הרבה פעמים אנחנו שומעים על תמונה ש"שרה" על צבעים ש"מרקדים" או על צבעיים "רעשניים" ו"צועקים". הקישור הזה בין יצירת אמנות בציור לבין מוזיקה אינו מקרי, שכן השניים חולקים לא מעט מן המשותף. היסוד הראשון שמקשר בין ציור ומוזיקה הוא היסוד ההרמוני המאפיין את שניהם. גם ציור וגם מוסיקה הם צירוף של כמה יסודות שונים לכדי מכלול שבו הם אמורים לתפקד ביחד בכדי להניב את התוצר הסופי. ובעוד שבציור מדובר בקווים, צבעים וצורות הרי שבאמנות מדובר על צלילים שונים. יסוד משותף נוסף של ציור ומוזיקה ובייחוד צבע ומוזיקה הוא הטונליות. הקשר בין צבע ומוזיקה מתבטא בכך שגם לצליל וגם לגוון ישנן דרגות שונות שאיתן יכול האמן או המוזיקאי לשחק לצרכיו. במילים אחרות, הקשר בין צבע ומוסיקה הוא בכך שגם לצבעים וגם לצלילים ישנם סולמות שונים שניתן למדוד באופן יחסית מדויק ושימושים שונים שלהם מצטרפים יחד לכדי יצירת האמנות.
כבר במאה ה-16 עם תחילת הרנסנס היה עיסוק בקשר שבין מוזיקה וציור. ג'וזפה ארצ'ימבולדו התייחס ליחסים שבין צבעים וגוונים כאל היחסים שבין טונים שונים במוזיקה וניסה ליישם זאת בציור. ג'וזפה ארצ'ימבולדו ניסה להשוות בין גוונים שונים לבין גבהים שונים של סוגי צליל במוזיקה והוא אף יצר מערכת תיאורטית שתסייע לו בכך. ג'וזפה ארצ'ימבולדו היה רק הראשון מבין הרבה אמנים שעסקו בקשר שבין מוזיקה וצבע.
במסגרת הקשר הזה שבין צבע לבין מוסיקה ניתן למנות את ההמצאה של עוגב צבע או אורגן צבעים (color organ) שהוא כלי המפיק תאורה בגוונים המתאימים לצלילים המנוגנים עליו.
האמן המפורסם ביותר שעסק בקשר בין ציור ומוזיקה הוא כמובן וסילי קנדינסקי. וסילי קנדינסקי שאף להגיע לכדי מיזוג בין תחומי הציור והמוסיקה. וסילי קנדינסקי ייחס לצבעים שונים "אישיות" שונה המתקשרת גם עם קול מסוים שהם מפיקים וניסה לחכות את הילוכה של היצירה המוזיקלית במדיום של הציור. התוצאות היו יצירות "מקושקשות" מלאות צבע ואנרגטיות מאוד ובעל רמה גבוהה של מופשטות שהפכו לסימן ההיכר של וסילי קנדינסקי. וסילי קנדינסקי יצר מפתח צבעים-צלילים של ממש שאפשר לצופה לפענח את הדרך שבה הציור מבטא מוסיקה.
אולם בימינו מפעלים כמו אלו של וסילי קנדינסקי ושל ג'וזפה ארצ'ימבולדו המנסים לקשר בין מוזיקה וצבע כבר אינם במוקד העיסוק של האמנות, והם נותרו רק נחלת ההיסטוריה שלה.
