יש פער בין תפיסה אידיאלית של מהי דמוקרטיה, ובין התרבות הפוליטית, ההתפתחות הכלכלית, הקשר בין האזרחים למדינה והאמון בין האזרחים למדינה שנבנה בצורה הרבה יותר הדרגתית. אי אפשר להצמיח מעמד ביניים בין לילה וגם לא להנחיל חינוך, אלה תהליכים שלוקחים זמן. לקחת חברה ולנסות להפוך אותה לדמוקרטיה, זהו המקום שהגענו אליו בשיעורים האחרונים- יש חברת המונים והיא הופכת להיות בחלק מהמדינות – מדינה דמוקרטית.
עד עכשיו בחנו את התפתחות הדמוקרטיה באמצעות שני צירים:
הציר הראשון הוא ניתוח היסטורי, עשינו מהלך היסטורי גדול, אחת השאלות המרכזיות הייתה מה קרה מבחינה פוליטית, שם היו שלושה צמתים:
- צומת של רפורמציה שקעקע את הממסד של הכנסייה. רפורמציה זו הביאה למלחמות דת קשות בנצרות שהובילו להיפרדות של האליטה. ההפרדה בין הכנסייה לבין השלטון המלוכני.
- צומת שהסמל שלו היה המהפכה הצרפתית, מעמד הביניים צבר הון כלכלי ונגישות למשאבים חדשים ופיתח תרבות אלטרנטיבית ומדעית אל מול העולם הישן של הכנסייה. מעמד הביניים הזה ארב לאריסטוקרטיה של המשטר הישן. מהפיכה זו היא דוגמא לליברלים שקמו אל מול האריסטוקרטים- חירות, שוויון ואחווה. זה התבטא בפרלמנט, הימין והשמאל.
- המהפכה התעשייתית ששינתה לגמרי את החברה ויצרה בצורה מובהקת את מעמד הפועלים שלא היה קיים קודם לכן- תהליכי עיור, תיעוש וכו' שלא היו קודם. זה יצר מעמד חדש, שהיה מלכתחילה מנושל ובעמדת נחיתות רצינית, בתחילת המאה ה-20 מעמד הפועלים החל להתאגד בעצמו. תהליכים חברתיים-כלכליים אפשרו את הרחבת הזכויות הפוליטיות, זכות ההצבעה והרחבה של החלקים באוכלוסייה הלוקחים חלק בשלטון. יש הזנה בין ההתפתחויות החברתיות כלכליות לבין האידיאלים הפוליטיים.
הציר השני עבד בקשר הדוק עם ציר ההתפתחות ההיסטורי- ציר ההגות של המחשבה המדינית במסגרת מדעי המדינה. נשען על המודל היווני, כלומר, דמוקרטיה שבה כמעט ואין תיווך בין העם לבין ההחלטות- כי העם מצביע. המודל של הדמוקרטיה שפותח בסוף המאה ה 19 הוא מודל שונה מאוד מהמודל היווני, זהו מודל של ממשל של נציגים כמו זה שג'ון סטיוארט מיל דיבר עליו. זו צורה שונה של דמוקרטיה. ג'ון לוק דיבר על זכויות טבעיות, זו תפיסה נאיבית יחסית. הזכרנו את רוסו והגענו למיל שחידד את התפיסה האינדיבידואליסטית ואמר שמהות האדם היא החירות לממש את עצמו ולחתור לאמת. סטיוארט מיל אמר ששוק הדעות הוא טוב ושיש להשתמש בו כדי לנסות לשכנע. לפי מיל, הדמוקרטיה ניכרת בהגנה על זכויות המיעוט, כי אולי האמת היא בידי המיעוט. הדמוקרטיה צריכה לאפשר סביבה שבה דעות המיעוט יוכלו לפרוח ולהעשיר את הדיון הציבורי. דמוקרטיה שמאפשרת לכל אדם לשגשג, אך השגשוג מותנה ביכולתנו להשתתף. הויכוח חייב להיות חופשי.
בסוף השיעור שעבר ראינו את הבעיה שמיל נתקל בה- המציאות אז הייתה קשה- היו אידיאלים יפים, ומצד שני המון אדיר שנבער מדעת. חלקים גדולים באוכלוסייה לא יודעים קרוא וכתוב ומשוקעים בעבודה ובתפיסה שלהם ומתוך זה קשה ליצור חופש דעות וכו'. הפתרונות של מיל לעניין זה היו:
- להדגיש את החינוך הציבורי.
- לתת שני קולות למשכילים בחברה כדי לחזק את הקולות הרציונאליים.
ראינו שלוק ומיל היו מעורבים בשלטון בימיהם. מרקס ייסד את המפלגה הקומוניסטית ותרם לפיתוחה וגם מקס וובר היה מעורב אישית בפוליטיקה של זמנו. ההבחנה בין הגות מדינית להיסטוריה פוליטית היא משהו שיש לבחון בביקורתיות ושווה לנו לבחון את ההקשרים האלה.
