תפקידי מערכת ההפרשה בגוף האדם
- סילוק חומרים מזיקים מהגוף: בכבד מתרחש כל הזמן פירוק של חלבונים. אחד מתוצרי פירוק זה הוא אמוניה שהוא חומר רעיל מאד לגוף. האנזימים בכבד הופכים את האמוניה לשתנן – חומר פחות רעיל. השתנן מגיע עם הדם לכליות ושם מסולק בשתן. בשתן מסולקים חומרים שונים שאינם דרושים לגוף כמו תוצרי פירוק של תרופות, עודפי ויטמינים, תוצרי פירוק של סמים.
- שמירה על ריכוז תקין של מים ומלחים בגוף: מערכת ההפרשה מסלקת עודפי מים מהדם או שומרת על מים בעת הצורך. כמו כן המערכת מסלקת עודפי מלחים בהתאם לריכוזם בדם. מערכת ההפרשה תורמת להומיאוסטזיס של הרכב הנוזלים והדם.
אברי מערכת ההפרשה
כליות, צינורות מובילי שתן, שלפוחית שתן.
תהליך הסינון:
הדם מגיע לכליות מהסתעפות של אבי העורקים, מגיע דם עשיר בחמצן. כל כמות הדם בגוף עוברת סינון דרך הכליות כל חמש דקות בערך.
הדם הזורם בעורקי הכליות מכיל שתנן וחומרי פסולת שונים וכן מלחים עודפים. הדם היוצא בורידי הכליה נקי מכל החומרים המיותרים שיוצאים בשתן.
הדם המגיע לכליות עובר תהליך של סינון בנפרון, והשתן נותר מחומרים שהסתננו מהדם.
ההבדל בין הרכב הדם והשתן:
א. בשתן של אדם בריא אין חלבונים וגלוקוז.
ב. בשתן אין תאים.
עצירה של פעולת הכליה משמעותה שהדם לא התנקה מהחומרים המזיקים המצטברים בו ¬ שיבוש בהרכב הדם ¬ סטייה מיציבות הסביבה הפנימית ¬ נזק לגוף.
השתן מצטבר בשלפוחית, וכאשר השלפוחית מלאה יש לחץ הדוחף את האדם לשחרר שתן.
מה קורה בכליה?
הכליה מורכבת ממיליוני יחידות פעולה הנקראים נפרונים. בכל כליה יש כמיליון נפרונים, ובהם מסתנן הדם ונוצר השתן. מכל נפרון יוצאת צינורית המתחברת לצינור מוביל השתן.
הנפרון מורכב מכלי דם וצינורית מייצרת שתן הנקראת אבובית. תחילת האבובית זו הקופסית.
דם המגיע לקופסית עובר תהליך של סינון, ומים ומומסים שונים מסתננים לתוך הקופסית. התסנין שנוצר אינו מכיל חלבונים ותאים, אך כן מכיל גלוקוז. התסנין ממשיך לזרום באבובית בצמוד לנימי דם המקיפים את הנפרון. במהלך הזרימה עוברים מים ומומסים מהנפרון לדם, למשל המים והגלוקוז, חוזרים לתוך הדם. באבובית נותרים מעט חומרים, בעיקר שתנן, חומרי פסולת ומלחים שונים וכן מים. המים והחומרים הנותרים באבובית הופכים לשתן, המגיע לשלפוחית השתן ומופרש מהגוף.
כמות המים וכמות המלחים המופרשים בשתן תלוי בכמותם בדם. כאשר האדם נמצא במצב של התייבשות, כמות המים המופרשת בשתן תקטן והשתן יהיה מרוכז יותר. הקביעה של כמות המים בשתן וריכוז המלחים בו נעשית בנפרונים. ככל שייקלטו יותר מים מהתסנין לדם ¬ כמות המים בשתן תקטן.
תהליכי הקליטה החוזרת של מים לדם מבוקרים ע"י הורמונים המופרשים בהשפעת שינוי ריכוז המלחים בדם.
לדוגמא, במקרה של איבוד מוגבר של מים, המידע מגיע למוח והוא מעביר הוראה על הפרשת הורמון הנקרא ADH. הורמון זה גורם להגברת הקליטה החוזרת של מים בנפרונים.
חזרה אל העמוד הראשי: סיכומים לבגרות בביולוגיה / ביולוגיה של גוף האדם
