תוצאות מלחמת העולם הראשונה
המלחמה שהחלה במאבק בין רפובליקות דמוקרטיות לבין קיסרויות הסתיימה בניצחון מוחץ לדמוקרטיות. מה שלא הצליח לעשות אביב העמים ב1849 עושה מלחמת העולם הראשונה.
1. מדינת הלאום הופכת למושג מרכזי במהלך המאה ה20-
- התנועה הלאומית הסרבית מקימה את יגוסלביה
- צ'כיה הופכת למדינה עצמאית
- יוון הופכת למדינה עצמאית לאומית
- באימפריה העותומאנית עולה תנועה לאומית שתבסס את הלאומיות התורכית המודרנית
2. יש סדרה של הסכמים בין המעצמות, והבסיס הוא מסמך של הנשיא ווילסון- "14 הנקודות". ווילסון נמצא באירופה, חולה ומטושטש, ולא מצליח לכפות חלק מהתנאים שהוא רוצה על מעצמות אירופה וגם על האמריקאים.
ארבע עשרה הנקודות של ווילסון היו:
- כינון ברית של שלום חופשי ופתוח, שלאחריו לא יתקיימו כל מגעים דיפלומטיים חשאיים או הבנות חשאיות וסודיות שאינן עולות בקנה אחד עם הכנות והפתיחות הנדרשים בעיני הציבור.
- חופש מוחלט לניווט בימים, מחוץ למים הטריטוריאליים של המדינה, בזמני שלום כמו מלחמה, פרט למצבים בהם יעלה הצורך לסגור את הימים לצורכי הבטחת קיום החוזה הבינלאומי.
- הסרתם, עד כמה שאפשר, של כל המחסומים הכלכליים וביסוס מסחר שוויוני בקרב כל המדינות המסכימות לשלום ומקשרות עצמן לתחזוקו.
- הבטחות מספקות שתינתנה ותתקבלנה, לפיהן מדינות תצמצמנה את מאגרי הנשק והחימוש שלהן למינימום האפשרי לצורכי שמירה על הביטחון הלאומי.
- תיקון חופשי, פתוח וחסר פניות של בעיות קולוניאליות, המתבסס על השגחה קשיחה של העיקרון לפיו כל שאלות הריבונות מעין אלו תיפתרנה תוך התחשבות הן בצורכי האוכלוסייה הנידונה והן בדרישות המעצמות שתוארן הוא שיוכרע, באופן שוויוני.
- פינוים של כל השטחים הרוסיים והסדר כזה של כל השאלות הנוגעות לרוסיה אשר יבטיח את שיתוף הפעולה החופשי והטוב ביותר של המדינות האחרות בעולם בהבטחת אפשרות לא-מבישה ולא-פגועה להגיע כדי החלטה עצמאית בנוגע לפיתוחה הפוליטי ומדיניותה, והבטחת קבלת פנים כנה לרוסיה אל תוך החברה החופשית של האומות תחת המוסדות שתבחר לה; וכן, מעבר לקבלת פנים, אף סיוע מכל שהוא, שלו תזדקק. היחס שיותאם לרוסיה על ידי אחיותיה המדינות בחודשים הבאים יהיה למבחן חריף של רצונן הטוב, של הבנתן את צרכיה כפי שהוסקו מהאינטרסים שלהן וכן של האינטליגנציה והסימפטיה הלא-אנוכית שלהן.
- בלגיה, העולם כולו יסכים, חייבת להתפנות ולעבור שחזור, ללא כל ניסיון להגביל את הריבונות ממנה היא נהנית בדומה לכל שאר המדינות החופשיות. כל צעד פרטני אחר לא יהיה כזה – שיש בו כדי להשיב את האמון ההדדי בין האומות בחוקים שהציבו לעצמן ואשר מכריעים עבור הממשלות וביחסיהן האחת עם רעותה. ללא צעד מרפא זה, כל המבנה ומשנה התוקף של החוק הבינלאומי דינו לקיום לקוי לנצח.
- יש לשחרר את כל השטח הצרפתי ולשחזר את החלקים שנפלשו. יש לתקן את העוולות שנגרמו לצרפת על ידי פרוסיה במלחמת 1871 על אלזס ולורין, ואשר ערערו את השלום העולמי לאורך כמעט חמישים שנה. זאת, מתוך שאיפה להבטיח בשנית את השלום לטובת הכול.
- יש לתקן את החזיתות האיטלקיות לצד הכרה ברורה בגבולות מוכרים של לאומיות.
- התושבים של האימפריה האוסטרו הונגרית, שאת מקומם בין האומות נבקש לראות כמוגן ומובטח, צריכים לקבל את ההזדמנות החופשית ביותר להתפתחות אוטונומית.
- רומניה, סרביה ומונטנגרו צריכות להתפנות; שטחים שנכבשו ישוחזרו; סרביה תזכה לגישה חופשית ובטוחה לים; ויחסי מספר אומות בלקניות זו לזו יוכרעו על-ידי מדיניות ידידותית והתחשבות בגבולות היסטוריים של נאמנות ולאומיות; והבטחות בינלאומיות של העצמאות הפוליטית והכלכלית והאחדות הטריטוריאלית של מספר אומות בלקניות תחוזקנה על ידי הצטרפות להן.
- יש להבטיח לחלק הטורקי של האימפריה העות'מאנית בהווה ריבונות בטוחה, אבל שאר הלאומים שנמצאים כעת תחת שלטון טורקי – יש להבטיח להם ביטחון לא-מעורער ולא-מפוקפק לחיים, לחלוטין ללא הטרדה של ההזדמנות לפיתוח אוטונומי, וכן יש לפתוח את הדרדנלים באופן קבוע כמעבר חופשי לספינות והמסחר של כל המדינות תחת הבטחות בינלאומיות.
- מדינה פולנית עצמאית צריכה להזדקף ולכלול בתוכה את כל השטחים בהם יושבת אוכלוסיות פולניות באופן בלתי-מעורער, וצריכה לזכות לגישה חופשית ובטוחה אל הים, ואשר עצמאותה הפוליטית והכלכלית צריכות לזכות לעירבונות בינלאומיים.
- יש ליצור שיתוף כללי של מדינות תחת הסכמים ספציפיים למטרת הבטחת עירבונות הדדיים של עצמאות פוליטית ואחדות טריטוריאלית לאומות גדולות וקטנות כאחד.
3. ועידת השלום בפאריז, 1919, אורגנה ע"י המדינות המנצחות, לשם חתימת חוזי השלום ביניהן ובין המדינות המובסות. למרות התקווה שהועידה תיצור סדר עולמי חדש, היו בוועידה כמה פגמים. המדינות המנצחות לא השתתפו בדיונים, רק הוזמנו לחתימה על ההסכמים. רוסיה, שהייתה עסוקה במהפכה, לא הוזמנה כלל והוחרמה מבחינה בינ"ל. בשל כל אלו, היה קשה ליישם את הסיסמה של הנשיא ווילסון שביקש לכונן "שלום צודק ללא מנצחים ומנוצחים".
בין שלוש המדינות החזקות- ארה"ב, בריטניה וצרפת, התעוררה מחלוקת.
ווילסון החזיק בגישה מסורתית אידיאליסטית, ביקש לחתום על הסכם שלום שיפתור את כל הסכסוכים מן העבר ולא יאפשר לעוד מלחמה כזו לפרוץ. הוא שאף לאפשר לכל עם לממש את זכותו לעצמאות ולהגדרה עצמית,הוא חתר להקמת עולם דמוקרטי. לעומתו, את צרפת עניינו האינטרסים של עצמה בלבד. היא ראתה את הגרמנים כאומה תוקפנית שמאיימת על צרפת, ועל כן ביקשה את החלשתה המוחלטת של גרמניה. צרפת דרשה שגרמניה תפצה אותה על הנזק שנגרם במלחמה. בריטניה גם ראתה את האינטרסים של עצמה, היא רצתה להגיע להסכם של פשרה שמחליש במידה מסוימת את גרמניה, לא מחזק מדי את צרפת, כך ששתי המדינות יאזנו אחת את השנייה ולא יפריעו לעליונותה של בריטניה בעולם. בסופו של דבר האינטרסים של צרפת ניצחו. ההסכמים לא שיקפו את העקרונות שווילסון רצה ליישם.
חוזה ורסאי פגע בגרמניה קשות בצורה חד צדדית, גרמניה הואשמה בפרוץ מלחמת העולם הראשונה, פורקה כמעט כליל מצבאה, הוטלו עליה פיצויים עצומים ונלקחו ממנה שטחים לטובת צרפת, דנמרק ופולין.
