המדינה ח' ו-ט'
הידרדרות המדינה. למעמד השומרים והפילוסופים שלא הייתה להם משפחה או רכוש, לא היו להם אינטרסים אישיים ולא הייתה שחיטות. יתרה מכך, לא היה לשליט סדר עדיפויות. כלומר יש הפרדה מוחלטת בין האינטרס האישי להנהגת המדינה. אבל אט- אט האינטרסים האישיים נכנסים למשוואה והמדינאי מתחיל להעדיף את משפחתו. המדינה הופכת לאוליגרכיה שהופכת לדמוקרטיה. קם אדם ומשכנע את העם ע"י רטוריקה ואז הוא תופס את השלטון והמדינה מגיעה לתחתית – הטיראניה. אדם אחד משליט את רצונו על כולם.
המדינה י' 614 עד הסוף
המיתוס של אר: אר הארמני נחשב למת אך התעורר וסיפר מה ראה בשאול. כל הנשמות מתאספות באחו ונערכת הגרלה לחייהם הבאים. הם אינם בוחרים לפי הגורל אלא אחראים הם בעצמם על החיים שבוחרים. אחת הנשמות שהייתה מלך טוב וישר בחייה הקודמים, בחרה בחיי טיראן. לאחר שבחרה, קראה ביתר עיון את מה שבחרה ונכתב שהיא תאכל את בניה ויסבול. הנשמה בכתה והאשימה את הגורלות על אף שהייתה זו הבחירה שלה בלבד והיא גם יכולה לבחור כיצד לחיות את חייה. אר מסביר כי כשהיה מלך וטוב היה כך מתוך הרגל ולא מתוך החלטה ועל כן ניתן להסביר מדוע בחר בחיים של רשע. הוא היה רגיל לחיים טובים ומעשים טובים אך לא הבין מה הוא עושה. אודיסאוס הוא הנשמה האחרונה שזכתה לבחור ובחר בחיים של אדם קשה יום. הוא שמח ואמר כי היה עושה אותה הבחירה גם אם היה הראשון מבין הבוחרים.
| משל | נמשל |
| הנשמה שבחרה את חיי הטיראן על אף שחיה חיים טובים לפניכן. נענש על מה שהיה יכול לעשות | אנשים שחיים לפי סברה. לפעמים הסברה נכונה ולפעמים לא. הוא לא הבין מה עשה כשעשה טוב |
| אודיסאוס שבחר בחיי רגילים, הוא ראה המון סבל בחייו ועל כן יודע מהם חיים קשים, סבל ולמד | חיי על פי הידיעה, יש לו נימוק |
בטבעת גיגס גלאוקון מדבר על אדם שעושה עוול כי אינו נראה. אין הוא צריך להתמודד עם ההשלכות ועל כן נוהג על פי רוחו. הצדק הוא הסכם בין אנשים. אתה לא תפגע בי ואני לא אפגע בך. עבור אפלטון הצדק אינו עניין של תועלת אישית אלא של המבנה הנכון של הנשמה (אל לאדם לשקר לעצמו…). סוקרטס, שסירב לקריטון כשזה הציע לו לברוח ממאסר כששיחד את השומרים, הוא הצדיק היחיד. אנו נידונים לא על מעשינו אלא על מה שהיינו יכולים לעשות.
ראה גם:
