אוגוסטינוס: על הדוקטרינה הנוצרית.
רקע כללי
העולם הפגאני:
הרומאים שלטו. ברגע שהאימפריה הרומית נפלה במאה ה-5, והתנתקה מהאימפריה המזרחית, התחיל להתפתח השלטון הפאודלי. מה שתפס את מקומה של האימפריה הרומית הייתה הדת הנוצרית שתפסה מקום מאוד משמעותי לאורך ימי הביינים.
- הנצרות העבירה את התפיסה הפגאנית לתפיסה נוצרית.
- כל אדם נוצרי מאמין הוא משכיל. אי אפשר לנהל דיון תיאלוגי בלי להבין את הגישה הפגאנית.
- כל הכתבים הפגאנים הטובים והראויים הם הכתבים המתארים את הברית החדשה.
- איך מתמשים בתיאוריות של הפגאנים? הייתה הנחה שקיבלו אותן בתור אמת.
- המאה ה8-9 לפנה"ס => תרבות המזרח קדמה למערב ועיצבה אותה (הוגי הדעות בתקופה הזו סברו את זה גם) => לדוג' השפה ההודו-אירופאי.
- המקום הגיאוגרפי בין הרעיונות היוונים לרעיונות העברים (שזה בפועל קשקוש אבל את זה הם חשבו) הייתה במצרים. ההשפעה הייתה חד כוונית – היוונים השפיעו על המצרים.
הפרשנות האלגורית של כתבי הקודש (מאפיינים של אוגוסטינוס):
- הדברים מתנהלים בשני מישורים: המישור האלגורי והמישור המציאותי. בין הפשט לפרט. בין הלטרלי ל-ליטרלי.
- הטקסט הוא טקסט של אלוהים.
- הטקסטים הם טקסטים של האמת המוחלטת, האבסולוטית. הפרשנות היא זו שתביא אותנו אל האמת.
- כתבי הקודש => הם מלאים ושלמים, אבל השכל האנושי לא יוכל להקיף את כל התבונה ולכן חייבים פרשנים שיפרשו את כתבי הקודש לעם. (רעיון זה היה רווח)
- אוגוסטינוס בכתיבתו עובד בשני מישורים מקבילים: המישור הלשוני והמישור התיאולוגי (דתי) ומחבר בניהם: יסביר מה הקשר בין התקשורת של בני האדם לבין המצב האנושי שלהם (קשר הכרחי).
מתחילים לקרוא באוגוסטינוס:
- · תורת הסימנים:
מה קורה בעולם הסימנים?
מה מקור חיתוך הדיבור? היוונים (בדגש על אפלטון) טענו שהכל טבעי, ואילו האחרים טענו שהכל מקרי.
אוגוסטינוס פתר את המחלוקת ע"י שני סוגי סימנים:
א. סימנים טבעיים: אם אני רואה עשן, אז יש אש.
ב. סימנים נקיים: סימנים שיצורים חיים נותנים אחד לשני כדי לבטא רגשות ומחשבות.
- · תורת התקשורת:
א. הנחת יסוד רווחת: תקשורת זה דבר הכרחי לניהול הקהילה.
ב. אוגוסטינוס מתאר את המצב הנתון: מרגע הנפילה מגן-עדן (כשהמצב הוא פוסט-אבסרי), האדם לא יכול לתקשר, הוא במצב אנושי נפול. המצב הוחמר עוד יותר אחרי מגדל בבל.
ג. שפת הדיבור היא פשרה: מצד אחד אין אפשרות ליצור קומוניקציה בין אנשים, מצד שני יש צורך בסיסי חיובי של הקהילה.
ד. לכן, שפת הדיבור בהווייתה היא מקולקלת, יש בעיה אינהרנטית במדיום הדיבור: הדיבור הוא לא בהכרח ברור, לעיתים רבות כוונת מעביר המסר היא אחרת ממה שהמאזין באמת מבין, הדיבור הוא עיתי, יש מחסור במילים ועוד…(לדוג' לאדם מאוד קשה לבטא ולהגדיר רגשות: הבכי או החיוך מעבירים רגשות בצורה טובה הרבה יותר)
ה. מה שאנחנו רוצים באמת זה קומוניקציה. הקומוניקציה בהגדרתה היא ההגעה לאלוהים (תפיסה שרווחה עוד ביוון העתיקה: המשתה של אפלטון). צריך לעבור דרך בני אדם כדי להגיע לאלוהים. ולכן הכוונה בדיבור היא טובה, היא רוצה להגיע לאלוהים.
ו. השאיפה לקומוניקציה: היא הכמיהה של האדם להיות בקשר עם תודעות אחרות.
ז. הכח שגורם לנו לכמיהה הזו לקומוניקציה: הוא האהבה. אצל אוגוסטינוס גם התשוקות והדחפים וגם המחשבה הראציונלית על ההקומוניקציה היא אהבה והיא ראויה. אין הפרדה בין הדחפים למחשבה = מושג פשוט. היצור האנושי רוצה להיות בקשר וזה טוב.
ח. שני סוגי האהבה:
– אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה טהורה.
– האהבה המשמשת ככלי, בה האדם משתמש (אינסטרומנטלית).
יכול להיות שתהיה אהבה המשלבת בין שתי הסוגים.
ט. למה חשוב שהאדם ילמד קומוניקציה ושתהיה לאדם תודעה בלשנית:
– אנחנו מגלים משמעות: כל יצירת משמעות בסוף מובילה למעלה לאל.
– חיפוש אחר המשמעות הוא איחוי הקרעים של הקהילה. הקהילה לא מאוחדת ואינה מסוגלת להעביר את התודעה של חבר קהילה למישנהו: בעצם הפעילות הבלשנית אנחנו מאחים את הקרעים.
י. איך נפרש את הטקסט: אפשר לפרש באופן פלורליסטי אבל אסור שהוא יבזה את כתבי הקודש. ברגע שיש ברמת הפשט דבר שהוא לא מוסרי, חייבים ברמת הפשט לפתור את זה. לא יתכן שהאל כתב דבר שהוא לא מוסרי: הוא למעשה מוסרי, לצריך לפרש אותו ככזה. (לא כמו אפלטון שאמר שמראש כל יצירה היא גרועה)
יא. המצב האופטימלי הוא מצב של קומוניקציה לא ורבלית: מצב שבו התודעות יהיו שקופות אחת לשנייה. הדיבור הוא התווך.
יב. השלב הראשון והשלב הסופי הוא לא ורבלי, אבל בגלל שנולדנו לעולם נפול אנחנו חייבים לתקשר במילים. המילים מאפשרים לתווך את האהבה (שאינה ורבלית) לדבר אחר שאינו ורבלי.
יג. המילים מאפשרות לתווך את דברי הקודש (שאינם ורבלים) לתודעה שלנו.
יד. ובכל זאת: מה הקשר בין כתבי הקודש למילים: המילים הוא מדויקות, יש קשר מדויק בין המסמן למסומן, יש התאמה מושלמת. האדם לא מסוגל להבינם. לעמות זאת, מילים בין אדם לאדם הם בכלל לא מדויקות.
טו. יש 4 שמחה, עצב, תשוקה ופחד => מה שמשפיע עליהם זה הרצון האנושי (יש בחירה חופשית) => בדומה לתפיסה הנוצרית הקתולית.
טז. בנייה של האהבה היא באמצעות הסימנים הטבעיים (שבלתי ניתנים לשליטה):
יז. מה שמונע מאיתנו לחזור לגן-עדן הוא היוהרה. נפלנו מגן-עדן בגלל היוהרה ואנחנו לא שבים אליו בגלל שאנחנו יהירים וחושבים שאנחנו כמו האל.
כתבי הקודש
- · אם יקרא אדם את כתבי הקודש, סביר שהוא לא יפרש אותם נכון, יבין מהם דברים שהוא לא צריך להבין.
- · למה לאדם לקרוא את כתבי הקודש? איך נגיע למצב בו כתבי הקודש יגרמו לאדם להיות פחות חוטא, פחות יהיר ולא ההפך?
- · האדם צריך לקרוא את הטקסט כשהוא מתאים את עצמו אל הטקסט, מתאים את עצמו אל האמת.
- · קורפוס קריסטיס: הגוף של ישו. הטקסט הוא הגוף של ישו. האדם מתאים את עצמו לגוף של ישו.
- · הקריאה והעיון בכתבי הקודש לא נועדה לכל האנשים. היא נועדה לאדם החכם. האדם החכם ירצה לקרוא את כתבי הקודש => וזה מה שיגרום לו להיות פחות יהיר. ככל שהוא יקרא יותר הוא יממש את היכולת התבונית ותחנך אותו להבין שבהשוואה לאל האדם הוא אפסי וכך תחנך אותו לצניעות.
