סיכום: רות גביזון – דתות ומדינה
רות גביזון, דתות ומדינה (חומר רקע לוועדת החוקה) 2005. חלק 2 – חלק 3 – חלק 4 – חלק 5
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – סיכומי מאמרים
על מהות הדיון
השאלה המרכזית היא מה צריך להיות כלול בפרק העקרונות של החוקה המוצעת על ידי וועדת החוקה בנושא של יחסי דת ומדינה. חוקה אמורה לכלול נושאים שיש כוונה להוציאם ממשחק פוליטי רגיל, או שיש להם חשיבות עקרונית סמלית וחינוכית גדולה. עקרונות רבים בתחום דת ומדינה אינם חלק מפרק העקרונות (למשל הגנה חוקתית על חופש דת צריכה להופיע בפרק הזכויות), אבל יש חוקות שמגדירות בפרק העקרונות את יחס המדינה לדת (למשל החוקה האמריקאית).
הדיון אינו עוסק בשאלות חשובות אחרות כגון האם הקולקטיב היהודי הוא רק דת, רק עם, או צירוף של השניים, מהו היחס בין הדת היהודית ודתות אחרות בארץ, האם ישנה רק דת יהודית אחת וכו'. שאלות אלו אינן חלק מהדיון מאחר והחוקה נכתבת למדינת ישראל, שיש בה מיעוט גדול של לא יהודים וגוונים שונים ליהדות. השאלות ששנויות במחלוקת עמוקה ובלתי פתירה אינן יכולות להיות חלק מהחוקה, ולכן מטרתה היחידה היא לקיים מסגרת משפטית מחייבת שאינה מתיימרת לנקוט בשאלות השנויות במחלוקת עמדה לגופן.
ההכרעה בחוקה אינה מוסרית, ערכית או לגופו של עניין אלא פוליטית. המאמץ לניסוחה צריך להצטמצם לקבלה של מסגרת משפטית משותפת. קשה מאוד להסכים על עקרונות מסגרת (ראו בג"צ טושביים בעניין גיורי הקפיצה) אולם דווקא הקשיים מדגימים כי הדרך היחידה להוציא את המדינה משאלות פנים דתיות היא להפוך שאלות כאלו ללא רלוונטיות מבחינת המדינה והמשפט. או במילים אחרות, הדרך לשקף את יחסי הדת והמדינה צריכה להיעשות במכלול הסדרים פרטניים שלא ברור שצריכים או יכולים להופיע בפרק העקרונות בחוקה, ואולי אף עדיף שיקבעו ברמת הרשויות המקומיות והקהילות.
חלק מההתנגדות לחוקה בכלל נובעת מחששות מפני שינוי במצב הקיים או חוסר יכולת לשנות. בדרך שבה גביזון והרב מדן נקטו בדיון לקראת האמנה החברתית החדשה על סוגיות דת ומדינה בין יהודים היא לסמן תחילה כמה נושאי ליבה במרכז המחלוקת (למשל מעמד אישי, גיור, שבת וכו') ולגבי כל אחד מהם האמנה כוללת דברי הקדמה ותיאור הקיים ביחד עם הסדר מוצע. המטרה היא להשתמש בסוגיות הספציפיות האלו על מנת לענות על השאלה מה צריך להיות כתוב בפרק העקרונות בנושאי דת ומדינה. באופן כללי, ככול קיים הסכם טוב ויציב בנושא מסוים, הכללות בחוקה והנוסח הופכת להיות טעון פחות. אם יש הסכמה חברתית ופוליטית אין חשש שפרשנות משפטית תפגע בהסדר.
שאלת המפתח של הדיון מופיעה בחוקה המוצעת על ידי המכון לדמוקרטיה. ה"פיתרון" בנושא דת בישראל מצביע על כך שלדעת המנכסים אין למעשה מענה טוב לסוגיה. הפתרון כולל מספר יסודות (סמלים של זהות יהודית בפרק העקרונות, סעיף כללי של "חופש מדת", חסינות שיפוטית של ביטול הסדרי ליבה כמו נישואין, הימנעות מהזכות לחיי משפחה, חוק שבת וחוק ברית זוגיות, שמירת דינים לתקופת מעבר). החלק החשוב הוא "החסינות השיפוטית" שתמנע ביטול ההסדרים השנויים במחלוקת (לאור זכות השוויון המופיעה בחוקה) מתוך הבנה שכיום לא ניתן בישראל לשנות את ההסדרים הבסיסים ברוב התחומים. כלומר, הלכה למעשה יש ויתור של הסדרה חוקתית מלאה ועקבית בנושאי דת ומדינה.
הסיבה לקושי המיוחד של מאמצי החוקה בנושאים אלה פשוטה, והיא כי בנושאי דת ומדינה, בניגוד לנושאים האחרים, לא קיימת התחושה שלא נעשה שינוי ממשי בתכני ההסדרים, אלא קיימים מתחים בין ההסדרים הקיימים לבין תפיסה של חוקה ליברלית דמוקרטית. מבחינה אידיאלית הטוב ביותר היה להגיע להסכמה מחודשת על כללי משחק בחברה הישראלית וקביעת ההסדרים על ידי המחוקק, כאשר כללי המשחק היו מגנים על האוטונומיה הדתית אך מאפשרים אפשרות לקיום דיני משפחה אזרחיים. ראוי כי הסדרים כאלו יעשו בכנסת ולא בדרך של הכרעות שיפוטיות על ידי קביעה כי ההסדרים הקיימים אינם עומדים במבחן של נורמות ערכיות כלליות.
