כאשר מונטסקייה כתב את "רוח החוקים" הוא היה רב מכר. גם רוסו קרא אותו, וקיבל הרבה דברים ממנו רק לא את המסקנות. יש עליו גם השפעות של מקיאבלי, לוק והובס.
רוח התקופה (ZEITGEIST) – בכל תקופה ניתן למצוא שאלות ודפוסי חשיבה שמאפיינים אותה. דווקא במאה ה-17 המגמה העיקרית היא לבסס ניסיון ומדע על תבונה (לייבניץ, ניוטון, דקארט).
המאה ה-16 – רפורמציה.
המאה ה-19 – לאומיות, ליברליזם, אמונה בקדמה.
איך ניתן לאפיין את המאה ה-18? אומרים שזו המאה של התבונה אבל זה דימוי חד-צדדי ומעטה. יש הרבה הוגים שפיתחו פיל' רציונלאסיטית, אבל היא לא הייתה הזרם הדומיננטי.
מאה של חיפוש אחר התחדשות מוסרית. צצות תפיסות שעיקר מאוויהם הם טיפוח של אדם טוב וחברה צודקת. חיפוש קדחתני אחר שלמות מוסרית. אגודות הסתר – הבונים החופשיים (אחווה אוניברסלית).
מה הדרך הטובה ביותר ללמד את האדם לחתור לשלמות מוסרית?
היו שחשבו תבונה, רציונליזם (אינטלקטואלים בפריז). היה גם דגש על פיתוח רגשות, רומנטים סנטימנטאליים, לכל אחד יש לב טהור. צריך להקשיב ללב, לא למוח, ליוהרה האניטלקטואלית. ההתאחדות עם הטבע, היא הדרך לשלמות מוסרית. בכל העולם המערבי צצות תנועות, המתכחשות לתאולוגיה הרציונליסטית, ופונות לאדם הפשוט, שאין לא אמצעים להבין את האל, אבל יש לו תחושה פנימית של צדק, אור פנימי (מכאן המילה נאורות). כזו היא התועה המתודיסטית באנגליה. הפיאיטיזם בגרמניה, האוננגליזם באמריקה והחסידות. אצל רוסו המתח הזה בולט. היה אאוטסיידר בתרבות האינט', תמיד שמר את האהבה לטבע, לחיים נטולי צביעות. נולד 1712 ומת 1778. שמר על הנאמנות הרגשית לעיר מולדתו – ז'נבה. כבר בגיל צעיר הגיע לפריז . ז'נבה הייתה רפובליקה קטנה בה הכנסייה הקלוויניסטית שולטת, פריז עיר של כסף, מסחר ומתורות. חיי העיר הגדולה ריתקו את רוסו אבל מעולם לא הרגיש בבית בעיר הזו, ותמיד היו לו רגשי נחיתות. התקבל בברכה על ידי דטרו וולטייר, האינט' הצרפתי, כי היה מבריק, אבל היה נעלב לעיתים קרובות ורב עם כולם. התארח אצל יום והסתכסך גם איתו. שרר הבדל עמוק בין תפיסת העולם שלו לשל שאר הפילוסופיה.
עלתה הדילמה של הקשר בין התפתחות מודרנית למוסר. האם ההתפחות של המדעים והאומנויות גורמת לעלייה במוסר? רוסו אמר שלא. הוא ראה בעיר המודרנית כהדרדרות של חברה האנושית. הוא סלד מהשיעבוד של האדם המודרני לעבודה. הוא הציע פתרון אפשרי למצב זה. "המסה על המקור ויסודות אי-השוויון בין בני האדם", ספרו הראשון. ב-53' האקדמיה של דיז'ון הכריזה על פרס על התשובה הטובה ביורת על מקור השוויון. רוסו לא קיבל את הפרס, כי זאת לא הייתה תשובה ממוקדת…
סגנון אופייני לאותה תקופה. היסטוריה ניחושית CONJECTURAL HISTORY. במאה ה-18 התפתח תחום של מחקר אשר עסק בהתפתחות הטבע האנושי, התחלת המחקר האנתרופולוגי. איך קרה שהאדם הקדמון התפתח לאדם המודרני? תוך כדי השאלה הזו התפתח מחקר היסטורי. היסטוריה של האנושות כולה, לא של עם אחד. מכיוון שלא היו מסמכים, היו מנחשים.
מתחיל את הספר בטיעון דומה לשל הובס, שטען שלשם הבנת טבע האדם, יש להבין את עצמנו. מהן היסודות של הטבע האנושי? רק דרך עצמנו נגלה. חושב שהובס טעה כי לא התבונן עמוק מספיק. אצל הובס לאדם יש תשוקות ותבונה. תפיסה אנטרופוצנטרית – האדם במרכז, רק הוא יכול לחשוב ולדבר. אצל רוסו, יש יסודות הרבה יותר בסיסיים אצל האדם, הוא אינו יצור תבוני אלא חושי. מה מאפיין כל אדם? יכול להרגיש כאב.
