם מטען רחב של דעות קדומות, פחד ורתיעה מכל מה שקשור לדת זו. מצד שני יש לה משיכה עזה להיכרות מעמיקה עם כל מה שקשור בעולמם השונה. תוך כדי שהותה אצלם היא מגלה כי היא בהיריון, היא מפחדת כי הם יסלקו אותה ומסתירה מהם את עובדת הריונה כחמישה חודשים. ולהפתעתה, כשרוזה מגלה זאת היא לא מפטרת אותה. לקראת סוף ההריון היא עוזבת את ביתם בכדי ללדת בעיירה 'מולדוביצה'. שם, ליד המנזר, היא שוכרת חדר אצל איכרה קשישה.

לאחר שנולדת הילדה, היא שוהה במחיצתה כשבוע ימים ואז שמה אותה בתיבה/פתח המנזר. לילדה קראו אנג'לה. קאטרינה אומרת לקשישה כי הילדה נוצרה ממגע עם גוי, ואז היא חוזרת לעבוד אצל רוזה ובנימין.

קאטרינה נמצאת בביתם של בנימין ורוזה, אך היא לא שלמה עם המצאותה שם. היא מפחדת שתענש, מכיוון שנאמר לה שהיהודים הם שרצחו את ישו. היא יוצאת מהבית- בורחת(!), בית המרזח סגור והיא לא מוצאת את חברייה, אך בחוץ היא פוגשת בקבוצה של שיכורים המנסים לשכנע אותה להשאר ולהצטרף אליהם. הם שואלים אותה היכן היא עובדת, והיא מודה כי היא עובדת אצל היהודים.

 הם מזהירים אותה מאותם יהודים. ברגע שהיא מסתכלת בשיכורים, בהתנהגותם ובלבושם, היא מפחדת להשאר בינם "השיכורים התפלשו בתוך הסמרטוטים, הבקבוקים ושאריות המזון כבהמות. המחשבה כי עוד מעט אהיה גם אני בינם הקפיאה את רגליי תחתי".

הלילה היה קר וגשום, והיא חוזרת לביתם של רוזה ובנימין.

קאטרינה מצוייה בין שני העולמות, מצד אחד היא שייכת לרותנים, שהיא רואה עד כמה גסים, אכזריים וחסרי חינוך הם. מצד שני היא נמשכת ליהודים, מעריכה את תרבותם וחינוכם, אך גם מפחדת מהם. כשקאטרינה חוזרת הביתה, זהו ערב הפסח וההכנות לקראת הפסח מיוחדות עבורה, אך גם יש את פרחי האביב שבשבילה הם לפרחי אבל. ב-2 בפסח נרצח בנימין ע"י בריון שהתנפל עליו ודקר אותו למוות. קאטרינה מספרת כי בכל פסח רוצחים יהודי, ולפעמים שנים, והשנה החליטו שהוא (בנימין) יהיה הקורבן, בטוענה שסירב למכור בהקפה ('לרשום') לאחד הבריונים.

קאטרינה מספרת על קבורת בנימין ועל אבלה עליו, היא מודה שאהבה אותו. קאטרינה משוכנעת שאחרי רצח בנימין כל היהודים ברחו, אך היא רואה שהם לא מפחדים. החיים ממשיכים כרגיל, רוזה עובדת בחנות וקאטרינה בבית. הילדים לומדים וקאטרינה מתייחסת אליהם כאילו היו ילדייה.

באותה תקופה רוזה וקאטרינה מתקרבות, ומשוחחות שיחות נפש. קאטרינה מפסיקה באותה תקופה להשתכר, היא לוגמת כוסית או שתיים אבל לא יושבת שעות על גבי שעות בבית המרזח.

באחר הימים היא שומעת כי אביה הלך לעולמו, כשהיא מספרת את זה לרוזה רוזה אומרת לה להתאבל עליו. קאטרינה אומרת כי אביה לא אהב אותה, אך רוזה מבקשת ממנה לקיים מצוות כיבוד אב, והיא אכן מתאבלת, אך לא על אבייה אלא על אהבת הסתר שלה- בנימין.

לאחר מות בנימין רוזה וקאטרינה כאמור מתקרבות ומשוחחות על כל מיני נושאים. בסביבות חנוכה יש פרעות ביהודים ורוזה מנסה להגן על חנותה אך היא נרצחת יחד עם עוד יהודים אחרים.

קאטרינה נשארת עם שני הילדים ומחליטה לגדלם. היא עוזבת איתם את העיר ומגדלת אותם כפי שהיא עצמה גדלה- בטבע. לעיתים היא לא מזכירה להם את חובותיהם ולא מקפידה על התפילה. באחד מן הימים מופיעה גיסתה של גברת רוזה "אישה רחבה וחסונה המלווה בשני בריונים רותנים". הגיסה מאשימה את קאטרינה כי 'גנבה' את הילדים. קאטרינה רוצה להשאר עם הילדים, כפי שהילדים רוצים להשאר עמה ובגלל זה הם בורחים ליער אבל שני הבריונים משיגים אותם ומעלים אותם על העגלה. לקאטרינה לא ניתנת הזדמנות להפרד מהם וכך היא שוב נשארת בודדה בלי אף נפש חיה שהיא מכירה. כאן בעצם מסתיימת התחנה השניה.

תחנה 3- קאטרינה כאישה בוגרת:

את התחנה ניתן לחלק לשתי נקודות מרכזיות: א. הבית של הני ואיזיו. ב. הקשר עם סמי.

המפגש עם ביתם של הני ואיזיו הוא מפגש עם יהדות אחרת, יהדות שונה משהכירה עד כה. הני ואיזיו מייצגים את היהודים האחרים, השונים לגמרי מרוזה ובנימין. הם יהודיים חילוניים, חופשיים שאינם רואים עצמם מחוייבים למצוות. זהו זוג שחי יחד אך לא נשוי, ואין להם כל קשר למצוות הדת. הני היא אמנית- פסנתרנית ידועה והתקופה שבה עוסק הסיפור- הרבע האחרון של המאה ה-19, ידועה כתקופה שבה היהודים מתחילים לעזוב את המסורת ועולם הדת לטובת לימודים חיצונים כלליים= תקופת ההשכלה שאלייה משתייכת הני. כשקאטרינה נכנסת לביתה של הני היא מבחינה בשאיפה לשלמות כאשר הני מנגנת. כשהיא חוזרת מהקונצרטים, היא תמיד מאוכזבת בגלל שהיא חושבת כי הנגינה שלה לא טובה. קאטרינה מנסה להעביר לה מסר שלמדה מגברת רוזה "אסור לו לאדם להרשיע את עצמו". היא מנסה לעודד את הני אבל ללא הצלחה. קאטרינה מתארת את צורתה החיצונית משום שהיא רגילה שהיהודים הם נמוכי קומה, אבל הני הייתה גבוהה מהרגיל ומטופחת יותר משאר היהודיות שהכירה קאטרינה בעבר. קאטרינה שומרת על הכשרות בביתה של הני ואמא של הני נהנת מכך, בגלל שהיא אישה דתייה מאוד. בביתה של הני פוגשת קאטרינה את איזיו שהוא החבר של הני שעובד כחוקר מנזרים. לאחר שאיזיו מתנצר, מבינה הני שהקשר בינהם נגמר והיא מחליטה למכות את הבית ולעזוב. היא משאירה לקאטרינה תכשיטים וכאן אפשר לראות את היחס בינהם ואת טוב ליבה של הני שדואגת לקאטרינה.

לאחר הפרידה מהני, נשארת קטרנה לבדה. הלילה יורד (הלילה הוא מטאפורה להרגשתה של קאטרינה). היא עוברת ליד בית ומריחה אוכל יהודי, היא מחכה שמישהו יזמין אותה (מחפשת קרבה)

 אך אף אחד לא מזמין אותה, ואז היא עוברת ליד חנות שלפי המנעולים היא מבינה כי זוהי חנות של יהודי. היא פורצת לחנות וגונבות שוקולד וסיגריות "ידעתי כי זהו חטא בזוי ומכוער, ובכל זאת לא התחרטתי. איזו הנאה גסה שטפה את גופי.." אנו רואים כי למרות הקרבה ליהודים, מדי פעם היסודות הרעים –הרותנים פורצים החוצה והיא מתנהגת כמו שאר הרותנים, ואפילו נהנת מזה.

הקשר של קאטרינה וסמי:

כל המפגשים של קאטרינה עם היהודים, בעצם מציגים אותם כאנושיים והומניים, לעומת הדעות הקדומות והאנטישמיות שקאטרינה ספגה בילדותה.

גם בתאוריה שלה על סמי, היא מתארת אותו כאדם אנושי שסבל סבל רב בחיוו ובעקבותיו התמכר לשתייה. הסבל האישי, התלישות והבדידות מחברים אותם, בעוד חיבור נוסף זוהי האהבה לכוסית המשקה. תחילה

צומחת בינהם חברות שמתפתחת בהמשך לקשר קרוב יותר. התקופה שלהם ביחד, היא תקופה מאושרת, שניהם כמעט מפסיקים לשתות ומתחילים לעבוד. סמי נמצא בשולי החברה היהודית, כשקאטרינה פוגשת אותו בבית המרזח היא מזהה אותו כיהודי לפי הבעת הפנים שלו ואומרת לו שהוא אמור להיות במקום אחר. היא מתכוונת לכך שמקומו לא בבית המרזח (בתור יהודי) אלא לנהל מסחר וכדומה. קאטרינה נכנסת להריון מסמי אך היא יודעת כי הוא לא ירצה ילד לאחר נסיונו המר בזוגיות הקודמת. לפיכך, תחילה היא מסתירה ממנו את הריונה, אך הוא כועס עלייה והיא מחליטה לברוח.

היא חוזרת לנדוד בין בתי המרזח, מוכרת חלק מתכשיטייה של הני ומציינת כי היהודית מסתכלים עלייה בחשדנות רבה כשהיא מוכרת אותם. היא שוכרת חדר בבית של יהודים ומגדירה זאת כ"חזרה הבייתה". כאן בעצם מסתיימת התחנה השלישית.

תחנה 4:

כקאטרינה מתחילה לרשום את זכרונותייה ביומן (הרגל זה היא למדה אצל רוזה, כיוון שאין לה עם מי לדבר אז היא מנהלת יומן).

בחודש פברואר נולד לה בן והיא קוראת לו בנימין. היא רוצה למול אותו אך בעלת הבית היהודייה אומרת לה כי היא עושה טעות, מכיוון שאז היא תטיל בילד פגם. קאטרינה נתקלת בקונפליקט- למול או לא למול את הילד. היא מדמיינת שיחות ולבסוף מוצאת כפרי שיהיה מוכן למול את בנה.

באחד הלילות שלאחר הברית, חולמת קאטרינה חלום (המשמש כמוטיב). בחלום מופיע בריון רותני שמנסה לקחת ממנה את בנימין, והוא דומה לאחד מבני דודה. היא נאבקת בו בכל כוחותייה, וכשהיא לא יכולה יותר היא נועצת בו את שינייה, ואז הוא מרפה ומסתלק. החלום הוא רמז מטרים, היא מרגישה רע בגלל החלום, וביום למחרת היא מחזיקה את בנימין בשתי ידייה. היא שומעת שיחה בין בעלי הבית שלה, ומבינה כי אינה רצויה שם עוד, היא אורזת חפצייה ועוזבת.

תחנה זו מכילה גם את שיא אושרה של קאטרינה. היא מממשת את האמהות שבה, היא מגדלת את בנה. עם זאת, קיימים רמזים לרצח של בנה, שיהיה שיא הכאב שלה. לתוך תמונת האושר של קאטרינה נכנסים איומיים, והם בבחינת רמז מטרים לרצח בנה. קאטרינה פוגשת ברותני שרוצה לשכב עמה, היא מבריחה אותו אך יודעת שלא בזה יסתיים העניין. היא משננת לעצמה ולבנה מסרים שאומרים כי אסור לפחד. היא רוצה לחזק את בנה כי היא יודעת שמצב של חולשה יכול לעורר יצרים אפלים.

בערב פסח היא יוצאת החוצה עם בנה, היא מנסה להמנע מללכת ברחובות צדדים, אך לרגע שוכחת מזה ונכנסת לסמטה. בסמטה היא פוגשת את אותו הרותני שחוטף את בנימין מידייה ומתיח את גופו על הקיר. ראשו של בנימין נחצה לשנים "ורסיסי דם מחשיכים את האפלה".

קאטרינה מוציאה אולר, תופסת את הרותני בצוואר וחותכת אותו.

מרגע זה ואילך משתנים חייה של קאטרינה "עד כאן מחצית חיי, מכאן ואילך צבע חיי הוא אדום, גם אני נרצחתי באותו ערב". קאטרינה מרגישה כי חייה הסתיימו, ומכאן היא עוברת לבית הכלא.

בחברה המתוארת, ערך הנשים והטף נחות מחיי הגברים. רצח ילד אינו דומה לרצח גבר, בוודאי לא אם רצח הגבר נעשה ע"י אישה.

תחנה 5- חיי קאטרינה בכלא:

קאטרינה נמצאת בכלא וכאן היא מתחילה בחיים חדשים. כל האסירות מתייחסות אליה כרוצחת ומפחדות ממנה. הדמות היחידה שמתקרבת אלייה היא סיגי. סיגי היא דמות חשובה מפני שיש בה סתירה בהתייחסותה כלפי היהודים. בהתחלה היא אומרת שהיה טוב לעבוד אצלם. אך כשמגיעה השמועה לכלא שבעלה נרצח, היא משתכרת ומתחילה לקלל את היהודים ואומרת שהיא שמחה שהם מוצאים כעת להורג, בגלל שהם אלו שהרגו את ישו ואז קאטרינה מנתקת את הקשר עם סיגי.

סיגי מדגישה את התקרבותה של קאטרינה ליהדות וליהודים עצמם. היא כועסת על האסירות שמשתמשות בבגדי היהודים ומאיימת עליהן שלא ילבשו את הבגדים לפניה. לכלא מגיעה אישה בשם קאטרינה והיא מספרת לקאטרינה שהכפר נחלק ל-2 בהתייחסותם לרצח שהיא ביצעה. היא אומרת כי הרותנים טוענים כי היהודים כישפו אותה (את קאטרינה), מה שמראה כי העולם הרותני הוא עולם של אמונות תפלות.

דמות נוספת שמגיעה לכלא היא העו"ד היהודי. אותו עו"ד מייצג את הצד המוסרי והטוב של היהודים. העו"ד דואג לשלומה של קאטרינה בכלא, והיא מגלה יחס של חיבה כלפיו ודואגת לו.

בתקופת שהותה בבית הכלא מקבלת קאטרינה מחלת עור קשה. אותה תקופה היא תקופת מלחמת העולם השנייה, השלטון הנאצי נהדף ע"י הרוסים – הקומוניסטים (מדובר באיזור אוקראינה שנכבשה ע"י הרוסים). הנאצים נאלצים לעזוב את האזור. בית הכלא שבו ישבה קאטרינה גם הוא בשליטת הנאצים, ולכן גם השומרים והסוהרים עזבו יחד עם עזיבת הנאצים. המשמעות היא שכל מי שישב בכלא כעת משוחרר- קאטרינה משתחררת אחרי 40 שנה. קאטרינה יוצאת שוב לדרכה ופוגשת איכרה, היא מדברת איתה אולם תוך כדי השיחה האיכרה מבינה כי זוהי קאטרינה שישבה בכלא על רצח למשך 40 שנה. היא בורחת מקאטרינה ומפיצה את השמועה כי קאטרינה השתחררה. בעודה יוצאת מבית הכלא, מגיעה קאטרינה לחורבה יהודית.קאטרינה שומעת שוב קול אלוהי, אותו קול ששמעה בגיל 7. ישנה אלוזיה לפרשת משה והסנה הבוער (איזכור למקרה מהתנ"ך היהודי). באותו מקרה נאמר "של נעליך מעל רגליך…" ובעצם שם מקבל משה את שליחותו לגאול את עם ישראל. במקרה של קאטרינה היא גם שומעת "שלי נעלייך מעל רגלייך" משום שזהו מקום קדוש- בגלל שיהודים נרצחו שם. מפני שזוהי אלוזיה, אנו מצפים שגם קאטרינה תקבל על עצמה שליחות. היא מבינה שאין יותר יהודים בעולם והשליחות שהיא מקבלת על עצמה היא לשמר את המסורת היהודית. היא כותבת על כל אחד ממועדי ישראל ושומרת על השבת (בגלל שאין יותר יהודים). בשלב זה היא גם נרפאת ממחלת העור שלה.

אנו רואים שקאטרינה מארגנת לעצמה תפיסת חיים לגבי היהודים. בעינייה היהודים הם שבט נסתר ועכשיו הוא עוד יותר נסתר, בגלל שהוא נרצח "העלימו אותו".

ביקורת חברתית שמובעת בסיפור:

לגבי היהודים:  

*לגבי חלק מהסוחרים שמרמים את קאטרינה ונותנים עבור התכשיטים פחות מערכם האמיתי.

*החינוך של היהודים שמתעסקים בצד הרוחני ולא מפתחים את הצד הפיזי, חולשה המעוררת הצקה.

*ביקורת כלפי האמרגן שניצל את הני להופעות רבות, וכשהיה צריך לשלם עבור הקבורה שלה אז לא היה מוכן.

לגבי הרותנים:

*אלימים, חנוך ללא ערכים. הדגש הוא על הצד הפיזי ולא הרוחני .

*נטייה לתת ליצרים להשתלט עליהם- ההתבהמות של האב כאשר ניסה לשכב עם קאטרינה בתו.

*שותים, נמצאים כל הזמן בבית המרזח.

*שונאים את היהודים, מוציאים אותם כשעירים לעזעזאל.

*ביקורת על מערכת המשפט המעוותת- אין שוויון בין גברים לנשים.

מוטיבים בקאטרינה

1. חלומותייה של קאטרינה- בעזרתם היא מתקשרת עם המתים.

2. מוטיב ה'על טבעי' – 2 התגלויות (באחו עם הפרות ובחירבה היהודית כשהיא יוצאת מהכלא).

3. מוטיב האור- המוטיב המרכזי שעובר לאורך כל היצירה. (הבן שלה הוא האור של חייה, לאחר מותו היא נמצאת בחושך. אור לעומת החושך).

סיכומים נוספים של אפלפלד:

שלושה / אהרן אפלפלד

סיפור אהבה / אהרן אפלפלד

המצוד / אהרן אפלפלד

ראה: סיכומים לבגרות בספרות

האם לכל בעלי החיים יש זכות לחיים?

הזכות לחיים היא הזכות הבסיסית ביותר שלנו, אך האם גם לחיות מגיעה להיות הבעלים של החיים שלהן? טיעונים פילוסופים לזכויות בעלי חיים

עוד דברים מעניינים: