אריסטו: החוק וטבע האדם

אריסטו: החוק וטבע האדם

מבוא למחשבה מדינית

סיכומים אקדמיים

טבע האדם (אצל רוב בני האדם)

אריסטו איש מעשי ומחובר לעולם הזה. בסוגיית טבע האדם ניתן למצוא את המעשיות הזו אצל אריסטו, התפיסה דומה לאפלטון, אך העיגון לה שונה לחלוטין.

"אולם את רוב בני האדם אין ביכולתם להפנות לאורח חיים נאה וטוב. שמטבע ברייתם אין הללו עשויים לציית לרגש הבושה, כי אם לפחד, ולא להימנע ממעשים גרועים בשל החרפה שבהם, אלא מחמת העונש הצפוי בגללם. "

"בכל אחד מהמשטרים המדיניים ניתן לראות שידידות כרוכה בו באותה מידה שכרוך בו הצדק… ואילו בסטיות במשטרים האלה כמעט שאין ידידות בנמצא. כשם שגם הצדק כמעט ואיננו קיים בהן"

"הם דוחפים באורח חייהם מכוח הרגש, ורודפים אחרי ההנאות שאליהן דוחפים אותם הכוח הזה… וממיני הצער המנוגדים להללו בורחים הם. ואילו בדבר מה שהוא נאה ונעים באמת, אין להם כל מושג"

האמצעים להביא אנשים לסגולה טובה

אריסטו מבדיל מהר בין המיעוט שבושה וכבוד והשאיפה לסגולה טובה מדברת אליהם, לבין הרוב.

"לגבי הסגולה הטובה, לא די בהכרתה, אלא צריך להשתדל לקנות להפעיל אותה, או לנסות כל דרך אחרת שבה ניעשה אנשים מצוינים. ואילו די היה בדיונים לעשותנו הגונים. אזי בצדק היו הללו זוכים לשכר רב ועצום"

"אך למעשה מתברר שיש בכוחם לתת הפנייה ותנופה לצעירים בעלי רוח נדיבה, ולגרום לכך שמי שאציל מטבעו ואוהב אהבת אמת את הנאה, יכוף את עצמו כל כולו לשלטונה של הסגולה הטובה"

יש תקווה לחינוך אצל קבוצה קטנה של אנשים שיש להם ברוחם, בנפשם – נדיבות רוח. משהו שבפוטנציאל יכול לגרום ליהנות מהסגולה הטובה. לפי אריסטו החינוך יחזק את הסגולה הטובה, והיא לא תהיה זרה.

חינוך יכול להיות חשוב ומועיל אך לדעת אריסטו זה לא תמיד מספיק – הדבר מאפיין את ראייתו את הפוליטיקה ואת חשיבות החוק.

"יש לעבד תחילה את נשמת התלמיד, מתוך שמרגילים אותה ליהנות ממה שראוי ליהנות ממנו, ולשנוא את שמן ראוי לשנוא. … אך קשה הוא לזכות מימי הילדות להדרכה נכונה לסגולה טובה, אם אדם איננו מתחנך במשטר של חוקים שכך טיבם".

לפי אריסטו כדי להרגיל אנשים להתנהגות טובה צריך חוק המבוסס על דברים טובים. על המדינאי יש חובה לשפר את החוק ולקרבו אל הפיזיס, בניית החוק הנמוך.

החוק: תכונותיו ותפקידו הפוליטי

"הרוב הגדול של המעשים שהחוק מצווה עליהם אינם אלא אלו שמקור עשייתם הוא בסגולה הטובה בכללותה; שכן מצוונו החוק להגשים בחיינו כל אחת מהסגולות הטובות, ואוסר עלינו לפעול בהם בדרך של קלקלה כל שהיא"

החוק, אלמנט פוליטי, אמור לפי אריסטו להגשים את הסטנדרט של הסגולה הטובה, ואת הצדק, לפחות זה הפוליטי. החוק צריך לבסס את הערכים האבסולוטיים של המדינה, אך אין לו תוקף עד שהוא לא צדק מדיני. יש מתח מסוים בין הסגולה הטובה המוחלטת לבין היישום שלה בתוך החוק. החוק אמור לקחת עד כמה שיותר, ומה שהוא לוקח הופך לצדק הפוליטי. יש חשיבות להשפעת הפיזיס על החוק, שהוא לא מחייב אותנו אך הוא אמור להנחות אותנו.

"צריך שהאופי יהיה מלכתחילה מקורב בדרך מה לסגולה הטובה, כשהוא אוהב את הנאה ושונא את המגונה… קשה הוא לזכות מימי הילדות להדרכה נכונה לסגולה טובה, אם אדם איננו מתחך במשטר של חוקים שכך טיבם… לכן צריך שגידולם ועיסוקיהם ייקבעו בחוקים".

"מכיוון שלאחר התבגרותם יצטרכו להמשיך באותם עיסוקים באותם הרגלים… רוב בני אדם מצייתים יותר להכרח מאשר לדברי הטפה, ולעונש יותר משלעובדה שכך נאה"

הדגש של אריסטו הוא לצורך שלחוק יהיו שיניים ועונשים, כי בלי זה רוב בני אדם יחשבו קודם כל על עצמם.

"על המחוקקים לייסר ולהעניש את הנחותים מטבעם שאינם מצייטים, ולהגלות לחלוטין מתחומי המדינה את שאין קלקלתם ניתנת לריפוי"

יש אנשים שלא רק תורמים, אלא אף מזיקים למדינה, למשל "חוק ההגליה" של אתונה

"החוק יש בו כוח של כפיה, בהיותו דבר-הגיון הנובע גם מתבונה מסוימת וגם משכל מופשט; ואמנם שונאים בני האדם אנשים שמתנגדים לדחפיהם, אפילו צודקים הללו בהתנגדותם; אך החוק איננו מעורר טינה כשהוא מצווה מה שהוא מהוגן". 

החוק אינו אישי, בעוד זה יכול לפגוע כשאדם מטיף, הידע שכולם שווים בפני הערך העליון. לדעת אריסטו החוק הוא גם כופה, ההטפה האישית לא נותנת הרבה.

החשיבות של האמנות המחוקקת עבור אנשים שרוצים לתרום למדינתם

"אין ספק שבכך, שגם מי שרוצה לשפר בני אדם מכוח דאגתו., בין רבים בין מיעוטים, חייב להשדל שייעשה אמן בחקיקת חוקים, שמכוח החוקים נעשה משופרים. שכן להביא למצב תקין אדם כל שהוא… רק מי שמומחה באמנות ההיא"

"בקבצי החוקים ומשטרי המדינות יש בוודאי תועלת רבה לאנשים המסוגלים לעיין בהם ולשפוט מה נאמר בהם כדבעי ולא כדברכי, וחוקים מאיזה סוג יתאימו לאיזה סוג של אנשים"

אריסטו מנסה לבנות פוליטיקה השוואתית במטרה לבדוק את עצמו ולנסות לתקן את החוק בהתאם לערכי הפיזיס. הכל נועד כדי לשמור על אותה מסגרת שגם תחייב את אותם אנשים שנטיותיהם הולכת רק אחרי התועלת האישית וגם את מי שנמשך אחרי הנאה והסגולה הטובה.