מבחינת הערבים בפלשתינה\א"י ובכלל העולם הערבי הצהרת בלפור היא ההתחלה של שרשרת האסונות שפקדה אותם במאה ה-20. ההצהרה עמדה בניגוד לשאיפות הלאומיות של הערבים באזור ועל כן עוררה התנגדות נחרצת.
מבחינת הערבים הצהרת בלפור היא חלק מהמאמץ הבריטי המתמשך להפוך את אזור המזרח התיכון לקולוניה שלהם. במסגרת המאמצים האלו טוענים הערבים כי מטרתם של הבריטים הייתה למנוע את התבססותה של מדינה ערבית וכי לשם כך הם כרתו ברית עם הציונות היהודית. הבריטים למעשה עשו שימוש ביהודים על מנת להצדיק את שליטתם בפלסטין על חשבון הערבים.
הערבים עוד טוענים כי בהצהרת בלפור הבריטים הבטיחו ארץ שאינה שלהם (בזמן ההצהרה הם עוד לא כבשו את ארץ ישראל בכלל) לעם שאין לו זכות עליה. מבחינת הערבים ההבטחה של הבריטים ליהודים היא גם לא מוסרית מכיוון שהיא מתעלמת בצורה בוטה מהרוב המכריע של תושבי האזור בזמנו שהיו ערבים בעוד שהיהודים היו מיעוט קטן וחדש שקיבל עדיפות על פני הרוב הותיק.
אחת הטענות שמשמיעים הפלסטינים כנגד הצהרת בלפור ומדיניות בריטניה בכלל היא שעוד ב-1907 התקיימה ועידה שהגישה את דו"ח קמפבל-בנרמן שמטרתו הייתה הבטחת השליטה הקולוניאליסטית באזורים הערבים ועיקריו דיברו על יצירת פיצול בין הערבים, הקמת מדינות מלאכותיות שיהיו כפופות למדינות האירופאיות, דיכוי הלאומיות הערבית וייצור אזור חיץ בפלשתינה דרך יישובה בכוח שעוין את המקומיים וידידותי למדינות האירופאיות. עשור לאחר מכן ניתנה הצהרת בלפור ולטענת הפלסטינים היה זה המשך של אותה מדיניות אימפריאליסטית אנטי-ערבית מצד האירופאים.
ראו גם: הערבים בתקופת המנדט הבריטי
