גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה – סיכום

גרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה

לאחר מלחמת העולם הראשונה נכפו על גרמניה תהליכים רבים- הסכמי ורסאי והאיסור להחזיק צבא יצרו תחושת השפלה ותסכול ויש טענה שאלו הולידו את הנאציזם ומלחמת העולם השנייה.

הנחות יסוד של גרמניה לאחר מלחמת העולם השנייה:

1. חייבים להבטיח דמוקרטיה ועצמאות בגרמניה ללא תלות בגורמים חיצוניים.
2. יש לתת לדמוקרטיה אפשרות להגן על עצמה- לפעול נגד גורמים לא דמוקרטיים
3. דמוקרטיה זה לא מספיק- יש לפעול גם בתחומים שיצמצמו פערים חברתיים. חשוב להקנות לדמוקרטיה הגרמנית גם מימד סוציאלי: דמוק' לא יכולה להיות רק סט של חוקים. היא חייבת להיות גם ממוגנת במארג חברתי מסוים. בגרמניה יש בעיות חברתיות עמוקות, שחקיקה דמוקרטית מתקדמת אפילו לא תוכל לענות עליהן. לכן יש להקנות לדמוקרטיה זו מימד חברתי יותר.
4. הדמוקרטיה לא יכולה להסתדר בעצמה- וצריכה להיות מתגוננת. ההנחה היא שמה שהעלה את היטלר היו פערים בתוך החוקה של וואימר, וכי הדמוקרטיה אפשרה למשטר אי דמוקרטיה לעלות.

חוקת בון והשיטה החדשה:

1. העיקרון שהנחה אותה- יציבות ולווא דווקא יצוגיות- לפיכך נקבע אחוז חסימה של 5%, דבר שעודד איחוד מפלגות.
2. שיטת הבחירות-  חצי מחברי הבית נבחרים בבחירות יחסיות, וחצי באזוריות. יש פה שילוב מסוים, ובתוך השיטה יש מנגנון מאזן בין הבחירות האזוריות לבין היחסיות. בכל מקרה ייווצר מצב שהיחס יישמר.  שיטה זו יצרה שני דברים:

1. יש קשר חזק בין הנציגים לנבחרים.  2. המאזן הכללי בגרמניה נשמר ע"י השיטה המעורבת.

עד היום המערכת הגרמנית מורכבת מ 2.5-3 מפלגות:

1. מפלגת הנוצרים הדמוקרטיים "צה דה הו" (CDU)
2. 2.       סוציאל דמוקרטים משמאל SPD
3.  ליברלים במרכז- מפלגה מאד משמעותית ובעלת כוח בשל העובדה שעל מנת להשתתף בבחירות יש לחבור אליה.

קונרנט אדנאור- ראש ממשלת גרמניה לאחר המלחמה (1949-1963) . הקו המנחה של מדיניותו היה:

1. ביסוסה וייצובה של גרמניה כמדינה דמוקרטית

2. אנטי קומוניזם- שמרנות ימנית

3. מדיניות הפיוס- הוא האיש ששלח יד לכל העולם

מסוף מלחמת העולם השנייה ועד אמצע שנות ה60 הקואלציה נבנתה תמיד ע"י הליברלים והימנים השמרנים. הסוציאל דמוקרטיים נותרו בחוץ עד 1966, שנה בה נגלע סכסוך בין הליברלים לימנים והימנים הלכו וכרתו ברית עם הסוציאל דמוקרטיים והקימו קואליציה בלתי רציפה- שלא על בסיס אידיאולוגי. כך קיבלה המפלגה הסוציאל דמוקרטית לגיטמיציה והכשר וב1969 כבר עמדו בראש המפלגה המשותפת.

המצאות של הגרמנית במשילות- חוקת בון 1949:

1. לנשיא אין כמעט כוח
2. בחוקה דגש חזק מאד על זכויות אזרח
3. היה סטנט- הצבעת אי אמון קונסטרוקטיבית שיכולה לעבור רק בתנאי שיש למצביע ממשלה אלטרנטיבית עם רוב- נטרול רוב זמני.
4. חוק שחוקק כדי למנוע עליית כוחות לא דמוקרטיים לשלטון- פיקוח מלמעלה על המפלגות והוצאה מחוץ לחוק של מפלגות שהחוקה הפנימית שלהם אינה דמוקרטית.
5. פדרליזם-  מדינה שהיא פדרציה היא מדינה המחולקת למדינות עצמאיות באופן חלקי. מדינות אירופה לא העדיפו שיטה זו אלא העדיפו את השיטה בה הפרלמנט מצמיח את הממשלה. אמריקה ניסתה להנחיל את הפדרליזם בגרמניה ובאוסטריה בהנחה שכך ניתן לקיים דמוקרטיה יעילה יותר אך גם בתוך הפדרליזם קיים ויכוח- המדינות בגרמניה נקראו לאנדים והויכוח היה על חלוקת הלאנדים. החלוקה התבססה על הנסיכויות של גרמניה ובתוך הלאנדים- החזקים רצו שהממשלה תהיה כמה שיותר חלשה ושהלאנד יהי כמה שיותר חזק ואילו הלאנדים החלשים והקטנים רצו ממשלה חזקה בדכי שבאזורים החזקים לא תהיה יותר השפעה מבחלשים. בסופו של דבר נמצא מצב ביניים.

במהלך השנים גרמניה עברה תהפוכות רבות לכאן ולכאן ואחת התהפוכות העיקריות הייתה העיר ברלין שהייתה מפוצלת בין מזרח ומערב גרמניה.

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו – סיכומים