* מתאר את המחקר שלו ובסיכום קושר את הממצאים לספירלת השתיקה.
* וימן טוען שבשנות ה-70, השתנה היחס של העיתונות לסקרים בכלל ולסקרי בחירות בפרט. בעבר, עיתונים היו קונים זכויות לפרסם תוצאות ממכון סקרים שערך את הסקר ביוזמתו. לאחרונה, יותר ויותר עיתונים ואמצעי תקשורת מזמינים וממנים ביוזמתם סקרים בלעדיים וייחודיים ובכך הם משפיעים וקובעים על תוכן ואופי הסקר ויש לכך משמעות גדולה, כי הסיקור התקשורתי של הסקרים עשוי להשפיע על מערכת הבחירות והתוצאות שלה. וימן מתאר איזה חשיבות מייחסים לסקרים, איך פוליטיקאים מנסים לשפר ולייפות את הסקרים, כיוון שמבינים את חשיבותם.
* וימן מראה איך ספירלת השתיקה באה לידי ביטוי.
* וימן ערך מחקר והממצאים מתקשרים לספירלת השתיקה. מסביר מהי ספירלת השתיקה, טוען שסקרי דעת קהל הם בעלי חשיבות מכרעת ותורמים ובונים את אקלים הדעה אצל הציבור, רוב הציבור יונק את המידע שלו מסקרים. הפוליטיקאים עצמם יודעים כמה כוח יש לסקרי דעת הקהל, הם מייפים תוצאות, מזמינים סקרים וכדומה. בשנים האחרונות, יש תופעה של גאות- ריבוי בסיקור סקרי בחירות, הציבור נחשף יוצר לסקרים, אבל עדיין הריבוי בדיווח לא שיפר את אמינות הסקרים ועדיין יש בעיות אתיות קשות עם הסקרים והצורה שבה מבצעים ומפרשים אותם. הוא טוען שענף הסקרים בארץ הוא שוק פרוע שבו בוחשים גופים מניפולטיביים, שחוברים לעיתונות רעבה. וימן מודאג לאור הפיחות באמינות ובאיכות הסקרים והוא אומר שבסופו של דבר הלהט התקשורתי לפרסם סקרי בחירות יוצרת שגרה של התהליך הפוליטי ויוצרת אקלים דעה מוטה ומוטעה ויש לכך השפעה מזיקה על תקינות תהליך הבחירות בחברה שרואה את עצמה כדמוקרטית.
