במקרה של הפרעה כלשהי בכיתה, כל מורה מגיב בצורה שונה, יהיה מורה שיפסיק את השיעור ויטפל בתלמיד המפריע, ומורה אחר יכול שלא להגיב כלל ולהמשיך בשיעור, ובעיניו לא התעוררה כלל בעיית משמעת. אם כן, מהי בעיית משמעת ? נראה כי הגדרת הבעיה תלויה במעריך הבעיה ובפרמטרים בהם הוא בוחר. קיימות כמה גישות לטיפול בבעיות משמעת: קוגניטיבית (המבוססות על הגישות הביהביוריסטיות-קוגניטיביות), קיומיות המבוססות על תיאוריה של רוג'רס ופסיכואנליטיות. הגישה המקובלת היום היא הגישה הקוגניטיבית-ביהביוריסטית המניבה תוצאות מהירות יחסית. אין כלל קבוע להגדרת בעיית משמעת והיא מוגדרת באופן סובייקטיבי ולכן נאלצים הילדים ללמוד מה אסור ומה מותר לפי מוריהם. היות והמורים שונים ובעלי תפיסה שונה לגבי בעיות משמעת, והיות והתלמידים לומדים אצל מורים אחדים, יש צורך בתהליך הסתגלות מובחנת לכל מורה. המעברים ממורה למורה ומכיתה לכיתה או מבית ספר לבית ספר, יוצרים אצל הילדים חוסר בהירות לגבי התנהגויות הנחשבות מותרות או אסורות. כיצד מתמודדים המורים עם בעיות משמעת בכיתה? תחילה על המורה להגדיר יחד עם הילדים מה בעצם נחשב אצלו לבעיית משמעת, בתום דיון שיתנהל בכיתה, יכול המורה להחליט עם כיתתו שצורות התנהגות אלה יוגדרו, ייכתבו ע"ג גיליון וייתלו במקום בולט בכיתה – תהליך יצירת נורמה קבוצתית/כיתתית. כשדנים בבעיית משמעת עולה השאלה מהן הסיבות המובילות את הילדים לנהוג באופן בעייתי ובלתי ממושמע. ניתן לשער שאילו היה המורה מבין טוב יותר מדוע ילדים מסוימים מתנהגים באופן בעייתי, היה בידיו להתמודד עם בעיות אלה ביתר יעילות.
הגורמים לחוסר משמעת:
אפשר לחלק את הגורמים לחוסר משמעת בקרב ילדים לשתי קבוצות:
גורמים חיצוניים:
סוג הבית: הבית הוא אחד המקורות העיקריים להתהוות עמדות העלולות לגרום לבעיות משמעת בכיתה. אווירת הבית ודפוסי התנהגות שאותם מביא הילד לביה"ס, התנהגות ההורים המשפיעה על התנהגותו של הילד. ניתן לתאר שלושה סוגים של בתים: (1) בית שבו דרישות המשמעת חמורות והעונשים רבים מוטלים על הילד בגלל התנהגות שאינה נראית להורים – בית כזה עשוי לגרום לילד לתת פורקן להתנהגות שאותה לא היה מעז לנקוט בבית – בעבור אותם ילדים האפשרות להתנהג בצורה חופשית בביה"ס עשוייה לתרום במידה לשמירה על שיווי משקל . (2) בית שבו ההורים דוחים את הילד ומטילים עונשים חמורים, לפעמים גם גופניים ללא סיבה שהילד מבין, מצב זה עלול ליצור אצל הילד עמדה עוינת כלפי המבוגרים בכלל והוא עלול לראות במורה אדם "ממחנה המבוגרים" ולגלות כלפיו תוקפנות שתתבטא בהפרעות משמעת. (3) הבית המתירני יתר על המידה, הילד מתרגל שהכול מותר לו ואינו רוכש את החוקיות של היחסים הבינאישיים בקבוצה, הילד סבור שמותר לו בכיתה, כמו בבית, לעשות ככל העולה על רוחו בלי להתחשב באופן שזה ישפיע על אחרים. המורה שיכול לזהות את הסיבות הגורמות להתנהגות הבלתי ממושמעת של הילד, יכול לעזור לו והן לכיתה אם ינסה לשתף את ההורים בתהליך החינוכי.
קבוצת הגיל: בעיות התנהגות קשורות לקבוצות הגיל – היחסים החברתיים בין התלמידים בכיתה יוצרים אווירה העלולה להוליד בעיות משמעת. למשל, בכיתה מלוכדת שבה מתגבשות נורמות כנגד המורה ייתכן כי כל הכיתה תיצור אווירה של חוסר משמעת עד כדי כך שיהיה קשה למורה לנהל שיעור. במקרה כזה על המורה להבין את הסיבות להיווצרותן של הנורמות ולנסות לשנותן. עוד תופעה של חוסר משמעת יכולה להיווצר בכיתה שקיימות בה קבוצות משנה שלהן מנהיגים שונים שביניהן שורר מתח. חיכוך זה מוביל להפרעה הדדית, הכשלה הדדית ואפילו הלשנה (במיוחד בכיתות הנמוכות). על המורה לפתור את הקונפליקט בין קבוצות המשנה.
המורה: גם המורה עלול להיות גורם לבעיות משמעת, בדומה להורים בבית, המורה המחמיר אמנם יצליח לשמור על משמעת בכיתה אבל הילדים יפרקו את המתח בהזדמנות הראשונה שתהייה להם, או בבית או לעורר בעיות משמעת בשיעוריו של מורה אחר פחות מחמיר. מורה עוין ששומר על משמעת בכיתתו עלול ליצור ליכוד קבוצתי עוין וחזק ולעורר התפרצות נגדו וזו תהייה תחילתן של בעיות משמעת חמורות. גם המורה המשעמם יגרום בסופו של דבר לבעיות משמעת – אם התלמידים מאבדים עניין בדבריו הם יחפשו עניין בפעילויות מסוג אחר: ישוחחו, ישחקו, יאבדו ריכוז וכו', ובסופו של דבר הם יגרמו למורה להשקיע זמן ניכר מן השיעור בניסיון להשליט משמעת, דבר שיהפוך את השיעור למשעמם עוד יותר. מורה מתירני מידי נאלץ לעתים קרובות לנהל את שיעוריו לצד הפרעות משמעת ולעתים עליו להגביר את קולו פשוט כדי להתגבר על הרעש בכיתה.
המגמה של שנות העשרים האחרונות היא לטפח את הדימוי העצמי של הילדים ולהרבות בשבחים, להמעיט בעונשים ולא לעכב את הביטוי האישי, בשל מגמה זו המורים מרגישים מחויבים למתירנות יתר ולכן נוצרות בעיות משמעת. קיימת גם התערבות ההורים יותר מבעבר, הורים רבים פונים למורים בכל פעם שהם מרגישים שהילדים חשופים לביקורת, ועוד, החשש מפני ההורים המתערבים משפיע על המורים ומאלץ אותם להיות זהירים יותר בנקיטת אמצעי משמעת.
גורמים פנימיים:
מלבד הגורמים החיצוניים לבעיות משמעת קיימים גם גורמים פנימיים שמקורם בילד עצמו. הכוונה היא לתופעות כמו: היפראקטיביות, בעיות קשב וריכוז, בעיות אורגניות למיניהן או בעיות הקשורות בתחום הפסיכופתולוגיה. במקרים אלה על המורה לבקש את עזרתו של פסיכולוג או של יועץ חינוכי, שהכשרתם הקנתה להם כלים להתמודד עם בעיות מסוג זה.
התמודדות עם בעיות משמעת:
כל מורה הנתקל בבעיות משמעת במהלך שיעוריו, מפתח מניסיונו האישי דרכים להתמודד איתן, להלן ארבעה עקרונות להתמודדות:
א. תמיכה בריסון עצמי: מבוססת על האמונה שילדים רוצים להתנהג בהתאם לכללים אבל לעתים סוטים ומפריעים בשל התרופפות זמנית של מערכת הריסון. על המורה במקרה זה לסייע לילד לחזור לשלוט בעצמו, הטכניקה לכך: רמיזה, קרבה פיזית (הושבת הילד בספסל ראשון), הומור, התעלמות מכוונת ופגישה לבירור תלונות.
ב. עזרה באמצעות שינוי מצב: מבוססת על ההנחה שלפיה חלק מבעיות המשמעת נובעות מבעיות אובייקטיביות. על המורה לגלות את המכשולים המצביים ולהסירם.
ג. הערכת התנהגות וניתוחה: באותו תחום שבו ההתנהגות היא מודעת, אפשר לנתחה במונחים סיבתיים. המורה יכול לסייע לילד בטכניקות של שיחה ודיון, ולהציג את התנהגותו באור חדש.
ד. גיוס עיקרון השכר והעונש: כדי לפתח יחס חיובי או שלילי להתנהגויות מסוימות.
עקרונות ההתמודדות עם בעיות משמעת נובעים רובם משימוש בתאוריית הלמידה. לפי תיאורית הלמידה (סקינר) הקשורה בהתניה אופרנטית, תוגדר בעיית המשמעת כלמידה של התנהגות שלילית, למידה שיש צורך להכחידה ולייצב במקומה דפוס התנהגות רצוי – עיצוב ההתנהגות. שיטה פשוטה ויעילה והיום משמשת בגני ילדים יותר מאשר בבתי ספר, הדרך לשימוש בשיטה מבוססת על ארבעה תפקידים מרכזיים:
* גילוי ההתנהגות הסוטה.
* גילוי המקורות או הגירויים המקיימים התנהגות זו בהווה.
* קביעת ההתנהגות ההסתגלותית הרצויה.
* בחירת הדרכים והאמצעים להכחדת ההתנהגות הסוטה ולהקניית ההתנהגות הרצויה.
על המורה ללמוד לא לחזק התנהגות בלתי רצויה, להפסיק להתייחס להפרעותיו של הילד ולא להפנות תשומת לב להתפרצויות בשיעור, בד בבד על המורה לחזק התנהגויות חיוביות, עליו לפנות אל הילד ולהקדיש לו תשומת לב בכל עת שהילד יצביע.
עקרון חשוב בשיטת עיצוב ההתנהגות וגם בצורות אחרות של התמודדות עם בעיות משמעת הוא מיקוד התגובה- על המורה להגדיר מהי בדיוק ההפרעה ולהגיב עליה במישרין, פיזור של כעס כללי לעבר קשת של התנהגויות ושל תלמידים לא יעזור לפתרון הבעיה אלא יגרום להגברתם של גורמיה. גם מועד התגובה צריך להיות צמוד לאירוע הלא רצוי. הלמידה של ההתנהגויות הרצויות והאסורות בכיתה תיתכן גם דרך תצפית ולא רק דרך התנסות אישית – עובדה המקלה על המורה. המוקד הוא טיפול אינדיבידואלי בילד מסוים, והטיפול מתפזר ומשפיע על הכיתה כולה.
גם בבעיות משמעת של כיתה שלמה אפשר לטפל באמצעות העקרונות של עיצוב התנהגות בעזרת השיטה של כלכלת אסימונים המבוססת על מתן תגמול (כוכב, סמיילי) על התנהגויות רצויות, כאשר הילד אוסף מספר מסוים של אסימונים באפשרותו להחליפם בפריט שהוא בעל ערך בעיניו, שיטה זו מפעילה את הכיתה כולה ויוצרת תחרות עם נורמות קבוצתיות תומכות בהתנהגות רצויה. לעתים שיטה זו כה מלהיבה עד שהיא מפריעה בלימודים – השימוש בשיטה זו לאורך זמן עלול להביא להפגת העניין בה. לאחרונה התעוררת ביקורת על השיטה בגלל יעילותה, עלה החשש שהעיצוב ההתנהגות על להביא למצב של הרס האישיות ושל ביטויי היצירתיות ועם זאת להגברת הקונפורמיות מעבר לנדרש. ביקורת נוספת היא שהילדים מונעים אך ורק מן החיזוק החיצוני וכי כל הלמידה בביה"ס הופכת למרוץ אחר הפרס המונע מן הילד להתעמק בתהליך הלימודי עצמו.
חשוב יותר שהמורה יגלה פחות עניין בהתמודדות עם בעיות משמעת וימצא דרכים למנוע את התהוותן. הגברת ההנעה של התלמידים, יצירת נורמות חיוביות ואווירת לימודים נוחה בשיתוף התלמידים, ובעיקר – הוראה מעניינת ומושכת, יועילו ביותר למטרה זו.
שיטה מעשית המשלבת עקרונות של היגיינה נפשית עם הוראה טוענת כי ניתן לנצל את תכני הלימוד לקידום בריאות הנפש של הילדים. הוראה מוצלחת (יחסי גומלין בין המורה לתלמיד) משלבת יסודות תרפוטיים התורמים להערכה העצמית של התלמיד ולמוטיבציה והמאפשרים קיום יחסים בינאישיים משמעותיים ותחושת קתרזיס.
חזרה אל: פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים
