המלך הוא עירום. ספירלת השתיקה היא תיאוריה קיצונית הלוקחת קדימה את תיאורית הבניית המציאות, לא רק שהתקשורת מבנה מציאות, היא יכולה אף ליצור אותה, היא יוצרת דימוים ומעצבת מציאות כרצונה. התהליך פועל בשני שלבים: א. הת. מבנה מציאות מעוותת ההופכת לאמיתי (הנבואה המגשימה את עצמה). ב. רבים נוטשים את דעתם ו"מיישרים קו" עם הקונצנזוס המדומה כפי שהם תופשים אותו. לדידה, בני האדם חרדים מבדידות אידיאולוגית ומתאימים עצמם למקובל ולנורמטיבי, הפרט אינו רוצה להיות חריג אז הוא שותק או מיישר קו. לעיתים דעת מיעוט הופכת לדעת רוב בשל כך (בחירות, מועמד המצטייר כמנצח ובמציאות הוא בפיגור רציני, ולבסוף באמת מנצח). א. התקשורת מייצרים דעת קהל, מספקים לחץ סביבתי שאנשים מגיבים אליו בלהט, בהסכמה או בשתיקה. מאמר: נואלה נוימן- ספירלת השתיקה, תיאוריה של דעת קהל- ביצעה מחקר הבוחן את התיאוריה וטוענת כי לאדם חשוב לא להיות חריג ומבודד, גם אם זה על חשבון דעתו העצמאית, דעה מקובלת מוסיפה לו ביטחון ולהיפך. בדקה כ-1000 איש בשאלות ציבוריות (הפלות, עונש מוות וכו') תוך בחינת השפעת א.התקשורת והסיקה שהיא יוצרת תחושה של שיקוף דעת קהל והרוב נוהג ליישר קו עם העמדה המתוקשרת (ניפוץ פסל סדאם).
ספירלת השתיקה: תיאוריה של דעת קהל / נואלה נוימן
מדבר סקר תרחק? הסיקור של סקרי בחירות בתקשורת הישראלית / גבי וימן
סקרי בחירות והקהל האקטיבי -אמון הציבור הישראלי בסקרים – יריב צפתי
