המעבר מהגל למרקס
הפילוסופיה של העת החדשה – סיכומים
כפי שראינו, הפילוסופיה של הגל היוותה נקודת מפנה דרמטית בתולדות הפילוסופיה וכל פילוסופיה שבאה אחרי הגל התייחסה אליו בצורה כזו או אחרת.
ישנם שני סוגי ממשיכים להגל:
- ימניים – שמרניים. חוזרים ומצדיקים מחדש תובנות הגליאניות.
- שמאליים – טוענים שהגל לא באמת מימש את מה שטען. זאת מאחר שלאחר הגעה לסוף התהליך המציאות כבר לא מעניינת אותנו. המטרה הייתה הגעה להבנה וידיעה עצמית, המציאות שימשה אותנו רק ככלי שכעת אנו זורקים. אבל, טוענים השמאליים, מה שצריך לעשות הוא לא זה אלא להמשיך ולהתמקד במציאות. לאסכולה הזו משתייכים למשל פוריירבאך ומרקס.
הטענה השמאלית, כמו זו של מרקס, היא שלפילוסופיה יש משמעות רק אם היא נבחנת לאור פעילותם של בני אדם קונקרטיים, לא כביטוי למשהו שדרכו מתברר דבר מושגי, כפי שטען הגל. הדבר היחידי שיש הוא המציאות והכל נעשה מתוך היותם של בני האדם יצורים פועלים ולא ניתן לסגת מהמציאות הזו.
קירקגור (אקזיסטנציאליזם)
זרם אחד של מחשבה פילוסופית שהתפצל מהגל הוא האקזיסטנציאליזם ומייצגו הראשון סרן קירקגור. קירקגור משתמש בתודעה האומללה של הגל. הוא טוען שאין מערכת שיכולה לאחד את הפיצול, אין שום מערך כולל/שלם שיכול לעכל אותי באופן מלא. התודעה האומללה היא האינדיבידואל ושום דבר לא יכול להכיל אותו ואת זעקתו.
מרקס
מרקס מציג גישה יותר מרחיקת לכת מזו של הגל – לטענתו הפילוסופיה באה לעולם לא כדי לפרש אותו אלא כדי לשנותו.
טענתו של מרקס הייתה, כי הפילוסופיה ההגליאנית השתמשה במציאות כדי להפשיט ממנה מודל שהוא אמנם נכון אבל הוא רחוק מהמציאות עצמה. כלומר, טענתו של מרקס הייתה כי הגל לא יישם את הקונסטרוקציה שהוא עצמו בנה על המציאות עצמה ושאף לנתק אותה כמה שיותר מהמציאות על מנת שלא לבקרה. ההבדל בין מרקס והגל מתואר הרבה פעמים בתור המתח בין אידיאליזם ומטריאליזם, שכן בעוד שהגל סבור כי ההיסטוריה היא ההיסטוריה של הרוח מרקס נוטה בכיוון יותר חומרי, וטוען כי ההיסטוריה של הרעיונות תלויה במצב היחסים החברתיים בהיסטוריה.
