קווין – סוגים טבעיים

Quine – natural kinds

שאלתו של קווין במאמרו "סוגים טבעיים" במובן הרחב היא השאלה אילו פרדיקטים הם בני-השלכה במסגרת האינדוקציה, וכך היא למעשה "תפירת הקצוות" שגודמן הותיר פרומים עם ניסוח עמום מעט של מושג ה"השתרשות" שלו והמשך העיסוק בבעיית האינדוקציה החדשה. במובן הצר שאלתו של קווין היא הנהרת מושגי ה"דמיון" וה-"סוג" שכרוכים זה בזה משום שאלו יהוו את הקריטריון בעבור פרדיקטים רלוונטיים למדע.

הפתרון של קווין לפרדוקס העורבים גורס שבעוד ש"עורב" או "שחור" הם פרדיקטים ברי-השלכה ("מושרשים" במינוחו של גודמן) הרי שהפרדיקטים "לא-עורב" או "לא-שחור" אינם ברי-השלכה ולפיכך לא מאפשרים לתצפית של "לא-שחור לא-עורב" לאשש את ההיפותזה שכל העורבים שחורים. ההבחנה בין הפרדיקטים נשענת על מושג ה"סוגים" (kind) שאליו דורש קווין מהפרדיקטים להשתייך. הפרדיקטים משתייכים לסוג מתוקף הדמיון בניהם, וכך התכונה "שחור" משייכת את כל הדברים השחורים לסוג הדברים השחורים, אך התכונה "לא-שחור" אינה מאחדת את כל האובייקטים שכביכול ניחנים בה תחת עקרון מסווג. פתרון זה של הפרדוקס מובילה לשאלה כיצד יוגדר "סוג" או "דמיון". במובן מסוים מנסה קווין לתת משמעות מנומקת יותר למושג "השתרשות" מזו שסיפק גודמן בעצמו, אך קווין מעדיף לקרוא למושא ניתוחו "סוגים טבעיים" ולהציב אותם כקריטריון להבחנה בין היפותזה ניתנת לאישוש ושאינה ניתנת לאישוש. לפיכך שאלתו העיקרית של קווין במאמר היא פירוש ה"סוגים הטבעיים" והנמקת התפקיד שהוא מייעד להם במנגנון המדעי, ושאלה זו דורשת גם את הסברתו של מושג הדמיון שהוא המהווה של קבוצת פריטים לכדי "סוג". עיקר עיסוקו של המאמר לפיכך הוא במושג הדמיון. דרך אחרת לתאר את מקומו של הדמיון באינדוקציה היא שבכדי להסיק מתצפית A לחיזוי B יש צורך בתיאור הקשר בין A ו-B, תיאור שיאשר את ההיסק A ל-B אך יפסול את ההיסק מ-A ל-C. או במילים אחרות, להסביר מדוע אירוע A וב-B דומים אך  A ו-C אינם דומים, וב"דומים" הכוונה היא משתייכים לאותו "סוג". בנוסף טוען קווין כי למושג הדמיון יש תפקיד מכריע בתהליך רכישת השפה שהיא למעשה מקרה פרטי של אינדוקציה ומצביע על מושגים מרכזיים נוספים שנדרשים לדמיון לשם הגדרתם כמו תכונות נטייה (dispositions) וסיבתיות.

הבעיה המרכזית במאמץ להנהרת מושג הדמיון היא שקווין אינו מצליח להגדיר את יחס הדמיון במונחים פורמליים או במסגרת תורת הקבוצות ולכן, בדומה לגודמן, הוא יוצא למצוא פתרון שאינו סינטקטי. שוב בדומה לגודמן, קווין מוותר על הגדרה א-פריורית לרצוי ופונה לשימושים אנושיים מצויים, אך בשונה מגודמן קווין אינו פונה לשפה היומיומית אלא לעיקרון שקודם לשפה ומאפשר את רכישתה והוא היכולת של האדם (ובע"ח אחרים) לערוך "ריווח תכונות" (spacing of qualities) שהיא למעשה מנגנון אינדוקציה מולד שמאפשר לחלק את הסביבה לסוגים באופן טבעי. סוגים טבעיים אלו הם תוצרי החלוקה של העולם האמפירי על סמך דמיון בתכונות של אובייקטים שונים. אותו מכנה שמשותף מתוקף הדמיון בין אובייקטים יוצר סוג טבעי כך שבסוג העורבים יכללו כל העורבים משום שהם דומים זה לזה בהיותם עורבים, ובסוג הדברים הירוקים יכללו כל הדברים הירוקים משום שהם דומים זה לזה בהיותם ירוקים, אך לא-עורבים או הדברים הירולים לא יהוו סוג טבעי משום שקבוצות אלו אינן מאוחדות לכדי סוג מתוקף הדמיון בין הפריטים השונים בהן. התפקיד שמייעד קווין לסוגים הטבעיים במדע הוא קריטי משום שהם אמורים לענות על חידת האינדוקציה החדשה של גודמן ולהבחין בין היפותזות הניתנות לאישוש אינדוקטיבי וכאלו שאינן. במובן מסוים קובע קווין כי הניתנות להשלכה מותנית בדמיון שכן האינדוקציה יכולה לפעול רק במסגרת יחס של דמיון בין פרדיקט ידוע ולא ידוע. אך בכך לא מסתיימת הבעיה משום שקווין מציין שתקפותה של האינדוקציה מצריכה ש"ריווח התכונות" האנושי יהיה תואם לזה של הקוסמוס, כלומר להראות שלמושג הדמיון האינטואיטיבי והמולד של האדם יש אחיזה מסוימת בעולם האמפירי. קווין מעיר כי מבחינה פרגמטית ניכר כי "ריווח התכונות" האינטואיטיבי של האדם הוכיח ומוכיח עצמו כפרודוקטיבי מכיוון שבמבחן המעשה האינדוקציות שלנו במקרים רבים תקפות. כהסבר אפשרי מעלה קווין את תיאורית האבולוציה שבזכות המנגנון שלה התפתח האדם כבעל יכולת לריווח תכונות קרוב לפחות לזה של הטבע. במילים אחרות ניתן אולי לטעון שקווין קובע כי היכולת לבצע אינדוקציה היא תכונה אנושית מולדת, ושיכולת זו השתכללה במסגרת הברירה הטבעית מכיוון שפרטים שידעו לערוך אינדוקציה תקפה ניחנו ביתרון אבולוציוני על אלו שהעמידו אינדוקציות פחות מוצלחות. אך קווין גם טוען כי האדם מתעלה המכניזמים הפשוטים יחסית של יכולתו המולדת מה שתומך בטענתו כי למדעים שונים דרכים שונות להגדיר דמיון בצורה יחסית ודרגות שונות של הצלחה ובשלות. כך למשל טוען קווין כי הכימיה היא מדע שהגיע לשלב בו הוא מסוגל להגדיר דמיון במובן הכימי בצורה מדויקת ולפיכך התקפות של אינדוקציות בכימיה מבוססת. במילים אחרות, תחומים שונים במדע מסוגלים להגדיר דמיון  או סוג טבעי במובנן הן ו"לשימושן הפרטי", ובכך הן למעשה עוקפות את הדמיון בכך שהן מגדירות הן המכניזם שהופך שני אובייקטים לשייכים לאותו סוג, בין אם זה מבנה מולקולרי בכימיה או מבנה גנטי בטקסונומיה.

פילוסופיה של המדע- מאגר מידע