מאפייני התבליט:
עברו מדו מימד בציור בתלת מימד בתבליט. משלב את הכלים שנלקחו מציור ופיסול.
מציור: פרספקטיבה, עקרון ההסתרה.
מפיסול: עיצוב מדיוק, מרקמים שונים, הבדלים בבליטות.
מהם ההבדלים בין שני תבליטי התחרות?
תבליטי ברונזה המייצגים את עקדת יצחק- גיברטי וברונלסקי. שני התבליטים נתונים בתוך מסגרת שצורתה פרח ארבע-עלי (הנפוץ באומנות הגותית). בשני התבליטים יש הקבלה בדמויות לסיפור המקראי: אברהם, יצחק, הנערים, האיל – כולם על רקע של סלעים ושיחים. בשני התבליטים, הנערים, נושאי הכלים של אברהם, עוסקים בפעילות שגרתית ואינם שמים לב למתרחש. האיל מופיע גם הוא בשני התבליטים.
ברונלסקי – האיל מגרד את צווארו ברגלו הימנית האחורית – תנועה לא מכובדת לאירוע, לא מעיד על תפקידו הסמלי והחשוב של האיל. אברהם ויצחק מוצגים בדרמטיות בשיאו של האקט.
גיברטי – מופיעות הדמויות על רקע שיחים וסלעים, מוצג הרגע שבו אברהם עומד לשסף את גרונו של יצחק והמלאך מגיע לעצרו. פניו של אברהם מצויים במתח רק מול פניו של יצחק אשר פיו פעור ועיניו עצומות. לעומת זאת גופו מלא במתח.
מה מיוחד/לא בתבליטים?
- בשני התבליטים חסרה תחושת עומק, חוקי הפרספקטיבה מהמאה ה-15 עוד לא חלו על התבליטים. גודל הדמויות לא פרופורציונאלי ביחס למרחב.
- ההקבלה ליוון הקלאסית: בתבליט של גיברטי ניתן לראות את דמותו של יצחק מבוססת על דמויות עירום מהפיסול היווני הקלאסי. אברהם מזכיר את פסל זאוס. כלומר: ישנו שילוב בין האומנות הגותית לאומנות יוון הקלאסית. בתבליט של ברולנסקי ניכר שהוא עשה תצפיות כדי לבסס את דמויות הנערים. אחד מנעריו מוציא קוץ מרגלו – הקבלה לפסל רומי מברונזה.
בתבליט של ברולנסקי: חוסר פרופורציות בין הדמויות לרקע ובין המסגרת.
גיברטי: היטיב ליצור הרמוניה בין מרכיבי התבליט למסגרת.
מהו התבליט? מהם מאפייניו הציוריים והפיסוליים?
תבליט – שילוב של אלמנטים ציוריים לבין תכונות של פסלים. התבליט מצוי בתחום שבין התלת חלל תמונתי אשלייתי לבין הנפח האמיתי של הפיסול התלת מימדי. לעומת הפיסול, יכול התבליט לחשוף יותר פרטי רקע מאשר הפיסול ובכך מגוון רחב יותר של נושאים, אך התבליט לא יכול להציג מושא בעל שלושה מימדים ובכך התבוננות מזוויות שונות.
| תכונות מהציור | תכונות מהפסל |
| 1. שימוש בכללי פרספקטיבה – אקצרה והקטנת מימדי האובייקט בהתאם למידת מרחקם מעיני הצופה. | 1. עיצוב פני השטח – דיוק בפרטים כגון תווי פנים, איברים, לבוש |
| 2. שימוש בעיקרון ההסתרה – אשליה שהתמונות עומדות אחת מאחורי השניה | 2. יצירת שוני במידת הבליטה – של חלקיו השונים של התבליט עם המצע |
3. יצירת מרקמים שונים ע"פ התבליט |
סיכום דלתות צפוניות 1403-1424
בכל התבליטים הניסיון להשיג מימד של עומק לא צלחו במיוחד. דוגמא: נראה שידו של אחד המצליפים פורצת מהעמוד.
בעייתיות ביחסי גומלין בין המישורים השונים – ישנו אלמנט גותי ללא פרספקטיבה "מדעית" מהרנסנס.
התבליטים בדלתות המאוחרות, המזרחיות 1425-1452
תבליטי גן העדן – נטישת המסגרת הגותית (נטישת צורת הפרח הארבע-עלי) ולאמץ פורמט מלבני. שימוש בתבליט רדוד- רמיזה על עומק ומרחב ביצירותיו. שימוש באלמנטים פיסוליים – רומיים. עיסוק בעיצוב חלל תמונתי = פרספקטיבה מדעית. ישנה התווספות תיאורים קוויים – אלמנטים ציוריים בתבליט. הדגשת מבנים אדריכליים, דמויות ונוף, והתווספו חישובים מתחום הצבע. באמצעות הגוונה צבעונית של אזורים שונים נוצרה אשליה של חלל עמוק, בעזרת גוונים מוגבלים ודרך מתומצתת יותר.
