ארה"ב.
התפתחות בשני מקומות עיקריים-ארה"ב ואירופה ומושפעות זו מזו, כאשר באירופה מפריעות מלחמות העולם. עד ספטמבר 11 לא היתה נגיעה מלחמתית באדמת ארה"ב.
מדענים חשובים בורחים מאירופה לארה"ב, בזכות היחס של הגרמנים למדע. מדעני חברה ומדינה מגיעים לארה"ב.
בארה"ב בראשית המאה ה-20 בולטים התהליכים- הגירה המונית מאיטליה, אירלנד, אורבניזציה אדירה בערים הגדולות, מונהגים מנגנונים מפלגתיים, הברונים השודדים ששמו את ידם בפוליטיקה כדי לנגוס בכלכלה המקומית, קמה תנועה פרוגרסיבית שניסתה לנקות את הפוליטיקה מהבוסים ומההון.
קם לוביזם בוושינגטון והוא משפיע על הפוליטיקה. קמו מספר זרמים ללימוד מדע המדינה– למשל הזרם בהייבורלי.
המחלקה קמה בשיקגו ע"י צ'ארלס מריאם, הם מתעסקים במחקרים אמפיריים, נעשה ניסיון להעזר בכלים שפותחו במדעים אחרים, בשימוש בשיטות כמותיות, יוצאת יוזמה להקים מועצה פדרלית למחקר במדעי החברה וזה מביא לזרימת כסף למקצוע. מתחילים לאסוף כסף ולבצע מחקרים על בחירות- בודקים מה גורם לאנשים להצביע ואיך, למי ומתי. מחקרי תעמולה, סיבות למלחמה, עורכים ניסויים, בודקים את תחום החינוך.
ב- 1941 ארה"ב נכנסת למלחמת העולם השנייה. במהך המלחמה השקיעו הרבה כסף במדע החברה- גייסו מדעני חברה לנתח את התעמולה, בדיקת תוכן סטטיסטי לעתונות (הופעת מילים חשובות), שכלול הלך הרח במדינות האויב, הפעילו סטטיסטיקה בהיקף אדיר- בדיקת שאלונים ונתונים של המגויסים.
היה צורך בכלכלני מלחמה.
אחרי מלחמת העולם השניה קמו מדינות מתפתחות שהתפתחו אחרת וזה יוצר לחץ על מדעני מדינה כדי לייצר כלים להסתכלות אחרת- הודו, ישראל, מדינות באפריקה. מדינות אלו שונות מהמערביות
סקרי דעת קהל הופכים לחשובים בפולטיקה ובמגזר הפרטי.
האוניברסיטה עולה בתחום השיטות הכמותיות – מישיגן. מדובר במהפיכה בהייבורלית- מדע מדינה שואף להיות מדע המשתמש בשיטות כמותיות, המיקוד הוא בהתנהגות של פרטים (לקרוא את פאטנם).
תחום מדע המדינה הולך וגדל אחרי המלחמה (קמה אגודת ApSA). היא עושה כנס שנתי שבו כ- 6000 מדעני מדינה. מוצאה כתבי עת שעוסקים בפילוסופיה פוליטית, מחקר השלום, טרוריזם, פוליטקה השוואתית וכו'. גדלה התפתחות מקצועיות בתחום, בני אדם נהיים מומחים בתחום. גדלים תת הנושאים בהם מבוצע המחקר. פילוסופיה פוליטית המשיכה להיות תחום חשוב- הוגים רבים כמו רוס, ראולס, וולצר.
אירופה.
שורשים של התרבות המערבית והמדע המדינה המודרני הם ביוון ורומא. גם בשאר מדינות אירופה היה עיסוק פולוסופי בתחום. האוניברסיטאות קמו בחסות הכנסייה.
מדע המדינה התפתח במספר מחלקות לחקר הפוליטיקה. כמו בארה"ב.
המלחמות השאירו את המדע קטוע, הרבה מדענים הגרו לארה"ב. החלה התפתחות איטית כחלק השיקום אירופה לאחר המלחמה. בסופו של דבר באירופה השפעה אמריקאית גדולה במדע.
מוקם האיחוד האירופאי, כדי לנצל את הכח הכלכלי האירופאי, כדי לנצל את השוק הפנימי האירופאי.
במדע המדינה מוקמת אגודה בשם ECPR. היא מקיימת כנסים וסדנאות שנתיות, בתי ספר בקיץ. מוקמת אגודה כלל עולמית- IPSA ,אך היא יחסית חלשה.
היום.
התחום עכשיו הוא תחום עולמי-גלובאלי, אך מה שמאפיין אותו הוא דיפרינסציה-התמחות לתחומים קטנים יותר. לזה תוצאות חמורות של חוסר שפה משותפת וחוסר בסיס משותף.
אך עפ"י רוברט גודין וקלינגרמן- דעה אופטימית שטוענת שיש קבוצה של אנשים היוצרים סינטזה, שהתחום התבגר ושיש סובלנות בגישות שונות, יש ערבוב בין גישות, אנשים משתייכים למספר תחומים, שיש הפרייה הדדית בין התחומים השונים.
היום יש התמחות לעיתים מופרזת מתוך לחצי הקריירה, כניסה לפינות קשות. היום מתמדים בחקר המוסדות-הגישה המוסדית החדשה, איך מגבילים ומשפיעים על התנהגויות של בוחרים ופוליטיקאים.
נושא נוסף חזק- כלכלה פוליטית, השפעה של כוחות כלכלים על פוליטיקה וחזרה.
עוד נושא- הבחירה הרציונלית המנסה להסביר את בני האדם כיצורים רציונליים כדי למקסם את תועלתם.
מאפיינים חדשים-פמיניזם על כל סוגיו. קיימת אסכולה שלמה של פוסט-מודרניסטים שאמרו דברים באנאליים כמו לראות הכל דרך עיניהם של המפסידים, מכל מיני נקודת מבט שונות שהן לא האליטות ולא כותבות את ההיסטוריה הרישמית. כל זה פותח פתח רחב מדי ומאיים להפיל את כלל המדע.
