4 דרכים כלליות לרכישת ידע עפ"י פירס:
- שיטת הדבקות– האדם דבק בדיעותיו בלי להטיל בהן ספק ומבלי לבחון מידע נוסף. יש מידה של סתירה בהתייחסות לדבקות כאל שיטת חקירה, כי לאדם כזה אין שאלה הדורשת חקירה.
- שיטת הסמכות– האדם קולט ידע מאותם אנשים המוגדרים חברתית או פוליטית כיצרני ידע (כוהני דת בחברות תיאוקרטיות, מדענים בחברות טכנוקרטיות). שיטה זו יעילה יותר משום שהיא מכירה בצורך לאסוף מידע חדש, שבחלקו הוא גם מהימן, קשה היה להתקדם ללא הפצת מידע בתוך החברה.
- השיטה האינטואיטיבית– אדם דבק באמיתות אם הן נראות לו מתקבלות על הדעת או מתאימות לשכל הישר. חסרונות: טיעון "הגיוני" הוא עניין מאוד אישי וגם לא בהכרח משקף את העובדות במציאות.
- הגישה המדעית– בעלת 2 תכונות המבדילות אותה מהגישות הקודמות:
- אובייקטיביות– החקירה משוחררת משיפוטים ערכיים והעדפות סוביקטיביות, אין תלות בין הליך המחקר ומסקנותיו לבין זהותו האישית של המדען.
- אמפיריות– מבוססת על איסוף נתונים עובדתיים.
מטרות המדע (ברייתוייט)
- מטרת המדע היא לגבש חוקים כלליים (המכונים גם הסברים כלליים, הסברים מדעיים או תיאוריה), המתייחסים להתנהגותם של אובייקטים. חוקים אלו אמורים לגבש את הידע הקיים (כלומר להבין ולהסביר את העבר) ולאפשר לנבא את העתיד ולשלוט בו של אירועים בעתיד ושליטה עליהם.
- חוקים אלו מתארים בד"כ קשר בין 2 משתנים, למשל- תסכול גורם להתנהגות תוקפנית. אולם לא תמיד הם מספקים כהסברים. חוק כללי מספק אותנו כהסבר ככל שאנו מבינים יותר את השרשרת הסיבתית שבין המשתנה המסביר למשתנה המוסבר
4 מטרות המדע: הבנה ß הסבר ß ניבוי ß שליטה
הסבר מדעי (קרל המפל)- על מנת שחוק כללי יהיה הסבר מדעי עליו לעמוד ב-2 דרישות:
- רלוונטיות – ניתן לחזות את האירוע המוסבר מן המידע המסביר. מבחינה סטטיסטית הכוונה למתאם– כלומר, ניתן לחזות את ערכו של משתנה אחד ביתר דיוק כאשר ידוע ערכו של המשתנה השני, מאשר כשהוא לא ידוע. הסבר מדעי אינו חייב להיות הסבר סיבתי (מתאם מצביע על קשר, לא על סיבתיות).
- בחינות – ניתן להעמיד במבחן את הטענה. זה מתקשר לצורך של חקירה מדעית להיות אמפירית.לדוגמה, תסכול הוא הסבר מדעי לתוקפנות רק אם ניתן למדוד "תוקפנות" ו"תסכול". (ראו: הסבר מדעי על פי קרל המפל)
בחזרה אל: פסיכולוגיה ניסויית – סיכומים
