מבוא להיסטוריה עולמית: קפיטליזם

התפיסה העומדת ביסוד הקפיטליזם (אם לחטוא בהפשטה): אגואיזם הוא אלטרואיזם.

אדם סמית' –אבי הקפיטליזם : להבדיל מהתפיסה הישנה של משחק סכום ה-0, להבדיל מהתפיסה של ישו: "הסיכוי שגמל יעבור דרך קוף של מחט הוא גדול מהסיכוי שעשיר יגיע לגן עדן", הטענה היא שהעושר מביא טוב לעולם. הוא שיא המוסריות.
קפיטליזם: כלכלה של WIN WIN
כלכלה מודרנית: ייצור ó רווחים, כלכלה קדם-מודרנית ייצור => רווחים. בעל העסקים והממשלה חושב תמיד איך להגדיל את הייצור => התפיסה היא שהשקעה בייצור היא זו שמביאה יותר רווחים בהמשך. הרווחים של הייצור חייבים להיות מושקעים בעוד ייצור.
לבוש כדוגמא: הלבוש של אצולה קדם קפיטליסטית מייצג את הערכים הקדם-מודרניים: בזבזני ומנכר עיניים (רווח הייצור מושקע בדברים לא ייצרניים) + האצולה לא עובדת (הרווח נועד כדי שהאצולה תחיה טוב ולא תצטרך לעבוד). הלבוש של החליפה מאפשר לעבוד (הגיע מבגדי העבודה של אנשי העסקים במאה ה-19) והוא לא מנכר עיניים בכלל, זה שחור וכד'. האליטה המודרנית לבושה בבגדים הכי משעממים שהיו במהלך ההיסטוריה (פעם כולם היו מלאים בזהב ויהלומים – זו האליטה המשעממת מבחינת לבוש).

– עשיר בימי הביניים מבזבז את הרב המוחלט של הכסף על עצמו. עשיר היום מבזבז פחות מ-1% על עצמו, ואת הרב המוחלט של כספו הוא מבזבז על השקעות מחודשות בייצור (גם אם הוא נוסע במטוסים ופרארי).

התפתחות הכלכלה המודרנית – סוף המאה ה-18, תחילת המאה ה-19: יש ויכוחים רבים עם הטענה של וובר על הפרוטסטנטים שהתחילו עם הקפיטליזם.
האידיאל שלנו הוא לא שהממשלה שלנו תלבש בגדי מלמלה ותרקוד בנשפים, אלא יהיו מנכ"לים טובים (שיעבדו קשה וכד').
הקומוניזם אימץ את הדבר הכי חשוב בתפיסה הקפיטליסטית: את הצמיחה. גם הקומוניזם רצה בצמיחה אדירה (בסין ובבריה"מ). הבעיה של הקומוניזם היא שאף אחד לא אכל את העוגה (זה לא מספיק להגדיל אותה). הקפיטליזם ניצח בגלל שהוא ידע לכרות ברית שבנתה את הכלכלה המודרנית שקנה את העוגה שגדלה => הצרכנות.
הצרכנות וייצור: האתיקה הקפיטליסטית שמה דגש על יעילות, חסכנות, השקעה של כל הרווחים בעוד ייצור וכד'. באותו זמן יש אתיקה הפוכה לצרכן: צריך לבזבז כמה שיותר.
מעשירים בזבזנים ועם חסכן, לעם בזבזן ועשירים חסכנים: רב ההיסטוריה המוני העם היו חסכנים והיה אתיקה של הסתפקות במעט (האדם הטוב=האדם הפורטני, ספרטני, סין הקונפוציאנית וכד') והאליטה הייתה בזבזנית הגדולים. => העת המודרנית, דרך הקפיטליזם, הביאה חלופה ביוצרות: המוני העם צריכים לבזבז המון בעוד האליטה מתחילה לחסוך. המון אנשים בעולם מקיימים את הכלכלה רק מזה שהם צורכים.
ב-200 השנה האחרונות עולה אתיקה של צרכנות (מהפכה אתית-פוליטית-חברתית): כדי לעשות "תכנות" מחדש אחרי שנים של פוריטניות מתגבשת אתיקה חדשה: הסתפקות במועט זה רע, אנשים צריכים לפנק את עצמם, לעשות לעצמם טוב "if it fells good – do it" נטיות פוריטניות זה תסביך חולני שמישהו או הכנסיה הקתולית הכניסה לנו לראש (דוג' של קורנפקס). רב ההיסטוריה אתיקה כזאת היא אתיקה נוראית. (היום זורקים בגד לאחר קרע קטן. מהנדסי קלקול שדואגים שמוצרים ייהרסו אחרי כמה שנים, תיקון של מוצר עולה יותר מלקנות מוצר חדש). יותר מהיחסים בין בני זוג, בין אב לבן – סובבים סביב כסף. אחרי ה-11/09, כשהיה חשש לצמיחה, גו'רג' בוש אמר – בוא נוכיח להם שהם טועים. "צאו החוצה ותקנו דברים." יום הזכרון אמריקאי התחיל להיות יום קניות. בארה"ב מוצא יותר כסף בשנה על מוצרי דיאטה מאשר כסף שיספיק להאכיל את כל האנשים בעולם.
שתי מצוותיו של המוסר הקפיטליסטי: מצוותם העליונה של העשירים היא "השקיעו!" מצוותם של ההמון "קנו!".
רב המערכות המוסריות הישנות הבטיחו לאדם גן עדן דרך הבלגה מאינטרסיים אישיים, פוריטניות, תכונות עליונות וכד' (בודהיזם, נצרות, אסלאם וכד') => רב האנשים לא הצליחו לעשות את זה.
הקפיטליזם זה הדת היחידה בהיסטוריה שהמאמינים שלה מצליחים לעשות את הצווי שלהם: תקבלו גן עדן עם תצרכו הרבה.

– האם המערכת מסוגלת לגדול ללא הרף? כן. במבט לאחור על ההיסטוריה באמת לא יכול להיות שום גבול לצריכה => המותרות של אתמול הופכים להיות מוצרי היסוד של אתמול. יש שווקים מוגבלים (שוק הנעליים), אבל יש שווקים שאין להם גבול בכלל: לדוג' שוק הבריאות – אין גבול לכמה בריאות שאדם צורך (בריאות היא לא רק מניעת הדרדרות כמו פעם, אלא שיפור יכולות נפשיות וגופניות). המשבר נובע מכף שיש תחזיות של צמיחה גבוהה מדי, לא חושבים שהצמיחה תעצור.

– כמות המשאבים של כדור הארץ: יש נגיסה גדולה בעוגה.

ביקורת על הקפיטליזם:

הצמיחה זו אשליה (גניבה של פרוסות עוגה ממישהו אחר) => העשירים גנבו מהעניים. האירופאים מהאפריקאים. זה שטויות => היום הייצור גדל פי המון. להוציא מספר קטן של איזורים כמו אפריקה ודרום הסהרה, רב האיזורים בעולם צומחים ורמת החיים עולה. מה שמזין את גרמניה זה הצמיחה של הכלכלה הסינית, ולא בגלל ההתרוששות של אפריקה (שהיא מתרחשת בגלל התנתקות שלהם מהכלכלה העולמית).
הקמח של העוגה יגמר: הטענה היא שכמות חומרי הגלם תיגמר. ב200 השנה האחרונות כמות חומרי הגלם גדלה בצורה מסחררת (ככל שהעוגה גדלה, יש יותר מים, וקמח ואבקת אפיה) – ב200 השנה האחרונות יש גדילה מטורפת. הטענה הנכונה היחידה זה היחס בין כמות האנשים בעולם ליתר האורגניזמים בכדור הארץ => הצמיחה לא באה ע"ח אנשים אחרים, אלא ע"ח בעלי חיים אחרים.

גם אם הצמיחה הכלכלית עלולה לגרום לאסון (אם לא לבני האדם, אז ליתר האורגניזמים) האם האנושות תפגע?

מה יקרה אם תעצר הצמיחה: אם העוגה הכלכלית תפסיק לגדול, היא לא תעצר שם, היא מיד תקרוס לחלוטין => רב הכסף (95%) שקיים בעולם מכוסה בצמיחה העתידית. זה לא שנפסיק לצמוח, אלא 95% ממה שקיים היום יעלם. ביום שבו הכלכלה מפסיקה לצמוח, הכל קורס (אין לאף אחד חסכונות, פנסיה, כסף וכד') => זה הפחד מצמיחה שלילית/אין צמיחה. כמה שנים זה לא נורא, אבל יותר מזה, זה הרס העולם.
אם אנחנו רוצים להציל את האקולוגיה, לא ניתן לעצור את הכלכלה האנושית ולסגת מהשיטה של הקפיטליזם מבלי לפגוע באנושות בצורה קשה מאוד => בחירה בין 2 רעות.

מבוא להיסטוריה עולמית: קפיטליזם