שפע על פי הרמב"ם
מטאפורת השפע היא מטאפורת מפתח בימה"ב. כוס שיותר מדי מלאה עולה על גדותיה, זהו אחד ההסברים לבריאת העולם. העולם הוא תוצאה של השפע האלהי, אלוהים עלה על גדותיו, והעולם הוא אקסטנציה של האלהות. זה לא בדיוק פנתיאיזם אך גם לא תיאזם. לא אחרות ושונות של אלוהים והעולם וגם לא תמונה שמזהה את אלוהים עם העולם. בימה"ב כולם מאמינים בתמונה זו, גם הרמב"ם והפילוסופים, וגם המקובלים.
תבונה גיאוצנטרית – המקיף את כדוה"א הוא הגלגלים, שעשויים שעשויים מאתר. אין ריק. זה שאנחנו לא רואים שיש חומר בין הכוכבים זה לא אומר שאין. לוגית לא יכול להיות ואקום, כי זה אומר שאין, וזה בלתי אפשרי. יש סתירה בין מה שאנחנו רואים לבין מה שאנחנו מדווחים. אריסטוטלי אמיתי יאמין תמיד רק לתבונה, ולכן הוא לא יוכל להעלות על דעתו שיש שם אין. לכן נוצרת תמונה בה כל החללים שרואים בעולם אינם חלל אלא מלאים בחומר שאינו נראה.
מבחינת המספר – יש שיטה של תשעה, יש של עשרה ויש של חמישים וחמישה. הגלגלים נמצאים כל הזמן בתנועה. על תנועה צריך לשאול מה מניע אותה. ייתכן שהמניע את החפץ הוא חיצוני לאותו החפץ. אך יתכן שמקור התנועה של הדבר הוא הוא עצמו, וזה נכון לגבי כל נפש חיה. זוהי ההגדרה לחי, מקור התנועה שלו הוא בו עצמו (זה מפורש בספרו של אריסטו "על הנפש"). בכל פעם שרואים תנועה בעולם צריך לשאול אם התנועה היא בשל מקור חיצוני או שהתנועה היא בשל הדבר עצמו. אם הדבר מניע את עצמו, הרי הוא חי.
כשמסתכלים על הכוכבים, אם הם מניעים את עצמם הרי הם חיים. כל מה שמונע מכוחות חיצוניים נע בתנועה ספורדית, לא עקבית. תנועת הכוכבים היא מעגלית ומושלמת. לא יכול להיות שיש כוחות חיצוניים שמניעים אותם. מכאן שהכוכבים חיים.
זוהי המחשבה שדרכה ראו את העולם 2000 שנה. כשהסתכלו על העולם ראו את העולם כחי. אין שום הסבר אחר לתנועה של הגלגלים. מה שמניע כל בעל חיים הוא התשוקה שלהם, וגם מה שמניע את בעלי החיים האלה הוא התשוקה שלהם. תנועת הגלגלים היא תנועה שבה עצמה אין תנועה, שינוי שבו עצמו אין שינוי. שינוי שיש בו שינוי הוא תנועה קווית, כאשר קו משנה כיוון יש רגע של אי-תנועה, וזו תנועה לא מונוטונית. כאשר יש כל הזמן תנועה זה שינוי שבו עצמו אין שינוי. זו תנועה מעגלית. אין תנועה יותר יציבה מהתנועה המעגלית. המאפיין של התנועה של הגלגלים הוא שבשינוי התנועה אין שינוי. אנחנו לא רק שמשתנים אלא שגם השינוי שלנו משתנה.
בעולם שלנו כל תשוקה חומרית משתנה. הסיבה שהתנועה בעולם משתנית היא בגלל שמושאי התשוקות משתנים. זה המאפיין תשוקות סנסואליות.
אך יש בעולם אובייקטים לא חומריים, אפלטון קרא להם אידיאות ובימי הביניים הם נקראים "שכלים נבדלים". בבנ"א יש שכלים מחוברים, שכל מחובר בגוף. שכלים נבדלים הם גופים של ידע גבוה שמרוקן לגמרי מתכונות קונקרטיות. לומדים על קיומו מכך שהכוכבים חיים בתוך תנועה סימטרית ומעגלית, שלא משתנה. מכאן מוכח קיומם של עצמים טהורים לא חומריים. שכלים אלו עוסקים בשכלים שמעליהם. כל שכל רוצה לדעת את השכל שמעליו. השכל שמעליו רוצה לדעת את האל. האל רוצה לדעת את עצמו.
הכח שמניע את הקוסמוס הוא הסקרנות, האהבה לחכמה, תשוקת הדעת. כשאדם חוקר הוא מצטרף לתנועה של כל הקוסמוס. חיים של פילוסופים הם חיים של חיקוי הטבע. זה הכח של התבונה הקוסמית, כאילו הקוסמוס תובע מהאדם משהו.
רק לאור זה אפשר להבין את המשבר הגדול של המדע המודרני. המדעים המודרניסטים הרגו את הטבע. האדם בימה"ב עמד מול טבע חי, חושב ומשתוקק. האדם המודרני הפך את הטבע לדומם. הריגת הטבע קדמה להריגת האל, והריגת האל הותירה את האדם בודד ומנוכר. זהו המשבר המודרני. זו מהפיכה משמעותית יותר מאשר אם כדור הארץ במרכז, או השמש, או בגלל כל מני גלקסיות אחרות. תמונת העולם האסטרוגלוגית היא היחידה היום שעדיין מתארת שפע שיורד מהכוכבים אל האדם וכו'.
כך אלפראבי הבין את העולם.
השכל העליון ביותר הוא אלוהים, השכל התחתון ביותר הוא "אישים", השכל הפועל, השכל שתחת גלגל ירח.
הרמב"ם היה אחד הראשונים שהטיל ספק בעולם שתיארנו לעיל. כלומר, הרמב"ם אינו הוגה דעות אריסטוטלי אלא אחד הראשונים שיוצאים מתוך האריסטוטליות (ב-כ"ד במורה נבוכים הוא פרק מפתח בשאלה זו).
