האתגר המהפכני הייחודי של הפמיניזם
לאחר פרץ ההתלהבות הראשוני של שנות ה-60, נאלצו פמיניסטיות רציניות להודות שהמשימה שנטלו על עצמן הייתה כבירה. הנשים מוצאות עצמן במהפכה שונה לחלוטין ממהפכות רגילות בשל כמה סיבות:
גברים אינם מיעוט שניתן לסלק.
הזכויות שיש לגברים הינן כתוצאה מפטריאכיה כלומר דפוסי התייחסות מורכבים, סטריאוטיפים, וציפיות הדדיות בין גברים לנשים. כלומר לא כוח השיג את זכויות הגברים אלא הסכמה אילמת של נשים.
איחוד הנשים והבאת מהפכת חשיבתית זוהי משימה אדירה היא מחייבת שינוי תפיסתי וחדירה אל עולמם הפנימי של גברים ונשים.
התהליך הוא איטי, שחרור אינו פלא שמתרחש בין לילה.
מול אויב עוצמתי שכזה לא פלא כי היו מחלוקות בין הפמיניסטיות בסוגיות הבאות:
אי שיוויון – מושרש היסטוריות כתוצאה משינויים פיזיים בין נשים וגברים או שמא אסטרטגיה מודעת גברית. התשובה לשאלה זו תקבע האם לבטוח בגברים כשותפים למאבק.
נשים בעמדות נמוכות – ייחודי לנשים או ניצול כמו קבוצות אחרות: עניים, עולם שלישי וכו', מכאן השאלה הבסיסית האם על נשים לשת"פ עם קורבנות דיכוי נוספים?
אילו אמצעים לנקוט? קרבות משפטיים או העלאת המודעות? טקטיקות מהפכניות או בדלנות פמיניסטית?
לפעול במסגרת הדמוקרטיה הליברלית או שמא משטר זה הוא אחד הגורמים לדיכוי?
התשובות לשאלות אלו מחולקות ל-3 קטגוריות: פמיניזם מתון וליברלי, פמיניזם סוציאליסטי ופמיניזם רדיקלי.
ראה גם:
נשים, פמיניזם ומעמד האישה בישראל, התיאוריה הפמיניסטית בתקשורת, הוגות מרכזיות בפמיניזם
