קרל מרקס – רקע פילוסופי
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
דמיון של מרקס להגל – יחסי ניכור
- הפילוסופיה של מרקס דומה מאוד לזו של הגל בהליכה פנימה והחוצה.
- תהליך הניכור שהיה הכרחי אצל הגל באדון ועבד, הכרחי גם אצל מרקס. בעקבות היחסים העבד, שהוא שכבת הפרולטריון, הופך לאובייקט. הפילוסופיה של מרקס נועדה כדי לשחרר אותנו מהמצב הזה. לצאת כנגד המערכת ולבנות אותה מחדש באופן שיבטל את מה שהביא אותם להיות אובייקטים – לבטל את הרכוש הפרטי.
שוני של מרקס מהגל – הפילוסופיה והאנושות
מרקס חולק על הטענה ההגליאנית שהפעילות האנושית רק משרתת את ההמשגה הפילוסופית. הפעילות האנושית היא יותר ממדיום בו אנו מתנסים על מנת להגיע להבנה מלאה. לפי מרקס הפעילות האנושית היא הדבר החשוב, הפילוסופיה היא זו שמשמשת כאמצעי לחיים החומריים. המושגיות נולדה מתוך צורך אנושי. יש כאן היפוך גמור של הטענה ההגליאנית. לכן אומרים שמרקס הפך את הגל על ראשו.
אם כן, המושא המרכזי של הפילוסופיה אצל מרקס הוא לא האמת אלא המציאות וההיסטוריה עצמה. בעוד שהגל השתמש בחומר או בהיסטוריה כאמצעי להגיע לאמת שהיא מעבר לאותה מציאות, מרקס טען כי אותה מציאות שבה השתמש הגל כדי להגיע למה שהוא תפס כאמת או כמוחלט היא אינה אמצעי אלא תכליתה של הפילוסופיה והיא הדבר אותו אנו צריכים לנתח.
המציאות בשביל מרקס היא לא משהו המתפתח לקראת משהו שהוא מעבר לעצמו, אלא משהו המתפתח נקודה. מרקס אינו מתעניין במה שהגל כינה הרוח וכל עניינו הוא בהסבר החומר בלבד. מרקס לוקח את מודל הניתוח ההגליאני ומנכה אותו מכל אספקט מטאפיזי כך שבסופו של דבר כל שנשאר הוא שיטה נוספת לניתוח המציאות, המתנגדת לניתוח הכלכלי. הניתוח המרקסיסטי מתחיל במציאות הקונקרטית ונגמר במציאות הקונקרטית ושם כל עניינו.
המציאות אותה רצה מרקס לנתח באמצעות תובנות הגליאניות היא המציאות הכלכלית.
רקע קנטיאני למרקס
מרקס מגלה שהמציאות היא פרי של פעילות אנושית. כבר במהפכה הקופרניקאית (ואצל קאנט) הוצג הרעיון הזה, כבר שם האדם הוא זה שמכונן את העולם. אך הטענה של מרקס שונה מהכינון הקאנטיאני. הכינון הקטניאני חל על עולם התופעות, הפעילות המרקסיסטית היא על העולם עצמו. מרקס פונה אל הממשות עצמה, ולא אל האופן שבו היא מאורגנת על ידינו.
מרקס מפנה אותנו את המציאות עצמה. כל מה שיש הא התנאים החומריים שבהם האנשים פועלים, ומתוכם נולדת הפילוסופיה על מנת לתאר אותם.
השאלה הייחודית למרקס
מרקס שואל מה מבדיל אותנו מבע"ח אחרים? תשובתו היאש בניגוד לבע"ח אחרים, האדם מייצר את אמצעי המחייה שלו. אצל הגל וקנאט, הייחוד של האדם הוא הלוגיקה. אצל מרקס, מה שמייחד את האדם הוא לא היותא יצור חושב, אלא היכול לייצר (כקולקטיב) את האמצעים למחייתו.
מרקס מול הגל וקאנט
במובן מסוים קאנט, הגל ומרקס מדברים על אותו דבר. האדם הוא לא פאסיבי אלא פעיל.
האשמה החמורה ביותר אותה הפנה מרקס לכיוון הפילוסופיה של קאנט והגל הייתה שהיא מצדיקה עיוותים במציאות מכיוון שהיא תולה אותנו באידיאל שאינו בר השגה אשר אליו מובילה המציאות הקונקרטית ובידי כך מצדיקה את העוול.
אולם, לפי מרקס אם נוותר על אותו דבר שקיים מעבר למציאות ונתרכז רק במציאות עצמה, לא יהיה לנו שום דבר שיצדיק עיוותים. לאחר שהפילוסופיה תחשוף אותם, כל שיוותר לה לעשות, משלא תוכל להצדיק אותם, הוא לתקן אותם. כך, הופכת הפילוסופיה בעבור מרקס מכלי לתיאור המציאות והצדקתה, לכלי המתאר את המציאות ומשנה אותה.
המהלך הרדיקלי של מרקס
מרקס מתעניין לא במהם המושגים, אלא למה המושגים מתגבשים. זאת בניגוד לקאנט למשל, שכלל לא עוסק בשאלת הלמה. לדוגמא – קאנט לא אומר למה אנחנו חושבים, אלא מה אנחנו חושבים.
השאלה של מרקס היא: למה אנחנו עושים את הפעילות?
התשובה של מרקס היא: הפעילות היא מה שמאפשר את הקיום ואת השרידות שלנו.
ע"פ מרקס, בני האדם הם יצורים שמייצרים את אמצעי מחייתם, ובשלבים מאוחרים יותר יוצרים מושגים כמו פילסופיה, חלל, זמן. גם הפילוסופיה היא כלי שמשמר את השרידות שלנו, כמו יצירת כלים. לפי מרקס הפעילות, ובתוכה הפילוסופיה, מאפשרת את הקיום שלנו, לא את ההבנה, לא את ההצדקה, לא את האמת, לא את התודעה העצמית וכו'. הרפלקסיה הפילוסופית עולה לא משום שאנו מחפשים את האמת אלא משום שאנו רוצים להיות, להתקיים. לדעת מרקס המושגים הפילוסופיים הם חלק מהתנאים שמאפשרים את הקיום שלנו בעולם. כלומר, הפעילות המושגית לא מתחילה בתבונה אלא בצורך לשרוד.
המשמעות היא שהאדם בבסיסו הוא יצור טבעי וחסר ייחוד, הוא לא מיוחד בכך שיש לו תבונה כמו אצל פילוסופים אחרים. התבונה נהיית שלנו, אנו רוכשים אותה ע"י פעילות. לפי מרקס הפעילות היסודית שבה בני האדם עוסקים הוא עיבוד העולם באופן ייחודי שמאפשר לאדם את שרידותו. מתוך הפעילות הזו נולדים כל המושגים.
המושג אצל מרקס הוא לא מערך שמאפש לארגן את העולם, אלא אופן שבו ניתן לנו העולם ע"י זה שפעלנו עליו.
ייחודים של מרקס:
- מרקס מציע הבנה מסוג אחר של מה זה לעשות פעילות מושגית. מושג מובן מתוך האופן שבו הוא משרת דבר מה, ולא במנותק. מושג מתחיל מצורך.
- מרקס מסתכל בגנזה של האדם, הסתכלות יותר אנטרופולוגית.
- האדם לפי מרקס הוא קודם כל יצור חברתי. העולם אינו פנימי, אלא מוחצן.
