דרכי הלחימה של היהודים בזמן הפתרון הסופי – סיכום

דרכי הלחימה של היהודים בזמן הפיתרון הסופי:

1. המרד בגטאות (ראה סיכום מורחב אודות המרידות בגטאות)
התנגדות באה לידי ביטוי במרידות בגטאות ובחלק ממחנות ההשמדה והצטרפות ללחימה הפרטיזנית.
הקריאה הראשונה למרד:
כרוז שהפיץ אבא קובנר, חבר תנועת "השומר הצעיר" בגטו ולינה בתחילת 1942. הכרוז חשף את מטרת הנאצים – חיסול העם היהודי וקרא להתקוממות "אל ניתן שיובילנו כצאן לטבח". בעקבות ההבנה והידיעה כי בורות הירי ביער פונאר הם אינם תופעה מקרית או מקומית, והגעת השמועות על מחנות ההשמדה, החלו לקום מחתרות בגטאות גם בגטאות רבים אחרים.

מדוע דווקא חברי תנועות הנוער ארגנו את המרידות?

• גילם הצעיר ללא קיבעון מחשבתי: הדור המבוגר לא האמין שקיימת אפשרות של רצח עם. לעומתם, הדור הצעיר שגדל תחת משטרים טוטליטריים היה מסוגל להפנים את התופעה. הצעירים היו מהפכניים ואידיאליסטים, והתחנכו על הקרבה ונתינה למען הכלל כדי להשתתף בבניית המולדת בארץ ישראל.
• ללא מחויבות למשפחה: לאחר שהופרדו ממשפחותיהם, לא היו להם מחויבויות וידעו כי התקוממותם לא תפגע בקרוביהם ויקיריהם מפני שהם אינם.
• תנועות מאורגנת עוד לפני הכניסה לגטאות: התנועות אורגנו במבנה היררכי המזכיר מבנה צבאי (מפקד, סגנים, חיילים, גדודים). הדבר אפשר להם התארגנות מהירה: הם הפעילו רשת ריגול של נשים בעלות מראה ארי ששימשו כקשריות ועברו ממחנה למחנה על מנת לשמור על הקשר בין המחנות ולהעביר מידע ותחמושת.
• הראשונים בהתנגדות לפני המלחמה: עוד לפני תחילת המלחמה לקח הנוער חלק פעיל בהתנגדות למשטר הנאצי כמו הברחת מזון והפצת ידיעות. היה טבעי שהם אלה שיובילו את ההתנגדות בנשק.

הדילמות שעמדו בפני חברי המחתרת:
• מקום הלחימה:
– מרד בתוך הגטאות: יהיה מזוהה כסמל למלחמתו הלאומית של העם היהודי. הלוחמה הפרטיזנית הייתה בשיתוף עם תנועות לא יהודיות ורק החזקים והבריאים, בעיקר הגברים, יוכלו לקחת חלק בלחימה.
– לחימה פרטיזנית: טענו כי מרד הוא התאבדות קולקטיבית. אין כל סיכוי להגן על הגטו באמצעות מרד ואין סיכויי הצלחה.
• עיתוי הלחימה והמצב בחזיתות:
– מרד בתוך הגטאות: התקיים כשהגרמנים הגיעו לחסל את הגטו. עמדה בפניהם הדילמה האם מדובר באקציה האחרונה ולפתוח במרד שיחיש את חיסול הגטו, או לחכות כי קיים סיכוי שבינתיים תסתיים המלחמה. ידיעות שהגיעו בהמשך על תבוסת הגרמנים בחזיתות השונות עודדו את היהודים ונטעו בהם תקווה כי סיום המלחמה קרב ולכן אין צורך לפתוח במרד.
– לחימה פרטיזנית: העדיפו לברוח מהגטו כל עוד מצבם הגופני טוב כדי שיוכלו להצטרף ללחימה ולשרוד ביערות לאורך זמן.
• אחריות קולקטיבית:
הגרמנים נהגו בשיטה של אחריות וענישה קולקטיבית., רבים מתושבי הגטו נענשו בעקבות מעשיהם של יחידם. הייתה זו שאלה מוסרית עבור חברי המחתרות: האם מותר להם לסכן את הגטו כולו בעצם הקמת תנועות התנגדות ולמרות.
• מטרת הלחימה:
שתי הקבוצות רצו להביע מחאה כנגד מכונת ההשמדה הנאצית ולנקום את נקמת משפחותיהם וכלל הדם היהודי שנשפך.
– מרד בתוך הגטאות: ידעו כי הסיכוי להצלחה הוא אפסי. המרד היה עבור כבוד עמם, מוות בכבוד, מימוש זכותם לבחור להתנגד באופן אקטיבי ולא ללכת כצאן לטבח.
– לחימה פרטיזנית: לנגד עיניהם עמדו גם סיכוי ההצלחה שהיוו דחף לבריחה מהגטו והצטרפות ללוחמה הפרטיזנית.

הקשיים בדרכה של תנועת ההתנגדות היהודית:

• זירת הלחימה: הגטו היה קטן ונתון תחת שמירה קפדנית. הדבר השפיע על היכולת לארגן מרד גדול, זמן הלחימה היה מוגבל ולא היה סיכוי לנצח בקרב או אפילו להישאר בחיים.
• מתנגדים למחתרות מתוך הגטאות – היעדר תמיכה בקרב ההנהגה: מרבית המחתרות של העמים קיבלו תמיכה ממשלותיהם הגולות ומאוכלוסיית מדינתם. לעומתם, לצעירים היהודים לא הייתה תמיכה בקרב אנשי הגטו, בעיקר אנשי היודנראט והמשטרה היהודית. בנוסף, חלק נרחב מהאוכלוסיה פחד מהענישה הקולקטיבית וראה בפעילות סכנה אישית לסיכויים להינצל ולא סייע למחתרות.
• מחסור בנשק ובידע צבאי ומודיעיני: קניית נשקים בסכום מופרז תוך סיכון להלשנה ומעט פריטים למסחר עבור הנשק. חלק מהנשק יוצר בבתי מלאכה זעירים בתוך הגטאות והחלק האחר הוכנס לשטח הגטו תוך סיכון רב. רק מעטים ידעו לתפעל את הנשק ועברו אימונים במחנות. בנוסף, לא היה להם מידע מודיעיני שיסייע בארגון המרד.
• הקשר עם המחתרת הפולנית: בפולין פעלו שתי מחתרות: "המחתרת הלאומית" שביקשה לדחות את פעילותה עד להחלשות גרמניה וברית המועצות והסתייגה ממרד יהודי. לעומתה, "המחתרת הקומוניסטית" בפולין תמכה במרד היהודי, אך כוחה היה דל. במקומות אחרים האוכלוסיה המקומית שיתפה פעולה עם הנאצים, וליהודים לא היה איך להיעזר בהם.
• מכשול המסורת: במזרח אירופה יהודים רבים השתייכו לזרם החרדי. הם האמינו כי משמעות הגבורה היא הקרבה למען הדת. לכן הם לא הצטרפו לתנועות הנוער המחתרתיות שנוהלו בעיקר ע"י תנועות ציוניות.

מטרת הלחימה בגטאות:

• "למען שלוש שורות בהיסטוריה": ביטוי שהוטמע ע"י מחתרת החלוץ הלוחם בגטו קראקוב. המטרה במרד היא להיזכר כלוחמים ולשמש מופת ודוגמא לדורות הבאים.
• מוות בכבוד – "לא נלך כצאן לטבח": הוכחה כי היהודים אינם נכנעים בקלות וגם בדרכם האחרונה הם נלחמים.
• נקמה בגרמנים: על מעשים כלפי היהודי ואף באופן אישי כלפי האבל שנעשה למשפחות המרודים.
• מימוש רעיונות אידיאולוגים של חברי תנועות הנוער הציוניות: המרד נשען על גבורת לוחמים מהעבר ההיסטורי של העם היהודי ושימש דוגמא ומופת לחברי התנועה.

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי