מבוסס על "דברי ימי אירופה" מאת ה.א.ל פישר המציג את עיקרי הדת הנוצרית אל מול עיקרי הדת הפרוטסטנטית ואת חילוקי הדעות שביניהם.
עיקרי הדת הנוצרית הקתולית –
1. "הכנסייה כאוטוריטה דתית" – ישנה ההשקפה הרווחת של הכנסייה המתמקדת באמת השלמה שבאמונתם, תוך מתן דגש עיקרי על כתבי הקודש אשר מוכתבים על ידיה ועל המסורת. הכנסייה נהגה לטעון כי בידיה הסמכות היחידה לפרש כתבי קודש וכי על כל אדם לפעול על פי פרשנות זו. המסורת משמשת כהשלמה לכתבי הקודש, לא תיתכן טעות במסורת משום שלא תיתכן טעות בכנסייה.
2. "היצירה, החטא הקדמון, קרבנו של ישו" – נקודת המוצא הייתה כי לכל אדם ניתנת הזדמנות לאהבתו של האל וחסדיו. באפשרותו של כל אחד לנהל אורח חיים מוסרי ולבצע מעשים טובים ועל כן, אין הצדקה לעשיית מעשים רעים. בכדי להנחות את האנשים בחר אלוהים בכריסטוס (משיח) אשר מהווה אינקרנציה (נעשה בשר ודם) ומציג באופן מוחשי את אהבתו וגאולתו של האל.
3. "ההצדקה ומעשים טובים" – ליחיד אינה ניתנת וודאות לגאולה ובעשיית מעשים טובים אין הוא מבטיח אותה. זאת משום שמעשיו הם אינם פרי בחירתו אלא מתנת האל. עם זאת ביכולתו להגדיל את סיכויו לגאולה במידה וישמור על אמונתו ואהבתו החזקה באל ועל קיום המצוות.
4. תורת הסקרמנטים – הסקרמנטים מהווים דרך לקבלת החסד האלוהי. אלו הם טקסים נוצריים הניתנים בידיו של כומר ודרכם מקבלים המאמינים את חסדי האל. הכנסייה הקתולית נהגה להכיר ולפעול על פי שבעה סקרמנטים: 1. טבילה – כניסה רשמית לכנסייה אשר מהווה בכך כשירות ליהנות מהחסד האלוהי. 2. אישוש – משיחה בשמן, אשר מעבירה לילד את מתנת הקודש במטרה לחזקו באמונתו. 3. אבכריסטיה – הסקרמנט הקדוש ביותר. מתקשר לסעודה האחרונה של ישו בה אמר לאכול מלחם הקודש כזכר לבשרו ולשתות מהיין כזכר לדמו. עיקרו של הטקס הוא הקרבת קורבן על ידי הקדשת הלחם והיין והוא נעשה תוך תפילה המכונה "מיסה". 4. התשובה – סקרמנט זה בא במטרה לכפר על חטאיו של האדם לאחר היטבלו. החטא נתפס כפגיעה באל ועם זאת גם בכנסייה. הוא נעשה בשלושה שלבים- שבירת הלב, וידוי וכפרה. זהו למעשה עונש זמני שניתן במקום עונש עולם. בשלב זה מגיעה האינדולגנציה (כתבי המחילה) – דרכה של הכנסייה לבטל את העונש או להמעיט מערכו וזאת על ידי תרומה לכנסייה. האינדולגנציה היוותה מקור הכנסה חשוב לכנסייה.
5. הסיכה האחרונה – אמצעי חסד להבראת הגוף ולסליחת עוונות . 6. כניסה למעמד הכוהנים – שם נמסר הכוח המורה מדור לדור . 7. נישואים – מייצגים את ההתחייבות גם כלפי הכנסייה.
5. הכנסייה – כל אלו מתקיימים דרך הכנסייה שהיא החברה הנוצרית ולה תורת האמת היחידה. מוסד זה ירד מן השמיים וייעודו להושיע כמה שיותר אנשים בעזרתם של הסקרמנטים.
הבדלים בין עיקרי האמונה הקתולית לבין עיקרי האמונה הפרוטסטנטית –
עיקריה של הדת הנוצרית היו שנויים במחלוקת בתקופת הרפורמציה הפרוטסטנטית. אל מולה עמדה הנצרות הפרוטסטנטית אשר חלקה על דרך פעולתה של הכנסייה ובשל כך מאוחר יותר גם הפכה לאחת מאויבותיה הגדולות של הכנסייה. לעומת הקתולים, באים וטוענים הפרוטסטנטים – כי כתבי הקודש הם המקור היחידי לכל ענייני הדת וכי גאולתו של האדם תלויה באלוהים בלבד ולא באף אדם אחר, גם אם הוא כהן. הפרוטסטנטים ובראשם מרטין לותר, רואים באמונה כמתנת חסד האלוהים. על פיהם כל חייו של הנוצרי הם בעצם מהלך בלתי פוסק של הכרת חטא והצדקה. הפרוטסטנטים מבקשים למצוא את כל האמת שבדברי האלוהים, דרך כתבי הקודש בלבד וללא התערבותם של אנשים צדיקים ויודעי דת למיניהם.
עיקרי דרישותיה של הפרוטסטנטיות היו – 1. להחזיר את תורות הכנסייה לטהרתן הקדומה. 2. לתת לאדם בטחון גאולה תוך אמונה בלבד, בלי התערבותו של כומר. 3. להיצמד לכתבי הקודש משום שהם המקור היחידי לענייני דת. 4. הגאולה תלויה באל בלבד ולא בזכויותיו של האדם או בהתערבותו של כהן.
גם בפרידסטינציה (תורת הגזירה הקדומה) ניכרות זווית ראיה שונות. על פי תורה זו אלוהים בוחר מראש אנשים לגאולה וישועה ואת השאר הוא משאיר לאבדן, זאת ללא קשר למעשיהם. גזירה זו עלולה לערער את יסודותיה של הכנסייה משום שזו נוהגת לפרוס בעצמה את מתנת החסד האלוהי ועל כן היא המתיקה את מידת הגזירה. לעומתה, מאמין לותר כי גזירה זו הינה עוד הוכחה לרחמיו של האל, שכן האדם אשר משועבד לחטא יכול להינצל בלי זכות לכך, בעזרת חסדי האל. הפרוטסטנטים דוחים את שבעת הסקרמנטים של הכנסייה אשר רואה עצמה רשאית לפרש כתבי קודש, ראייה אשר סותרת את אמונת הפרוטסטנטים הרואים באל ככוח היחידי. לותר דוחה את רוב הסקרמנטים על הסף משום שאינו מוצא להם סימוכין בכתבי הקודש ומעצם אמונתו כי עיקרה של הדת הינה באמונה ולא במעשים. הוא מקבל את אלו אשר בכוחם (לפי צו האלוהים כמובן) להעביר את החסד האלוהי למאמינים. אלו הם- הטבילה והאבכריסטיה. הטבילה משום שמחזקת את האמונה בהבטחת האלוהים ונותנת תחושת שייכות לדת. והאבכריסטיה משום שנותנת ל"לא מאמין" ליהנות מן האלמנטים הקדושים, על אף שלא יוכל ליהנות מהחסד אשר באלמנטים של הסעודה.
קלווין ו"הגזירה הקדומה" – את השקפתו של לותר לגבי הגזירה הקדומה, קיבל גם קלווין אך ניסח אותה ביתר חריפות – אצל קלווין הרעיון המרכזי הוא בדת, לטענתו הגורל נקבע מראש לפי רצונו של האל וללא כל קשר למעשים טובים, המעשים הטובים אינם סיבת הבחירה לגאולת האדם, להיפך – הבחירה בגאולה לאדם מסוים היא הסיבה למעשיו הטובים. הקלוויניסטים מאמינים לרוב כי נבחרו לגאולה והם מסתובבים מלאי שמחה ואושר.
צוינגלי והגזירה הקדומה – צוינגלי טוען שהאדם בכלל לא מוכשר לעשות מעשים טובים, כל פעולותיו של האדם, אם אין מקורן באמונה – חטאים הם! אבל – גם האמונה אינה רצונו של האדם, כי הוא נמשך בה על ידי רוח הקודש.
