קונפורמיות היא נטייתו של האדם להיכנע ללחץ קבוצתי וכתוצאה מכך לגרום להטיה ולעיוות שיפוטו ושל התנהגותו. לחץ הקבוצה גורם לאדם לשפוט, לחשוב ולהתנהג בדרך ההולמת את הקבוצה אך איננה הולמת תמיד את מניעיו ואת הגיונו הוא, לעתים אף מנוגדת להם. אדם עשוי להימנע מביצוע פעולה או הבעת דעה מפני שאלה אינם תואמים את המוסכמות הנהוגות בקבוצתו.
קונפורמיות שונה משני מושגים אחרים המצביעים על השפעות הקבוצה:
אוניפורמיות היא מערכת אמנות ועמדות המאפיינות חברה. כולנו מקבלים ומפנים ערכים ונורמות של החברה שבה אנו גדלים. לדוגמא: רוב האנשים בחברה שלנו יודעים שכדור הארץ עגול וכי מה שקורה בעתיד הוא פונקציה של הנעשה בהווה.
קונבנציונאליות היא מושג המתאר דרכי התנהגות המקובלות בחברה. הקונבנציות מאפשרות לדוגמא, לנשים ללבוש מכנסיים, אך גבר בחצאית ייחשב לא קונבנציונאלי.
הקונפורמיות שונה ממושגים אלה מאחר שהיא תוצר של עימות בין אמנות ועמדות של הפרט לבין אלה של הקבוצה. הקונפורמיות היא כניעה ללחץ קבוצתי, בעוד שהקונבנציונאליות או האוניפורמיות אינן מבטאות כניעה ללחץ.
קיימים שלושה ממדים של לחץ קבוצתי:
- לחץ קבוצתי וקונפורמיות:הקונפורמיות נבדקה בניסוי של אש (עם הקווים) בו נחשפו נבדקים ללחץ קבוצתי בעוצמות שונות. בניסוי הלחץ הקבוצתי עורר אצל הנבדקים תגובות שונות ובדרגות שונות. את התגובות ניתן לסווג לשלוש קבוצות:
- עיוות התפיסה כתוצאה ממתח בתנאי לחץ קבוצתי: קבוצה שכללה מעט נבדקים שנכנעו לחלוטין ושלא הכירו במודע בעובדה שהערכותיהם התעוותו כתוצאה מהשפעת הרוב. הם האמינו באמת שאכן ראו את הדברים כפי שראו הנבדקים האחרים. הם מסרו שהגיעו למסקנה שהערכותיהם כשל הערכות הרוב, היו נכונות.
- עיוות השיפוט: רוב הנבדקים שנכנעו ללחץ הקבוצה חשו בעיוות השיפוט. הם היו מודעים לכך שראייתם שונה מזו של האחרים, אבל מסקנתם הייתה שתפיסתם הייתה לקויה ושתפיסת האחרים נכונה. הם סבלו מחוסר בטחון ומספקות, לכן נטו להיכנע ללחץ הרוב.
- עיוות הפעולה: קבוצה זו כללה את הנבדקים שהתנסו בעיוות הפעולה. נבדקים אלו לא סבלו משינוי תפיסתם והם גם לא הסיקו שתפיסתם מוטעית. הם נכנעו במודע ללחץ הקבוצה בגלל התחושה של אי הרצון להיראות שונים או נחותים מן האחרים. נבדקים אלו דחקו את אבחנותיהם וביטאו את דעת הרוב באופן מודע.
המידע על ההבדלים בין הנבדקים התקבל בסדרת ראיונות שנערכו עם הנבדקים בתום הניסוי. בראיונות אלה תיארו הם את הרגשותיהם ואת הסיבות להתנהגותם בעת הניסוי. התברר שאף שהנבדקים שלא נכנעו ללחץ הקבוצתי ושפטו באופן עצמאי חששו כי הם טועים וכי יתפסו כמוזרים בעיני בני קבוצתם.
קרצ'פילד ערך ניסוי בשיטה שונה ע"מ לבדוק לחץ קבוצתי: נבדקים בעת ובעונה אחת 5 נבדקים אשר יושבים בתאים מבודדים ועוקבים אחרי "תשובות האחר" באמצעות נורות חשמליות הנדלקות בהתאם לתשובותיו של כל אחד משאר הנבדקים. בדרך זו מתן 4 תשובות זהות אך בלתי נכונות – הנסיין יכול ליצור לחץ וקונפליקט שווה אצל כל אחד מן הנבדקים. המסקנה העולה היא שאין הכרח שלחץ הקבוצה לקונפורמיות יהיה גלוי, מפורש או מלווה באיומים. לפעמים די לאדם לדעת מהי דעת הרוב ולהיווכח שדעתו שונה ממנה כדי שישנה את שיפוטו ויתאימו לכלל. החשש להיות יוצא דופן מפעיל על האדם את הלחץ להתנהג לפי הקו שמכתיבה הקבוצה.
את הסיבות העיקריות לכניעה ללחץ חברתי ניתן למקד בשלוש נקודות:
- העוגן המספרי: כאשר אנחנו לא בטוחים בדבר מה ואנשים רבים אחרים תמימי דעים בכיוון מסוים, מספרם הוא כעין טיעון המשכנע אותנו לתמוך באותה עמדה, שהרי כיצד ייתכן שאנשים כה רבים טועים ? העוגן המספרי הוא עיקרון ידוע מאד בפרסום. כדי לפרסם מוצר ניתן להבהיר לצרכן שמיליונים בחרו במוצר X ומיליונים הרי לא יכולים לטעות.
- הרצון למצוא חן בעיני אחרים: כולנו מעוניינים למצוא חן ודרך אחת להשיג זאת היא להראות לאלו שאנו מעוניינים למצוא חן בעיניהם כי אנו חושבים כמותם.
- מניעת עימות: בנושאים שאינם חשובים לנו ביותר אין אנו ששים לעורר עימותים. הדרך הפשוטה למנוע עימות היא להסכים לדעת הרוב, לפחות למראית עין.
הלחץ לקונפורמיות פועל בנוסף למצבים פשוטים, גם במצבים בהם ההשלכות יכולות להיות חמורות ביותר. ממחקרם של בארון הודגם רעיון זה. למרות שההיגיון הבריא היה מנבא שאנו ניכנע פחות ללחץ כאשר מדובר בנושאים חשובים לנו, הקונפורמיות יכולה להתחזק דווקא כאשר חשיבות הדעה היא רבה. תוצאות מחקרם הראו שכאשר השיפוט היה חשוב והמשימה קלה, מעטים נכנעו ללחץ, אך כאשר המשימה היתה קשה, נכנעו הנבדקים ללחץ ב-50% מן המחקרים. פן שונה של קונפורמיות נחשף והודגם ע"י מוסקוביצי: נבדקה השפעה של מיעוט (שותפים של הנסיין) על קבוצה שבה רוב של נבדקים תמימים. תוצאות המחקרים הראו כי כאשר המיעוט הוא עקיב ועומד על עמדותיו בתוקף הוא משפיע על הרוב. מיעוטים יכולים להליט את דעותיהם ולהשפיע גם אם בראשית דרכם הם נדחים: תנועות מחאה מתחילות תמיד ממיעוט בלתי פופולארי אך לעתים הן מצליחות להשפיע על הכלל ולהשליט את דעותיהן.
היום בתי הספר פחות קונפורמיים מבעבר, בעבר הייתה נהוגה תלבושת אחידה, לעמוד במסדרים, לקום כאשר המורה נכנס לכיתה ועוד. עם זאת, גם היום ישנם מורים שדרך הוראתם מעודדת קונפורמיות: הם רוצים לשמוע מתלמידים רק תשובות "נכונות" (לדעתם) ומבקרים את התלמידים שמשמיעים תשובות שונות. מורה המעוניין לפתח בתלמידיו יצירתיות, מחויב לעודד את תלמידיו להשמיע את דעותיהם גם אם הן בלתי מקובלות וגם אם כל הקבוצה חושבת אחרת, כידוע תנאי הכרחי לפיתוח יצירתיות הוא חופש הבעת רעיונות חדשים ולאו דווקא מקובלים.
קיימים הבדלים אינדיבידואליים במידת הקונפורמיות של חברי הקבוצה והדבר קשור למעמדם החברתי בה: קונפורמיות של אדם גדלה ככל שצורך ההשתייכות שלו גדל. לדוגמא: ילדים "מקובלים" יכולים להרשות לעצמם להשמיע דעות מנוגדות לדעת הקבוצה ולא להיכנע ללחצים (עד גבול מסויים). לעומתם, ילדים מבודדים הם קונפורמיים יותר והתנהגותם זו נובעת מן התקווה שכניעה לקבוצה תשמש כרטיס כניסה ותקנה להם מעמד. הקונפורמיות לקבוצת הגיל היא אחת התופעות האופייניות לגיל ההתבגרות. המתבגר שומע פחות לדעות המבוגרים ומתחשב יותר בקבוצת בני גילו – "כולם עושים כך" – זה אחד הנימוקים המקובלים ביותר בין המתבגרים להצדקת פעולותיהם או החלטותיהם. ההורים וגם המורים מתקשים לקבל נימוק זה והתוצאה היא שקונפליקטים רבים מתגלעים בין מבוגרים למתבגרים על רקע זה. קבוצת המתבגרים יוצרת תת תרבות מלוכדת המפעילה על חבריה לחץ חזק לקונפורמיות. המתבגר מקבל מיצב מוגדר וכך מספקת לו קבוצת הגיל את ההזדמנות לגלות ולגבש את זהותו העצמית. אמנם חברת המבוגרים ממשיכה לראות בו ילד ולדרוש ממנו ציות ומשמעת, אך המתבגר מוצא בקרב בני גילו מעמד שווה ערך לאחרים והוא מוצא בה את סיפוק הצורך החשוב לו, לכן הוא מוכן להתנהג כמו כולם ולציית באופן עיוור כמעט לחוקי תת התרבות שלו חוקים כגון: סגנון לבוש, תסרוקת, דעות וערכים. היבט זה של קונפורמיות נובע דווקא מפעילותה של קבוצת הגיל, וזה שלב טבעי בהתפתחות אישיותו של המתבגר. לחימה בצורה זו של קונפורמיות, דינה להיכשל. הקונפורמיות הרבה של מתבגרים לקבוצת בני גילם מתבטאת בעיקר בדחיית ערכים של עולם המבוגרים. קונפליקטים בין מתבגרים לבין בי"ס מבטאים קונפליקט בערכים של גיל ההתבגרות כנגד ערכי המבוגרים.
הלחץ לקונפורמיות יכול להיווצר גם כתוצאה מסיבות אחרות, למשל מיצב האדם המביע דעה או מציג התנהגות מסויימת. רווחת הנטייה לקבל ללא ערעור שיפוטו של אדם בעל מעמד או בעל סמכות. השפעת מורים בכיתה גדולה מהשפעת תלמידים, השפעת מנהיגים חזקה מהשפעת מונהגים, והשפעת תלמידים פופולאריים עולה על זה של תלמידים מבודדים. במיוחד בולטת נטייה זו אם סמכותו של הלחץ לקונפורמיות היא בתחום הנושא שבו מדובר. הקונפורמיות היא גם פונקציה של נושא: ככל שהאדם יודע פחות על נושא מסוים , הוא נוטה יותר לקבל את דעת הרוב או את דעת בעל הסמכות. היות וזה כך, רוב הסיכוי לזהות קונפורמיות מרובה בכיתה שבה התלמידים נתקלים בלי הרף בחומר לימודים חדש, בעובדות שאינן ידועות להם ובנושאים שאין הם מתמצאים בהם היטב. לדוגמא: אם ילד ישאל לכתובתו סביר שבנושא זה לא יכנע ללחץ כיב תשובה זו הוא בטוח. אך אם השאלה שאובה מתחום שאינו מכיר, יטה הוא קבל את דעת הרוב.
- ציות לסמכות: קונפורמיות עשויה להתבטא בנטייה להיכנע לסמכות ולציית לה באופן עיוור, אפילו אם הפקודות הניתנות מן הסמכות או השיפוט העצמי המוסרי המקובל על האדם. ניסויו של מילגרם – עם השוק החשמלי מצביע על סכנת תופעה זו. מן הניסוי עלו ההכללות הבאות:
א. ככל שגדלה הקרבה הפיזית והחושית בין הנבדק לקורבן, קטנה בממוצע הנכונות לציית לנסיין ולהמשיך להגביר את העונשים.
ב. ככל שגדלה הקרבה בין הנבדק לנסיין, קטן כוח התנגדותו של הנבדק וגדלה מידת הציות שלו.מחקר זה מעלה מסקנה קשה ומפחידה שחלק ניכר מבני האדם מצייתים ועושים את שנאמר להם – אפילו אם ההוראות נוגדות את נטייתם הטבעית או את המוסר הפנימי שלהם, כל עוד הם סבורים שהפקודה ניתנת מפי סמכות חוקית. ניסוי זה מצביע על כוחו של הציות. הציות לסמכות קורה בכל מקום בו קיימת היררכיה: בבית הספר בו המנהל נתפס כסמכות בעיני המורים וגם בכיתה בה המורה נתפס כדמות סמכותית בעיני התלמידים. מורים צריכים להיות מודעים לכוחם ולא ללחוץ את הילדים לציות עיוור לסמכותם. הם צריכים להיות פתוחים לדעות של התלמידים, לאפשר להם להביע דעות מנוגדות ולהיות גמישים מספיק לשנות את דעותיהם שלהם. - יחס הקבוצה לכניעה או לאי כניעה של הפרט – חסה של הקבוצה לתהליכי קונפורמיות נבדקה ע"י שכטר . במחקרו התבקשו קבוצות סטודנטים לדון שנושא נוער עפ"י מקרה שהיה בו לעורר אהדה כלפי עבריין. בכל קבוצה נשתל נסיין והוא התנהג באחת מ-3 הצורות: (1) הסכים עם דעת הקבוצה; (2) התנגד באופן עקיב לדעות הקבוצה והחזיק בה עד תום הדיון; (3) הביע תחילה עמדה מנוגדת ואח"כ השתכנע וקיבל את דעת הרוב. בתום הדיון התבקשו החברים להביע דעה על "השתולים". טיפוס (2) קיבל את רוב ההערות ו-(3) זכה לפופולאריות. ניתן להסביר את התוצאות הנ"ל ע"י שני גורמים:
- העובדה שאדם שדעתו הייתה שונה משלי משתכנע מנימוקיי ומשנה את דעתו מוכיחה כי עמדתי היא אכן צודקת. כלומר, העובדה כי השתכנע מעניקה חיזוק ענייני לתוכן דעותיי.
- העובדה כי אדם שדעותיו היו שונות משלי השתכנע מדעותיי מחזקת את דימויי העצמי. יכולת ההשפעה שלי מעניקה לי תחושה של כוח.
לסיכום, במציאות היומיומית יחיד שאיננו נכנע ללחץ הקבוצה להיות קונפורמי נדחה ע"י חברי הקבוצה, אך אפשרות זו אינה אפשרית בקבוצה בהן ההשתתפות היא וולנטרית. או שהוא עצמו עוזב את הקבוצה. היות ובכיתה תלמיד אינו יכול לעזוב מרצונו, גובר הלחץ לקונפורמיות. לחץ כזה יכול "לשבור" התנגדות גם של יחיד עצמאי ביותר. ככל שהקבוצה מלוכדת יותר, גובר כוחה ללחוץ על חבר המנסה להיות בלתי קונפורמי לדעות הקבוצה. לכאורה כדאי להיות קונפורמי: הקבוצה מעניקה חיזוקים ומקבלת לשורותיה את הנכנעים לה, אבל לצד זה הסכנה של אובדן חשיבה עצמית. יש לזכור – עצמאות אינה נונקונפורמיזם. עצמאות ונונקוננרמיזם הן שתי תגובות ללחץ קבוצתי השונות זו מזו ואינן נמצאות על אותו רצף. בנונקונפורמיזם מפעיל את האדם לחץ הקבוצה להגיב בהתאם ללחץ, ובתגובה לכך הוא פועל בכיוון הפוך ללחץ. העצמאות פירושה תגובה לפי שיפוטו ההגיוני או המוסרי של האדם. האדם שופט ומעריך את המצב בכל פעם בחדש, ובשיקוליו אינו מתחשב בדעת הקבוצה או בדעת בעל הסמכות.
הקונפורמיות במערכת החינוך
מערכת החינוך שורר לחץ לקונפורמיות ואותו מפעילים המורים בעצם התנהגותם. כאשר המורה דורש מתלמידיו תשובות "נכונות" ומעודד תשובות ההולמות את ציפיותיו ודוחה תשובות המנוגדות לציפיותיו – הרי הוא מפעיל על תלמידיו לחץ כזה. המורים מאמינים בדבר קיומו של "הילד הממוצע" שצריך לתת תשובות מצופות ולהגיע לממוצע מסוים של ציונים, זה לחץ לקונפורמיות – מלחץ כזה יכולים חלק מהילדים להסיק שיש לפניהם רק אחת משתי האפשרויות: להסתגל באמצעות כניעה לדרישות ה"ממוצע" או להגיע לידי קונפליקט עם המורה ולהסתכן בדחייה, בהענשה, בהתעלמות.
מאחר והמורה הוא בעל הסמכות בכיתה הוא גם יכול לתגמל או להעניש את תלמידיו, כיוון שכך, אם זה מרצונו או לא מרצונו הוא יוצר בכיתה קבוצה של ילדים הנוטים להסכים ולחזק אותו כדי לזכות ממנו ליחס חיובי. קבוצה כזאת הופכת לקבוצת לחץ המנסה להשפיע גם על תלמידים אחרים להיות קונפורמיים. סוציולוגים מצאו שהמורים כקבוצה, מגלים גישות יותר קונפורמיות מאשר אנשים שאינם מורים. למורים יש בד"כ דעה שלילית על התנהגות שיש בה כדי להפריע למהלך השיעור, והם נוטים להתנגד לכל התנהגות הנראית בעיניהם יוצאת דופן. הדרך שיכולה לעזור למורה להתמודד עם הלחץ לקונפורמיות היא נקיטת גישה של חשיבה ביקורתית. עידוד התלמידים לחשיבה ביקורתית מטפח את עצמאות החשיבה ואת היצירתיות שכל מחנך בעצם חותר אליה. בעיית הקונפליקט בין הקונפורמיות לבין חשיבה עצמאית מורכבת ביותר מבחינת המורה. ביה"ס אמנם מקנה ידע לימודי אך מעבר לכך תפקידו הוא לעצב את אזרחי המחר. היות שזה כך, על ביה"ס להעביר לילדים ערכים, עמדות ואמונות שעליהם מבוססת החברה שאליה הם שייכים. לדוגמא: כבוד לדברי אחרים ויכולת הקשבה הם ערכים חשובים בחברה, ולכן חשוב שכאשר המורה מדבר יהיו התלמידים שקטים ויקשיבו. יחד עם זאת מעודדים המורים לאפשר חשיבה עצמאית ומידה מסוימת של נונקונפורמיזם. בחברות המערביות יותר שלא כמו בחברות האסיאתיות, הערך המיוחד לייחודי הוא גדול מזה המיוחד לקונפורמי. היינו המורה מקבל מסר כפול: מחד עליו לאפשר לתלמיד להביע חוס הסכמה והתנהגויות מגוונות ומאידך עליו לשאוף לאחידות ולהפנמה כללית של ערכים. הקושי הוא בקביעת התנהגויות בהן חשובה קונפורמיות ובהבחנתן מן ההתנהגויות בהן רצויה חשיבה עצמאית. מחנך טוב חייב להכיר את הניגודים ולהתמודד עמם לאורך כל תהליך ההוראה. הציונים הניתנים לתלמידים מספקים מערכת חיזוקים חשובה בגיל ביה"ס וכל אימת שניתן ציון רע, דהיינו עונש על התנהגות או חשיבה החורגת מן המוסכמות – לומדים הילדים ביתר שאת שיש להתנהג בהתאם לציפיות המורה ולא בהתאם לשיפוט ההגיוני העצמאי. קשה לתלמידים להשתחרר ממסקנה זו. תלמידים רבים בכל רמות החינוך, גם בחינוך גבוה, משוכנעים כי במבחנים מוטב כי יצניעו את דעותיהם ויעלו על הכתב רק את דעותיו של המורה, כי כך זוכים הם ליותר להערכה.
עידוד הקונפורמיות המוחלטת בחינוך עשוי לחסום התפתחות של חשיבה יוצרת ועצמאית ולהוריד לטמיון תרומות פוטנציאליות – אינטלקטואליות ואחרות , רבות לחברה. המורה מסייע לטיפוח הקונפורמיות בכיתתו בכל פעם שהוא מעודד ומתגמל חשיבה מסוימת ודוחה או מעניש תלמיד בעל דרך חשיבה יוצאת דופן. ראוי לציין כי בקרב הילדים הפחות קונפורמיים, אלו הנוקטים דרכי התנהגות וחשיבה מקוריות משלהם, אחוז הילדים המחוננים גבוה יותר.
הלחץ לקונפורמיות טומן בחובו סכנה נוספת והיא הנטייה להעביר את הקונפורמיות ממצב למצב וממקום למקום: על מצבי החיים, משפחה וחברה. המורים שהפעילו לחץ לקונפורמיות משום שלדעתם היה בכך הכרח לשם שמירה על "הסדר הטוב" בביה"ס, עיצבו למעשה אנשים קונפורמיים הנמלטים משיפוט עצמאי ומחשיבה מקורית גם בתחומי החיים האחרים. המחנך המציב לעצמו כמטרה לחנך אנשים להיות עצמאיים בשיפוטם ההגיוני והמוסרי חייב להיות ער לתופעות של כניעה ללחץ לקונפורמיות ולדעת כיצד להימנע מכך. כאשר במסגרת ההוראה מקבלים התלמידים הערכות גבוהות לא רק על ציטוט החומר הנלמד אלא גם על חשיבה מקורית ויוצרת, מתעצבת בהם היכולת לפתח עצמאות ומקוריות וגדלים הסיכויים כי בעתיד הם יגדלו להועיל לעצמם ולחברה שבה הם חיים. אם המורה רואה לו למטרה לא רק להורות אלא גם לחנך ולעצב את אישיותו של הילד, עליו לזכור זאת.
חזרה אל: תהליכים קבוצתיים בכיתה ובחינוך \ פסיכולוגיה בחינוך – סיכומים
ג'ון סטיוארט מיל על סכנות הקונפורמיות ולמה חשוב להיות אינדיבידואל
