תופעת העבריינות היא חלק מההויה האנושית, היא קיימת משחר ההיסטוריה ועד ימינו (אדם וחחה, קין והבל). ככל שהחברה מתפתחת, שכיחותה של העבריינות עולהבחברה חדשה ישנה הרגשת מחוייבות גדולה ותחושת אחידות הנורמות נובאות מהפרטים המרכיבים את הקבוצה ולכן שכיחותה של העבריינות נמוכה. הנורמות הן תולדה חברתית, אין הן בהכרח דומות בכל החברות. יצר הקיום ותחושת המחוייבות הם אשר מחייבים את הפרט להשמע לנורמות אלה. המחשבה המשפטית תשמש מענה משותף לכל החברות (מישל ויראלי). החברה תנדה את כל מי שיר את הנורמות. מאז שנתמסדו הנורמות לחוקים המפר אותן ייחשב לעבריין: העבירה היא מעשה, נסיון או השתמטות מעשיית מעשה, שנענשים עליהם על פי חוק. ככל שחברה מתפתחת יש התרחקות בין פרט אחד לשני ולכן יש צורך במערכת חוקים. עפ"י הובס– בני אדם שואפים למקסימום בטחון והנאה ומינימום פגיכות ולכן פרטים בחברה מוכנים לוותר על דרגות החופש שלהם ע"מ לדאוג שלא יפגעו ע"י אחרים בחברה, וזאת ע"י מערכת המשפט.
- קרימינולוגים וקרימינולוגיה: יש הרואים את הקרימינולוגים כמלכים ללא מלכות, שכן לא נחתמו תחומי מקצועם. מקצוע זה חובק בתוכו גם את מקצועות הביולוגיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה ומשפט.לקרימינולוגיה אין מסגרת התייחסות עצמית, על בקרימינולוג להעזר בתחומים אחרים לצורך החקירה. ישנם תאורטיקנים הטוענים כי הלתי אפשרי לפתח תיאוריות בקרימינולוגיה הסיבות לכך הן:
- פרגמטיזם: מקורות הפשע אינם נבדקעם, אלא נעזרים בשיטת הניסוי והטעיה ולכן יתקבלו תוצאות שונות.
- יש הטוענים כי לא קיים דטרמיניזם בהתנהגות האנושית, לכן לא ניתן לפתח תיאוריות אשר יתפסו בעניין.
מרטון טוען כי התיאוריות על הפשע נוטות להתעסק בגורמים משותפים להתנהגויות שונות, גם אם אין לגורמים אלה משמעות אמיתית, מה שרק מסבך את הבנת העבריינות (לדוגמא:עבריינות נוער, עביאות אבות נכללות בתחום זה, המשותף הוא שהן כולן בוצעו ע"י נוער). התשובות על השגותיו של מרטון:מרטון טען כי הקרימינולוגיה עוסקת בסוגים שונים של התנהגות האדם, אולם לפי תפיסתנו הקרימינולוגיה עוסקת במערכת היחסחסים שבין הנורמות החברתיות, שבניהן הוא החוק הפלילי לבין צורות התנהגות (העבריינות איינה מנותקת מההתנהגות הנורמטיבית). עפ"י מרטון המושג "פושעים" הינו כוללני מדי, אולם הקרימינולוגיה המודרנית אשר מבכימה עם רקלס מצאה פתרון לכך ע"י חילוק הפושעים לתתי קבוצות (נרקומנים, זונות, מועלים ועו') הניתנות למחקר פרטני.
ההתנהגות העבריינית הינה למעשה סוג של סטייה, ומכוון שאין הבדל מהותי בין נורמות של החוק הפלילי לנורמות חברתיות ניתן להתייחס לעבריינות כאל סטייה חברתית ולחקור אותה ככזאת.
- שיפוט ערכי: ההכרעה מיהו סוטה ומיהו קונפורמי מקורה בשיפוט הערכי. סטייה חברתית היא בעיה חברתית, המטרה האידיאלית היא למצוא דרכים להילחם ולמגר תופעה זו. עאשר מגדירים אדם כסוטה אנו מתייגים אותו מבחינה מוסרית ומטביעים בו סטיגמה של שיפוט ערכי. דירקהיים טוען כי "כל מקור לסולדריות חברתית הוא מוסרי", ככל שהסולידריות החברתית תהא חזקה יותר, מוסריותה של החברה תהיה איתנה יותר. הסוטים פוגעים בשלמות החברה ובאינטרסים שלה. לכן יש לדאוג שהיחדים יסתגלו למערכת הערכית והנורמטיבית של החברה. ההסכמה החברתית היא שצריכה לכוון את האדם ולא האינטרס האישי. על החברה לדאוג לתנאים שיאפשרו לפרט להסתגל בחברה. התרופה לאנומיה היא סולדריות חברתית.
מבחינה סטטיסטית ההסתגלות היא אי-חריגה מערכי המרכז של החברה. מבחינה פילוסופית סטייה חברתית הינה התנהגות הנוגדת את הנורמות החברתיות (שורשה של תפיסה זו מצוי ב"מדן אגאן" אשר נחקק על מקדשו של אפולו בדלפי). קיימים מקרים בהם הפרט סוטה מבחינת מערכת הנורמות החברתיות אך עדיין מקפיד להתנהג בצורה נורמטיבית וקונפורמית (לדוגמא המאפיה).גישתו של דיקהיים דוחה טיעונים בדבר ליקויים ביולוגיים כסטייה. (בניגוד לגופמן אשר טכן שהעיוורים, חרשים, יהודים וכו' הם סוטים).
קונפורמיות וסולידריות משרתות את החברה משוםכך קונפורמיות היא חיובית בעוד שהסטייה היא אנטי-סוציאלית ושלילת. לא ייתכן מצב בו חברה מלוכדת וסולידרית ועם זאת סוטה ובלתי מוסרית (מאורעות ההיסטוריה הוכיחו את ההיפך-הנאצים). דעה זו נובעת מהרצונו של האדם לקביעות, בטחון וסדר בעולם. הוא מקבל זאת העזרת החברה, ומשלם במחיר הקונפורמיות בלבד. דערקהיים הושפע מהמסורת הנורמטיבית היהודית-נוצרית , אך שם את החברה במקום אלוהים כצידוק לסולידאריות החברתית. אם לא יהיה סדר זה בחברה תיווצר אנומיה, והתפוררות נואמטיבית של החברה. שפע פתאומי או מחסור פתאומי עללוים לגרום לאנומיה עקב השינויים החברתיים הקיצוניים.
בעלי תיאורית הקונפליקט החברתי (ובעיקרה מרקס, זימל וקוזר) דוחים את טענותיו של בירקביים בטענתם כי מסורת ושמרנות מביאות לניוון ומשרתות רק את הרודן, הסטייה לא רק שהיא רצויה אלא הערחית להתפתחות ההיסטוריה. הגל– המדינה מפשרת בין האינטרסים השונים של חבריה ודואגת לביטחונם ובכך מוליכה את אזרחיה לנאמנות ונכונות לפעול למענה המאבק הינו דרכו של האדם לגשר אחר הפער בין ערכיו לסביבתו. מרקס– אינו מסכים עם הגל הוא טוען עי האע הוא היוצא את תנועות ההיסטוריה, ע"י יצירתו של מאבק. החברה מתפתחת בעזרת משברים המביאים למחשבה מחודת ותנועה ומכאן לשינוי. הסטייה הכרחית לשינוי.
האקזיסטניאליסטים ובראשם סארטר טוענים כי הערכים הכלליים של החברה אענם יכולים להיקלט כחלק מיישותו של היחיד. הערכים האמיתיים הם הסובייקטיבים של האדם עצמו., לכן האדם אינו מסוגל לקבל נורמות של אחרים אשר מובילות אותו לתחושות לא טובות (פלד,בושה). הקונפורמיות והסולידריות הן אמצעים לדיעוי חברתי (ההיפך מדירקהיים).
- יחסיות הסטייה: סטייה חברתית שונה בזמן ובמקום. אןב הסטיות שאסורות כיום היו מותרות בזמן ובמקום אחר (גילוי עריות בקרב הפרעונים). דוגמא טובה לכך ניתן לראות בהתאבדות אשר במקומות מסויימים תחשב לשלילית (עקב דכאון) ובמקומות אחרים תחשב לנורמלית ואף מקודשת (סמוראים, מגיני המצדה). דוגמא נוספת ניתן לראות בקרב הנוודים אשר נחשבים לסוטים, אך לפני מאות שנים באירופה יכלו להצטרף למנזרים ולהחשב כלא סוטים ואף קדושים. יחסיותה של הסטייה תלויה ביחסיותן של הנואמות החברתיות. בזמן שבו אנשים האמינו במקורם האלוהי של החוקים התקבלו כדרך טבע גם הנורמות החברתיות. בזמנים אחרים דיברו המשפטנים על קיומו של החוק הטבעי. גרופאלו– טבע את המושג "העבירה הטבעית"- הפרת הרגשות הבסיסיים של של הגינות ורחמים. עקב אמונות שונות קיימות מעכרות נואמטיביות דתיות שונות המגדירות סוגים שונים של סטיות דתיות. קאנט גיבש את "הצו הקטגורי"- על כל אחד חפכול בצורה כזו שהתנהגותו תהפך להתנהגות כלל אוניברסלית, אולם לכל אחד תפיה אחרת לגבי התנהגות זו ומכאן יחסיות הסטייה. קולבגר– טען כי עקרון מוסרי אינו רק כלל פעולה אלא גם הנימוק לעשייה.
- סטייה ערכית והתנהגות סוטה: אדם יכול להתנתק מהמערכת הערכים הנורמטיבית מבלי שיחשב לסוטה. דתות ואידיאולוגיות המבוססות כל על דביקות ערכית, ראו בנכור ובניתוק ערכי סכנה לקיומן. הם ראו באנשים אלו ישות טועה שננטשה ע"י העדר או הושפעה מכוחות הרשע. הם ניסו להחזירם ע"י הטפות ואף אלימות (האינקוויזיציה). גם המשטרים הטוטאליטרים גילו יחס דומה כלפי המנוכרים, ואף שיכללו את השיטות להחזרתם (שטיפות מוח, משטרת המחשבות וכו').הסטייה ההתנהגותית שלא כמו הסטייה החברתית ניתנת לתיאור ולבדיקה. ניתן לתארה לאוחבון של רצף עאשר בקצהו האחד הסטייה מכוונת כלפי פנים (נשוא הסטייה הוא הסוטה עצמו) ובקצה השני הסטייה מכוונת לפי חוץ (החברה ומוסדותיה), מאוטיזם והרס עצמי לבריחה, בוהמה סטייה מקרית,סטייה רווחית ועד למרד. דוגמא למנותקים (סטייה כלפי פנים) הם הסכיזופרנים אשר מאופיינים בחוסר מעש וכניעה מוחלטת לעולם הזיות פנימי, והמתאבדים אשר גם ען מנותקים מהעולם החיצוני אך הם בכלי יוזמה מספקת להתנתק באופן טוטאלי ולא לשקוע לעולם של הזיות. הנסיגה היא תוצאה של כישלון להשגת מטרות חברתיות באמצעים מקובלים. אמנים מתנתקים מהנורמות החברתיות עקב עיסוקם המונע מהם לקחת חלק ב"מירוץ החולדות".
אנשים עלולים לבצע מעשים סוטים לל כוונה, זוהי הסטייה הרווחית שכל אדם מבצע לפעמים (אלכוהול, סמים ומין).
- הערות הסטוריות: תג הסוטה והעבריין עבר שינויים במהלך ההיסטוריה, עקב זאת השתנו צורות הענישה והתגוות החברתיות כלפי העבריין והסוטה. תחילה נחשב לחוטא אשר העלה את זעם האלים ומשום כך נחשב לטמא (נחשב לתופעה מדבקת משום כך הם נודו). העונש בא לטהר ולהשקיט את זעם האלים. ביסוס פילוגי ניתן לראות בשורש המילה PUNISHMENT = PU- טיהור. בימיי הביניים אנשים שסטו מנורמות חברתיות תוייגו כסוטים (התלבשו אחרת וכו')אשר טופלו ע"י האינקוויזיציה, יוחסה להם סטייה דתית. בשלב מאוחר יותר לאחר הרנסאנס החלו גישות ראציונליסטיות המפקפקות בחטא כבעל עונש. הם התמקדו במעשה עצמו והתעלמו מאשיותו של העבריין, בתקו' הקלאסיות והניאו קלאסיות עסקו בשאלות תפקידו של החוק הפלילי, דרכי הענישה ומדיניותיה.
- האסכולה הקלאסית: במאה ה- 18 עלתה חשיבותם של הערכים והעקרונות ההומניטריים אשר יחד עם חוסר ההיגיון שבדרכי הענישה המקובלות עד כה גרמו לדחיית המערכת הקיימת. בקראריה- (פירסם את הספר עבירות ועונשים) טען כי על החוקים להביא אושר למספר הרב ביותר של אנשים, אלו יספקו מניע לציות לנורמות ויביאו לסדר חברתי. על החוקים להיות מרוסנים מפני שהחברה מחוקקת אותם ע"מ להבטיח את בטחונה והמבנה שלה ולכן אסור שהחוקים יהיו חמורים מדי מכדי לעמוד בתנאי זה. במערכת משפט רצויה ייבע עונש ברור וחד משמעי לכל עבירה. דבר זה יביא לשתי תוצאות חשבות: אחידות בענישה (בסיס לענישה הוגנת), העונש יאפשר לכל אדם רציונלי לשקול את מעשיו (האם כדאי לו להסתכן). יש לקבוע עונש פרופורציונלי שירתיע מס' רב ביותר של אנשים. בנתהאם– הושפע מספרו של בקאריה. ראה את האדם כיצור הנשלט ע"י שני דחפים: כאב ועונג/תועלת והפסד. החברה היא אוסף של פרטים, האינטרס של הקהילה אינו אלא סכום האינטרסים של הפרטים המרכיבים אותה ולכן יש להעריך פעולה מסויימת בדרך שתביא תוכלת לכלל הקהילה. האדם מחפש הנאה ונימנע מסבל, מכאן שהפשע הוא שילוב בין שני עקרונות אלו. אנשים מתנהגים באופן ראציונלי במהלך ביצוכ הפשע ובמהלך התנהגות נורמטיבית. פשע יבוצע כל עוד שההנעה ממנו גדולה יותר מהעאב, ולכן יש לדאוג שהעונשים יהיו מועילים בגורם ההרתעה שלהם (עקרון התועלתנות). רעיונותיהם של בנתהאם ובקאריה באו לידי ביטוי בחקיקה ובתורת הענישה ברוב אירופה. מאז ידועים רעיונות אלה האסכולה הקלאסית– האדם הוא יצור ראציונלי המסוגל לבחור את התנהגותו בעיקר ע"י שיקול דעת. לאדם אחריות מוסרית למעשיו ולכן על העבריין לשאת בעונשו. אשיותו של העבריין או נסיבות הפשע אינן נלקחות בחשבון. לכל עבירה מחיר קבוע עאשר מטרת העונש היא הרתעה בלבד. האסכולה הניאו קלאסית- קשה מאוד לנהוג לפי עקרונות אלה באופן ראציונלי. גישה זו מתבססת על ה- ACTUS REUS וה-MENS REA גישה זו מתחשבת בנסיהות מקילות (חולי נפש, נוער, וכו').
- הגישה הפוזיטיביסטית- השינויים במהלך המאה ה-19 הם שהובילו להתפתחותה. עקב התפתחות התעשייה, החלפת אנשים במכונות, והתפתחות המחשבה שפעולות הינן תוצר של תהליכים מכניים וכימיים, החלו לחשוב בצורה דטרמיניסטית גם על מעשיו של האדם. צורת חשיבה זו המחייבת חיפוש אחר סיבות וגורמים טבעיים, הושפעה מהפילוסופיה הפוזיטיביסטית ומדארווין- טען שהאדם הא תוצר של תהליך ארוך ומתמשך. ולכן חיפשו אחר גורמים לעבריינות בגופם וסביבתם של העבריינים. לומברזו– רופא צבאי ולאחר מכן רופא בבית כלא, פגש באחד מבתח הכלא ודד דרכים ידוע. לאחר מותו של השודד הוא ביצע בו נתיחה שלאחר המוות. הוא גילה כי אחד האיזורים במוחו( המפותח יחסית בקרב יונקים) לא היה מפותח יחסית. לעומת זאת איזור אשר כן היה מפותח במוחו של השודד היה איזור המפותח בד"כ בקרב עופות ויונקים נחותים. מכאן הוא קבע שהאדם הוא יצור אטביסטי– קיימת נסיגה לשלב אבוציוני מוקדם יותר, העבריינות היא מולדת. הרעיון שהנחה אותו היה שהעבריינות היא תולדה של גורמים אנטומיים אורגניים ופזיולוגים. בשנת 1876 הוא פירסם את סיפרו האדם העבריין. הוא החל לחקור את הרקע האטביסטי לעבריינות בכך שמדד גולגלות של עבריינים, תווי פניהם, ואת כתובות הקעקע.הוא קבי כי קיימים עמה גורמים לכבריינות: אטביזם(נסיגה התפתחותית), אפילפסיה, טיאוף, התלהטות יצאים, נסיבות מסויימות הגורמות לאנשים לבצע עבירות (קרימינולאדים- דמויי עבריינים). לומברזו האמין כי העבריינות טבועה באדם כתכונה ביולוגית הקשורה לאפילפסיה ונסיגה התפתחותית. מחקרים רבים סתרו תורה זו והוכיחו כי העבריינות אינה מולדת (גורינג גילה שאין יצור אטביסטי). גראופלו- תלמידו של לומברזו והמשפטן הראשון אשר טבע את המונח קרימינולוגיה. הגיע למסקנה שקיים "פשע טבעי"-פגיעה ברגשות הבסיסיים של יושר ורחמים הקיימים בקרב רוב האנשים. קיבל את דעתו של לומברזו על גורמים ביולוגיים אך הוסיף גם את הגורמים הפסיכולוגיים. לדעתו תפקיד העונש הוא למנוע מהבריין לבצע פשעים נוספים ולכן הוא ממליץ על ענישה שתתותאם לצרכיו הביולוגיים והנפשיים של העבריין. פרי– היה משפטן גם כן. אף הוא קיבל את הגורמים הביולוגיים עפ"י לומברזו אך חשב כי יש משקל רב יותר לגורמים החברתיים. קבע עקרון מנחה של אחריות חברתית והגנה על החברה. מטרת העונש לדעתו היא הפחתת הסכנה לחברה. "החוק של רמת הרוויה העבריינית"- לכל חברה רמת פשע ייחודית לה, רמה שאינה משתנה הרבה אלא אם חל שינוי מהותי במבנה החברה. קיים גבול מסויים של עבריינות שהחברה יכולה לעמוד בו. תרומתם של לומברזו, גראופלו ופרי היתה בעיקרה בתביעת שיטות העבודה, העקרונות המדעיים והחברתיים ושיטות המחקר אותם טבעו. עובדות חדשות משנות את התיאוריות. הם דבקו בפילוסופיה הפוזיטביסטית והדטרמיניסטית אשר השפיעה על כיווני המחקר ושיטות הטיפול שלהם.השיטה הפוזיטביסטית שונה מהקלאסית בכך שהיא תולה את העבריינות בגורמים שמעבר לשליטתו של האדם (ביולוגיים, סביבתיים או חברתיים), ולכן על הענישה לדאוג שהעבריין לא ייפגע בחברה. יש להתאים את הענישה לעבריין בהתאם לאופיו ולנסיבות (פרי).
חזרה אל: סיכום הספר הלבן בקרימינולוגיה
