א וַיַּעַן אִיּוֹב, וַיֹּאמַר.
ב מֶה-עָזַרְתָּ, לְלֹא-כֹחַ; הוֹשַׁעְתָּ, זְרוֹעַ לֹא-עֹז.
ג מַה-יָּעַצְתָּ, לְלֹא חָכְמָה; וְתֻשִׁיָּה, לָרֹב הוֹדָעְתָּ.
ד אֶת-מִי, הִגַּדְתָּ מִלִּין; וְנִשְׁמַת-מִי, יָצְאָה מִמֶּךָּ.
ה הָרְפָאִים יְחוֹלָלוּ– מִתַּחַת מַיִם, וְשֹׁכְנֵיהֶם.
ו עָרוֹם שְׁאוֹל נֶגְדּוֹ; וְאֵין כְּסוּת, לָאֲבַדּוֹן.
ז נֹטֶה צָפוֹן עַל-תֹּהוּ; תֹּלֶה אֶרֶץ, עַל-בְּלִי-מָה.
ח צֹרֵר-מַיִם בְּעָבָיו; וְלֹא-נִבְקַע עָנָן תַּחְתָּם.
ט מְאַחֵז פְּנֵי-כִסֵּה; פַּרְשֵׁז עָלָיו עֲנָנוֹ.
י חֹק-חָג, עַל-פְּנֵי-מָיִם– עַד-תַּכְלִית אוֹר עִם-חֹשֶׁךְ.
יא עַמּוּדֵי שָׁמַיִם יְרוֹפָפוּ; וְיִתְמְהוּ, מִגַּעֲרָתוֹ.
יב בְּכֹחוֹ, רָגַע הַיָּם; ובתובנתו (וּבִתְבוּנָתוֹ), מָחַץ רָהַב.
יג בְּרוּחוֹ, שָׁמַיִם שִׁפְרָה; חֹלְלָה יָדוֹ, נָחָשׁ בָּרִחַ.
יד הֶן-אֵלֶּה, קְצוֹת דְּרָכָו– וּמַה-שֵּׁמֶץ דָּבָר, נִשְׁמַע-בּוֹ;
וְרַעַם גְּבוּרֹתָו, מִי יִתְבּוֹנָן.
מה קורה פה בעצם? בהתחלה אלו דברים שמתאימים לאיוב, אומר לכל הרעים, מה עזרת ללא כח.. כלומר, לא עזרתם לי, אתם לא מחדשים לי, אין לכם כוח/חכמה – הדברים שלכם לא רלוונטים. אחרי הדברים האלה בפס' ד' הוא עובר לתיאור שהוא מפאר את ה', מפס' ה' הוא מדבר בסגנון הרעים שה' הוא גדול ועושה הכול. יש חוקרים שאומרים שאלו לא דברים של איוב וייתכן שזה סוף דבריו של בלדד או נאום צופר ונשמט המשפט "ויען צופר". או שיש פה אמירה "מה עזרתם" (בפתיחה) שום דבר לא חדש, אמרתם שה' הוא גדול, גם איוב יודע ואומר שה' הוא גדול. איוב טוען שהם לא עונים על השאלה. אם אנו מסתכלים על זה כתשובת איוב אולי יש פה משהו יותר מורכב, אין ויכוח כלל בנוגע לתפיסה על ה'.
חזרה אל סיכום ספר איוב
