דברי רקע
התורה אינה אוסרת אכילת בשר וחלב יחדיו, אלא אם כן הם בושלו ביחד. חכמים אסרו לאוכלם יחד בכל אופן שהוא, ואף חייבו בהרחקות שונות כדי להרחיק את האדם מכישלון בעניין זה, מפני שאכילת בשר ואכילת חלב הם מעשים יומיומיים אצל רוב בני האדם.
היסוד להרחקות נמצא בגמרא האומרת, שמי שאכל בשר אסור לו לאכול גבינה לאחר מכן.
שני טעמים מופיעים בפוסקים לדין זה:
א. מחשש לשאריות בשר שנשארו בין השיניים.
ב. לעתים עדיין מורגש טעם הבשר זמן מסוים לאחר אכילתו.
בגמרא נמצאת המימרה הבאה: אמר מר עוקבא: אני ממתין מסעודה לסעודה בין אכילת בשר לחלב.
כיצד מוסברים דברי מר עוקבא? ארבע אפשרויות:
- התוספות: אם בירך ברכת המזון וסילק את שיירי הסעודה הבשרית, רשאי לאכול חלב.
- המהרי"ל כותב: יברך ברכת המזון, וימתין שעה אחת בלבד.
- המנהג של רש"י, לחכות שלוש שעות.
(יש מהאשכנזים שנוהגים על פי שתי האפשרויות האחרונות– שעה אחת או שלש שעות, אך יש שמחמירים לחכות שש, ולכל מנהג יש יסוד בפוסקים)
- רמב"ם: פרק הזמן המקובל שבין שתי הסעודות הקבועות בכל יום הוא בערך שש שעות, וכך פוסק השולחן ערוך, והספרדים.
- לנוהגים להמתין שש שעות, יש שכתבו שדי להמתין חמש שעות וחצי, או אף חמש שעות וקצת, ויש שנהגו להבדיל בכך בין אכילת עוף, לאכילת בקר.
- זמן ההמתנה מחושב מאכילת הבשר לאכילת החלב, ואינו תלוי בהימשכות הסעודה.
- ילדים:
- עד לגיל שלוש – ניתן להקל ורק להפריד בין האכילות ללא הפסקת זמן.
- ילדים בני חינוך (ארבע עד עשר) –שעה אחת. וגם חולה ואשה בהריון יכולים לנהוג כך.
- ילדים בגיל אחת עשרה עד גיל מצוות – נכון להתחיל לחנכם להמתין כמנהג ביתם או מעט פחות.
- אם מגלים בתום ההמתנה שאריות בשר בפה, צריך להסירן ולשטוף את הפה.
- המסופק אם עבר כבר זמן יכול להקל ולאכול מייד חלב, כי ספק דרבנן להקל.
- המנהג הוא להמתין את הזמן הנזכר גם אם אוכלים אוכל שהתבשל עם בשר.
- פרוה בכלי בשרי, אין צורך להמתין לאחר אכילתו.
- טעימה ללא לעיסה בשיניים וללא בליעה כלל, אינה מצריכה אחר כך המתנה, אלא די בשטיפת הפה.
אכילת בשר אחרי חלב
- האוכל מאכלי חלב ורוצה לאכול אחריהם בשר, ינקה את ידיו משאריות האוכל החלבי. כמו כן, עליו לקנח ולשטוף את פיו. קינוח הפה יכול להיות על ידי אכילת אוכל מוצק פרוה, ושטיפה יכולה להיות גם על ידי שתיית משקה.
- עוף אחרי חלב – מותר לאכול מייד, ללא קינוח והדחה. ויש הנוהגים להחמיר.
- יש שנהגו להמתין חצי שעה בין חלב לבשר, אך זוהי רק חומרה, שאינה מעיקר הדין.
- האוכל גבינה קשה, יש מנהג להחמיר ולהמתין אחריה לפני אכילת בשר כמו שממתינים בין בשר לחלב.
מהי 'גבינה קשה'?. גבינה שעיכולה אורך זמן רב.
כיום, רוב הגבינות הצהובות אינן קשות.
שימוש באותו שולחן לארוחות בשריות וחלביות
כאשר אדם אכל חלב ורוצה לאכול אחר כך בשר או להפך, הוא צריך גם לנקות את השולחן משאריות הארוחה הקודמת. זהו המקור למנהג לפרוס מפה מיוחדת על השולחן לבשר או לחלב.
כיום, שהאוכל מוגש בצלחות ולא על השולחן עצמו, אין הכרח במפה, אלא ניתן להסתפק בניקוי יסודי של השולחן בין ארוחה לארוחה. מפה מניילון או שעוונית יכולה גם היא לשמש גם לבשר וגם לחלב אם מנקים אותה היטב בין הארוחות.
חזרה אל: במעגלי ההלכה – סיכומים
