עקרונות המשטר הדמוקרטיה והחוקה – סיכום
מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית
חוקה
הויכוח על אופיה של הדמוקרטיה קשור באופן ישיר לויכוח על חוקה. למרות ההיבט הפרוצדוראלי, הדמוקרטיה הפרוצדוראלית מקיימת כמה אלמנטים שהם בסיסיים במסורת זכויות האדם והאזרח – הזכות לבחור, הזכות להיבחר, הזכות להתאגד, חופש הביטוי. האלמנטים הללו קריטיים על מנת לקיים תהליכים של דמוקרטיה פרוצדורלית. תהליכים כאלה לא יכולים להתקיים בחברה שאינה פתוחה.
דמוקרטיה היא משטר המאופיין בחלוקת כח פוליטי על פי תמיכת הציבור. הצורך בתמיכת הציבור מתרגם לבחירות עתיות, חשאיות ומסודרות שמחיבות את הזכויות אזרחיות והפוליטיות. מה שמאפיין את הדמוקרטיה זה האופי המיוחד של כללי המשחק. הם נדרשים על מנת לתת לגיטימציה להחלטות שונות כך שאלה תחייבנה גם קבוצות ואנשים שאינם מסכימים להם.
שלטון החוק – אחד מהאידיאלים של כל משטר הוא שלטון החוק. שלטון החוק נועד להבטיח שכל אדם יוכל לעשות כל מה שלא נאסר עליו, לבעל סמכות אין סמכות לפעול ללא סמכות בחוק, והגבלות על החירות ניתן להטיל רק בחוק. שלטון החוק מחייב אכיפה של חוקים. בהיעדר אכיפה החוק לא שווה דבר.
הפרדת רשויות – אחד המאפיינים של דמוקרטיה הוא העיקרון של הפרדת רשויות. העיקרון של הפרדת הרשויות חכם לא רק בדמוקרטיה אלא בכל שיטה שרוצה לעמוד על העיקרון של הגבלת הכח.
הייחוד של חוקה הוא בכך שמגבלות של שלטון החוק יחולו גם על הרשות המחוקקת ולא רק על הרשות המבצעת. בשיטה חוקתית הפרלמנט איננו הריבון, אלא מכונני החוקה. החוקה מאפשרת, לפחות באופן עקרוני, בקרה על חקיקת הכנסת. הביקורת לא חייבת להתבצע באמצעות ביקורת שיפוטית.
דמוקרטיה לא חייבת להיות חוקתית. יכולה להיות דמוקרטיה שאין בה חוקה נוקשה. מנגד, חוקה איננה מנוגדת לדמוקרטיה, כפי שיש הטוענים. חוקה מכוננת את הרשויות, קובעת את כוחותיהן, ובכל חוקה יש הרבה מאוד סמכויות לרשויות, ולכן החוקה לא משתלטת על השלטון אלא מגבילה את השלטון אותו תוך כינונו. נכון שחוקה מגבילה את הכוח של הרוב העכשווי להחליט, אבל ההנחה שהכח של הרוב העכשווי להחליט הינו בלתי מוגבל בהיעדר חוקה היא הנחה שגויה. בחוקה, יש בדרך כלל שלושה מרכיבים –
- הקדמה כללית
- החלק המשטרי – הגדרת המשטר (רפובליקה, דמוקרטיה וכו'), מוסדות השלטון, אופן בחירת הפרלמנט ועוד. בכך נוצר מדרג נורמטיבי שנועד לתת להסדרים הללו מעמד מיוחד.
בחלק זה הרצון הוא למנוע קיומו של מו"מ קואליציוני על הפן החוקתי של הפוליטיקה, שאמור ליהנות מהסכמה רחבה ולהוות את הדבק של החברה. אנחנו רוצים שהחלק הזה יתן יציבות למרכיבים הללו של השיטה. בד"כ, אנחנו מבקשים שההסדרים הללו עצמם יאומצו בצורה מיוחדת. ההנחה היא שכולנו מבינים שההפרדה בין הפן החוקתי והפוליטי טוב לכולנו. התקווה היא שכל דור שחי תחת החוקה מסכים שזו תהיה החוקה שלו. ההנחה היא שהמגבלות הללו טובות עבורנו, וגם כאשר במקומות מסוימים אנחנו מעדיפים לעקוף אותם, לאור טבע האדם והחברה יש דברים שאנחנו לא מניחים לפוליטיקה היומיומית.
- זכויות האדם – טוב שכל מדינה תעגן את זכויות האדם והאזרח ותעניק להן מעמד חוקתי. זה חשוב במיוחד במדינות בהן יש מיעוט כרוני. הערבים בישראל הם מיעוט שאינו יושב בממשלות, וסביר שזה ימשך כך לעתיד הנראה לעין. לכן צריך לחשוש מנטייה של הרוב לפגוע במיעוט. זו המטרה של החוקה.
חוקה יכולה לחיות עם דמוקרטיה ובמובן מסוים היא נותנת תוקף לזכויות האדם. יכולה להיות דמוקרטיה עם חוקה, ללא ביקורת שיפוטית. במקומות בהן יש חוקה נוקשה יש ביקורת שיפוטית מלאה (ארה"ב), חלקית (קנדה) או בכל אופן אחר. הצורך הזה קיים כי לא תמיד ניתן לסמוך על המחוקק. אנחנו מעוניינים במנגנון בקרה שיאפשר ביקורת על חקיקה שפוגעת בזכויות. השאלה הקריטית היא למי יש את המלה האחרונה. בארה"ב, המלה האחרונה היא של ביהמ"ש. בקנדה יש פסקת התגברות אך לא נהוג להשתמש בה. באנגליה המלה האחרונה היא של המחוקק. במדינות הקונטיננט ובדרא"פ יש ביהמ"ש מיוחד לחוקה שנבחר באופן פוליטי ולזמן מוגבל.
חוקה בסגנון אמריקאי אינה חלק הכרחי בהיווצרות של דמוקרטיה. כך גם ביקורת שיפוטית.
