אצל מקיאבלי, יש גיבורים והרפתקנים. תעוזה ותהילה. אצל הובס, הפילוסופיה היא בשביל אנשים קטנים, שמטרתם לא תהילה אלא שלום בסיסי. המשכיות הסיפוק של התשוקה, באמצעות צבירת עוצמה. אבל בן אדם כזה לא לבד בעולם, לצידו יש אחרים, שכולם דומים זה לזה. כולם בעלי הבנה, מונעים על ידי רגשות למען העוצמה. שווים גם ביכולות שלהם. מצב זה יוצר חוסר ביטחון, כיוון שיש מאבק מתמיד למען העוצמה בין אנשים פחות או יותר שווים. יש משאבים מוגבלים בעולם, אז יש מאבק עליהם. פילוסוף סקוטי – דיויד יום, דגל בתפיסה זו. אי אפשר לפתור את הבעיה בעזרת הרבה תפוחים, גם אם יהיה שפע ימשיך המאבק.
שתי קבוצות גדולות של הוגים: בטבעם של בני אדם לרצות לחיות טוב. בטבעם של בני אדם לרצות לחיות טוב יותר מאחרים. אם אתה מהראשונים יש מקום לאופטימיות – תיצור שפע והמלחמה תעלם (אפלטון). אצל השניים, תמיד יהיו סיבות לסכסוך, ורק חלק יחיו יותר טוב (הובס).
בני אדם פוחדים שאחרים יהיו יותר חזקים, וגם אם לא הם חושבים שאחרים חושדים בהם. גם אם כל אחד לא רוצה, ההיגיון הזה מביא למאבק. במצב הטבע כל בן אדם נאבק, ורשאי להפעיל את כל האמצעים לשם כך. אין מוסר, אלא רצון. לאדם זכות טבעית לנסות לשרוד. מי ישפוט? כל אחד לעצמו.
היכן הפתרון? רק מתוך טבע האדם, שכן הוא יוצר הבעיה. כדי להשכין שלום צריך לנצל את אותן התכות של הבן אדם שגורמות למלחמה – הבנה ורגשות. רציונאל ואמוציונל.
אנשים יכולים להבין שההשלכות של מצב הטבע הן מלחמה כוללת, ואז אף אחד לא מבטיח השרדות. להגיע למסקנה שצריך לנצל כללים אשר יביאו לשלום – חוקי הטבע. כל בן אדם צריך להיות מוכן להגביל את זכות הטבע שלו אם כל האחרים גם יוותרו עליה.
ההבנה נגררת אחרי הרגשות. להסתמך על תבוניות זה מסוכן. אפשר להכריח להתנהג לפי כללים, אבל איך אפשר להבטיח את זה. שלום יקרוס במהרה. לכן, יש להבטיח אותו באמצעות רגשות. שתי תשוקות חזקות: פחד ממוות אלים וגאווה. הובס מעריץ את התכונה הזו, אבל היא נדירה, יש מעט אנשים שבאמת אצילים בנפשם, רובם נלוזים. אבל הפחד זו תשוקה אוניברסלית, והוא האמצעי העיקרי שלנו. צריך לכונן כוח אדיר אשר יעניש את מפירי הסדר. על פי זה מקים הוא את השלטון שלו.
1. אם ישנה מדינה, כיצד היא יכלה להיווסד? לא באמת קרה כך, אבל תואם את ההיגיון. הכוח הזה יוקם מתוך הפחד של אנשים ממלחמת כל בכל – הבנה, ברית. נוסחה הוא כזה – כל בן אדם מוותר על זכותו לשלוט בעצמו, ומקנה זכות זו לאדם או קבוצה, בתנאי שכל השאר מוותרים על הזכות הזו ומעניקים אותה לאום אנשים. מכאן, שכל מי שנתנו את זכותם הופכים לעם, ואלה שקיבלו אותה הם הריבון.
2. במקרה של הפרה, הריבון יכול תמיד להפעיל את סך כל הכוחות של שאר בי האדם.
3. ההסכם לא נעשה בין העם לשליט, אלא בין כל אחד לאחד. השליט אינו חלק מההסכם. כולם מתאספים וממנים אדם כלשהו להיות שליט. הוא אפילו לא צריך לדעת שהוא נבחר. שליט לא עושה שום הסכם, אז הוא גם לא מחויב לכלום, שלא כמונו. לכן גם לא יכול להפר שום התחיבות, והעם לא יכול לבוא אליו בטענות. ההסכם נעשה כיחידם, ולא כקבוצות. הדבר היחיד שמאחד אותם הוא העובדה שהם מעניקים את זכותם לאותו אדם, ורק זה עושה אותם לעם. במצב אחר הם רק אספסוף. ברגע שהם מורידים את השליט מהשלטון, הם מפסיקים להיות עם.
4. הובס לא דורש הקמת משטר מלוכני. יותר מאדם יכולים להיות הריבון. המשטר יכול להיות מבוסס על ריבונות הפרלמנט. לא רק קבוצה של אנשים, אלא כל האנשים שעשו את ההסכם –אסיפה כללית ודמוקרטיה טהורה. העיקר הוא שתהיה רק סמכות ריבונית אחת, ללא פיצול של רשויות. אחרת, יש אנרכיה. כך אנשים שיצאו נגד הבחירה הישירה, בכך שהיא תיצור כנסת לעומתית, השתמשו במונחים הובסיאנים.
הובס לא חושב שמלך יהיה אדם טוב. הוא בדיוק אותו בן אדם כמו כל שאר בני האדם. אבל עדיף אדם אחד רע על מאה רעים.
ההסכם יוצר מצב חדש לחלוטין. מחוץ למסגרת אין משמעות לטוב ורע. אבל במצב האזרחי אפשר לדבר על צדק וחוק. חוק? פקודות הריבון. צדק? ציות לחוקיו. הרכוש גם מופיע רק אז. יכול להטיל מסים אם הוא חושב שזה לטובת המדינה. יכול לדרוש כל דבר, למעט להקריב את חייהם.
נולדים כיחידים חופשיים, והופכים לנתינים רק אם הם מסכימים לוותר על זכות הטבע שלהם. אם בן אדם במערכת כלשהי, כנראה שהוא נתן את הסכמתו. אם זה היה מפחד, זה עדיין מרצון.
מצד אחד, חשיבתו משפטית. כל הזמן מדבר על חשיבות של העברה פורלמית של זכות הטבע. כל עוד לא קרה, אין לאף אחד זכות לשלוט בו. אין זה כוח, אלא זכות.
אך יש תפיסה הפוכה – רק הכוח קובע. בשאלה מה מקור הסמכות שלאלוהים, הרי הוא שולט ללא הסכמתנו. טוען שעוצמתו של אלוהים כה גדולה, שהוא יכול לשלוט בנו בכוחו. כאשר הריבון לא מסגול לגין על נתיניו, לנתינים אין חובת ציות כלפיו. כשאין לא עוצמה, אין ציות.
מה יותר חשוב, ציות או כוח?
ניתן לראות בגישתו משפטית, או לראות בו פילוסוף של הכוח, הטוען שבעל העוצמה הוא בעל הסמכות. הפיתוח הרדיקלי ביותר של דפוסי חשיבה חדשית. ניתוק בין אתיקה ופוליטיקה, פער בין מצב הטבע למצב המדיני. בני אדם אינם חיות, אבל מתוך פחד הם מקימים את השלטון המשותף.
בחצי השני של הספר, הובס כבר לא מדבר על האדם באופן כללי, אלא על איך לשכנע את הקורא הטיפוסי של הובס, את האדם הנוצרי. מקדיש לדיון בנושא של מדינה נוצרית, ותפקיד הדת והכנסייה בתוכה. היום שמים לב לחצי הראשון יותר, לתורת ההסכם החברתי. אז, החצי השני הוא שעורר שערוריה. הכנסיה העבירה עליו ביקורת, כאתאיסט. עד היום לא ברור מה הוא היה.
הטענות שלו לא מבוססות על אמונה דתית. מדע של פוליטיקה. רק מה שאנחנו יכולים לדעת, על האדם. אבל פונה לאדם הנוצרי, לכן הוא מצוטט בהרחבה את התנ"ך. מנסה לשלול מהכנסייה כל סמכות פוליטית, ולהראות שאין סתירה בין חוקי הדת לחוקי השלטון.
לכנסייה הקתולית הוא ואמר: לא יכול להיות לכנסייה שום תפקיד שלטוני, אלא רק של הוראה. הריבון הוא שיקבע לגביה. היה במדינה פורטסטנטית, אז זה היה בסדר. אבל כשהוא מתעסק בהתנגדשות בין הדת למדינה, זה הופך בעייתי. חשב שאסור שאנשים יפעלו על פי הדעות האישיות שלהם. לכן גם הפולחן והדוגמה צריכים להיות בסמכותו של המלך. זו בעייה שיכולה למוטט את התורה שלו.
הובס בונה אותה על פחד ממוות, אבל לנוצרי מאמין יש פחד חזק יותר מפחד זה, הפחד של לאחר המוות. בן אדם רציונאלי יעדיף למות עכשיו ולזכות בגן עדן. לכן הוא מנסה להוריד את הפחד מהגהנום, אז הוא פונה למודל פיל' עתיק – האסכולה האפיקוריאנית. אפיקורוס: להנות מהחיים, זו הדרך לחיות אותם. תפיסות הדוניסטיות. לשם לחיות חיי הנאה, צריך להמעיט באלכוהול ומין, ולנהל דיון פיל'. השאלה שלו הייתה מה מפריע לאנשים לחיות חיים כאלה: פחד ממוות ופחד מהאלים. לא צריך לפחד מזה, כי הנשמה שלנו נהרסת יחד עם הגוף, ואין שום ייסורים לאחר המוות. האלים לא מתעניינים במה שקורה אצלנו. הובס התאים את זה לנצרות, בה ייסורי הגהנום נקראים "מוות שני". לאחר המוות הרשעים פשוט ימותו, ללא ייסורים, בעוד הטובים יזכו לחיי נצח. רוצה להראות שאין שום סתירה: לאדם נוצרי שתי חובות, להמאין לישו ולציית לחוקי הריבון. מה עם הריבון מצווה לבצע פשע? אין בעייה, כשהעברת לו את הזכויות, העברת גם את האחריות מול אלוהים. אבל מה עם הפקודה לא להאמין בישו? תתנהג כאילו שצייתת לו, ותמשיך להאמין בפנים, וזה מספיק. מאוד עקבי רק סמכות אזרחית חזקה יכולה לעשות חוק. לא אוהב שלטון שמאמין. אינטרס להתנהג בצורה מתונה. דיכוי יתר עלול לחבל בשלטונו של עצמו. משטר של אי צדק בסוף יתמוטט מעצמו, אבל אין זכות לנתינים למרוד, שכן היא עומדת בסתירה לתיאוריה שלו, ותביא לאנרכיה חברתית, אשר תחזיר את האדם למצב הטבע.
