אחד האנשים החשובים אשר יש להזכירם הוא מקס נורדאו אשר היה מס' 2 בהיררכיה הפנימית בתנועה הציונית. בינו לבין הרצל הבדלים לא מבוטלים. נורדאו ראה בציונות סוג אחר של פיתרון לבעיה היהודית. נורדאו הונגרי לשעבר, עיתונאי וסופר שעבר תהליכי גרמנופיליות . בניגוד להרצל שהיה ליברל ולאחר מכן דגל בתיאוריה לאומית, מקס נורדאו היה קודם כל לאומן. מבחינתו התרבות היא המגדיר הלאומי המרכזי, והשפה היא החלק המרכזי בו. נורדאו מפתח רעיונות בשנות ה80 ומושפע מתנועות פוליטיות. ב1895 פוגש את הרצל בפריס, ושם החלו לגבש את תפיסת הציונות כפיתרון לעם היהודי, שניהם משופעים מהאנטישמיות ההולכת ומתגברת. בראייתו 2 צורות למצוקת היהודים באירופה:
- מצוקה גשמית- מרבית העם היהודי 80%, מוטרד מבעיות קיומיות (עוני וכו'). מדובר על יהדות מזרח אירופה, אפריקה וכו'.
- מצוקה מוסרית– 20%, כבוד אבוד, הערכה עצמית נמוכה וכו'. לכן נוטים להתבוללות באוכלוסייה בה מצויים. מדובר על יהדות מערב אירופה.
מושג בו עורך שימוש נורדאו הינו יהדות השרירים– יש לחזור ליהדות של שרירים שהייתה פעם כאשר העם היהודי היה זקוף גב, גיבור ("בר כוכבא"), זה המודל. זקיפת הגב תוביל להתרוממות נפשית, אמצעי גאולה פסיכולוגי וגשר לעבר אותו נורדאו שואף להחזיר.
דמות מעניינת נוספת היא אשר גינזבורג- אחד העם. אשר ייצג זרם לא מרכזי אך מעניין. מקורו באוקראינה. היה סוחר, ולימים הפך לעיתונאי ולעורך ספרותי. הוא הגדיר את "בעיית היהדות" ולא את בעיית היהודים, כפי שעשו קודמיו. החולי לדידו הינו תרבותי. הבעיה התרבותית אמורה להיפתר ע"י הציונות ועל כן הציונות היא תנועת תחייה פוליטית ותרבותית. המושג ציונות רוחנית מזוהה עמו, רוצה לחדש בא"י את המורשת היהודית, לתת לה לקלוט את מיטב זרעי הנאורות האירופית. וזה אמור להיות תחליף לעלייה מסיבית לארץ. נראית כאן ביקורת של אחד העם על ספרו של הרצל, הוא טוען שהרצל משכפל מדינה מערב אירופית במזרח התיכון. כלומר, יש התכחשות בדבריו לתרבות היהודית ולשפה העברית. הרעיון שלו ליצור מרכז תרבותי, בכדי להנחיל תחייה תרבותית ולאחר מכן להנחיל לה מלבושים פוליטיים.
בכדי להבין האם הביקורת של אחד העם הייתה נכונה, יש להעיף מבט היסטורי לימים הללו– ימי העלייה השנייה- הקמת מושבות הברון: זיכרון יעקב, ראש פינה. ניסיון להעביר את צרפת למזרח התיכון. אין כל ניסיון לבנות תרבות יהודית, אלא ניסיון לחקות צורות התיישבות אירופאיות שונות. זוהי לא ציונות מהסוג שיבוא מאוחר יותר.
דמות חשובה אחרת אשר כבר מתחילה לפעול בארץ היא אליעזר בן יהודה– נולד בליטא ובראשית שנות ה80 של המאה ה19 מגיע לארץ ישראל להיות מורה בבי"ס "מקווה ישראל" החקלאי. במקביל עובד כעיתונאי ומוציא לאור, בראשית שנות ה80 מייסד עם כמה מחבריו את תנועת "תחיית ישראל". תנועה זו מדברת על כמה עקרונות:
- עבודת אדמה פרודוקטיבית. ההיפך מאנשי הישוב הישן בארץ הנהנים מכספי החלוקה.
2. תחיית הלשון העברית בדיבור– מפעלו הגדול של בן יהודה. זהו ניסיון להפוך את השפה לדבר שמיש. היהודים ניסו למחוק את השפה המדוברת בקרב בני העם (יידיש), לוקח את שפת הקודש ומעדכן אותה לשימושים יומיומיים. מושפע מהדברים שחלים בבריטניה- כתיבת מילון אוקספורד המתהווה באותם השנים. העברית שדיברו במקום ממנו בא בן יהודה הייתה עם הגיהה מלעלית. בן יהודה הכריע לכיוון המלרע בתור ההגייה המקובלת. הוא נדחה באופן קיצוני ע"י הקהילות האירופיות הדתיות שהיו בארץ, נקלט דווקא ע"י הספרדים ואימץ את ההגייה המלרעית שלהם.
- חידוש הספרות והמדע העבריים.
- חינוך הנוער ברוח עברית לאומית ואנושית כללית.
- מאבק בישוב הישן ובכספי החלוקה.
