מלחמות תרבות בישראל: פולמוס הקולטורה
בקונגרס היהודי היו כמה קבוצות. היה רעיון של התגבשות לאומית בנוסח המערב אירופי אותו הובילו הרצל ומקס נורדאו. קבוצה נוספת הגיעה מכוון האינטיליגנציה היהודית ברוסיה. הקבוצה הורכבה מאנשי חיבת ציון. התנועה זוהתה עם אחד העם, לוינסקי וכו'. בתוכם היו חלק גדול ממטפחי התרבות העברית והלשון. הם לא מקבלים את התרבות של הרצל בלב שלם. הקבוצה השלישית היא הקבוצה שאפשר לכנותה הציונות הדתית. יש שם רעיון של תמיכה בתכנית ההרצלינית ומהצד השני יש התנגדות לתפיסה החרדית של דחיית הקץ. רוב העם היהודי הוא לא ציוני. יש רצון להרחיב את שורותיה של התנועה הציונית על מנת שאפשר יהיה להגשים זאת מטרותיה. הדבר יוצר סדרה של עימותים בין הקבוצות השונות. סביב הפולמוס היו שתי שאלות. האם הקונגרס צריך לדון בתרבות ואם כן, על איזו תרבות אנחנו מדברים. התפיסה שמייצג הרצל אומרת כי הציונות תתגשם לא על ידי תהליך הדרגתי אלא כקפיצת דרך הסטורית. הוא רואה שינוי ראדיקלי של פניה של המציאות תוך גיוס כל המשאבים והשגת המטרות תוך זמן קצר. חוץ מהמשאבים יש לנסות להיג הסכמה ועידוד מהמעצמות השונות שיגבו אותו כאשר הדבר ידרש. על מנת לעשות זאת יש להמנע ממאמצי סרק ומחלוקות. כל שאלה מעוררת מחלוקת יש לדחוק. קונפליקט ראשון שהרצל נתקל בו הוא הפקפוק באפרות של השגת הציונות במהלך אחד וגרנדיוזי. יש אלו החושבים שצריך באופן תרבותי להנחיל אט אט את הציונות.
בפולמוס הקולטורה עלו 2 שאלות. 1. היבט פוליטי- האם לעסוק בסוגיית התרבות או שמא רק בסוגיות פוליטיות. 2. ואם אכן דנים בתרבות, על איזו תרבות מדברים.
התפיסה של הרצל שמרנית בעיקרה, בראייתו הציונות תתגשם לא ע"י התיישבות הדרגתית. שינוי רדיקלי של פני המציאות לא יכול להיעשות טיפין טיפין, אלא יש לשלב את כל המאמצים והמשאבים לגיוס לפרויקט. משתמע כי הציונות ניתנת להשגה עוד בקרבה, בימים הללו: יש לפעול בכל הכוח בכדי להשיג מימון מהיהודים העשירים, יש לעשות יד אחת בין כל היהודים השונים, המהלך הדיפלומטי גם גן חשוב- השגת הסכמה מן המעצמות השונות כאשר זה יידרש. ע"מ להצליח לעמוד בזה יש להימנע ממעשי סרק וממחלוקות, צריכה להיות תמימות דעים ואחדות דעים. נקרא מאוחר יותר כ"ויסות קונפליקטים"- מדוע להתמודד עם בעיה כאשר ניתן לדחותה. קונפליקט ראשון אשר בו נתקל הינו סביב אותה ההנחה.
