על פי הרמב"ם המצוות הן הכשרה לפילוסופיה, בלעדיהן א"א להגיע להיכל המלך. בפרק השביעי של שמונה פרקים הרמב"ם אומר שהפחיתויות והחולשות של האישיות מפרידות בינינו לבין אלוהים. מונה שני סוגים של פחיתויות שיחד מפרידות:
האחת – אינטלקטואלית.
השנייה – במידות.
זו הפחיתות הכפולה, של מידות ושל תבונה, שמרחיקה את האדם מאלוהים. מטרת התורה היא תיקון הנפש ותיקון הגוף – פוליטי, פיזי ופסיכולוגי, וכל אלה הם תנאי לתיקון הנפש. צריך את תיקון הגוף בשביל להגיע לתיקון הנפש. אדם לא יכול לייצר סקרנות כלפי שאלות של משמעות אם הצרכים הבסיסיים שלו לא מסופקים. אדם שלא שורד לא שואל מה הסוד של מורה נבוכים. לא מתעסק בשאלת המשמעות של החיים, אלא עסוק מדי בלהשאר בחיים. צריך state of mind שמאפשר למידה. לכן שלמות פוליטית היא תנאי לדעת הרמב"ם. דיברנו על למה שלמות המידות חשובה להגעה לפרדס – כי אחרת הארוס שלו לא פנוי. הוא עסוק בתאווה, הוא כועס, הוא צריך כבוד, רודף אחר הנאות סנסואליות. גם לו אין state of mind, והוא לא יכול להגיע לרמת הבהירות שהפרדס דורש.
אך יוצא מהקריאה שקראנו עד עכשיו (שנקראה ע"י לוינגר, שטראוס, גוטמן ואחרים) שכשאנחנו מגיעים לפרדס כבר לא צריכים את המידות, אפשר להשאיר את הסירה ולהתחיל ללכת על החוף. לא צריך את המידות כשעוסקים במושכלות. אך הרמב"ם חושב שצריך את המידות עצמן לא רק כדי לאפשר את ההישג המטאפיזי, אלא בשביל ההישג המטאפיזי (אומר את זה בפרק שביעי של שמונה פרקים, ובפרק רביעי של יסודי התורה).
אינטואיטיבית אין קשר בין הישג מוסרי להישג שכלי, האיש הכי נחמד הוא לאו דווקא האיש הכי חכם. הרמב"ם חושב שיש קשר עמוק בין אלה. גודמן מנסה להציע פתרון שאומר שיש גם פיתויים בפרדס. גם בלימוד עצמו יש פיתויים שכדי להתגבר עליהם צריך לא רק תבונה אלא גם יישוב דעת, שליטה עצמית, רוגע, מידות. עם השאלה הזו ניכנס לאל"ב, פירוש הרמב"ם לסוגיית ארבעה נכנסו לפרדס.
פרדס – מילה פרסית, גן המלך, נמצאת גם במקרא. Paradise. בברייתא זה כבר לא רק גן המלך אלא גן ה-מלך, ארמון האלהות. על רבי עקיבא כשיוצא מהפרדס נאמר "משכני אחריך נרוצה, הביאנו המלך חדריו". המקור הזה אומר שהדבר הכי טוב שיכול לקרות לאדם כשהוא יוצא מהפרדס הוא שהוא יצא כמו שהוא נכנס – ר' עקיבא נכנס בשלום ויצא בשלום. הברייתא מנסה לשכנע אנשים לא להכנס לפרדס. ובכ"ז זה המקור התנאי שהכי דחף אנשים להכנס לפרדס מכל המקורות האחרים, למרות שכל מטרתו היה למנוע התעסקות בשאלות הפרדס.
הרמב"ם חושב שפרדס זה מעשה בראשית ומעשה מרכבה, פיזיקה ומטאפיזיקה. ארבעה נכנסו ללמוד פיזיקה ומטאפיזיקה. הרמב"ם מציין בניתוח שלו את הסיפור רק את ר' עקיבא ואת אחר. הוא מביא את הסיפור כהוכחה לסיבה בשלה צריך את שלמות המידות לא רק כדי להכנס לפרדס, אלא כדי להיות בפרדס. צריך שלמות המידות לא רק כדי להגיע לפילוסופיה, אלא גם כדי להבין את הפילוסופיה.
ר' עקיבא אומר שכשמגיעים למקום אבני שיש טהור, לא להגיד "מים מים". זאת שפה אניגמטית מכוונת. באל"ב של הרמב"ם יש ביאור למשפט זה של ר' עקיבא.
