הדילמות של היודנראט בזמן ביצוע הפיתרון הסופי – סיכום

מנהיגי היודנראט היהודים בגטאות עמדו בפני מספר דילמות קשות בזמן הפתרון הסופי.

דילמות של היודנראט עד לתחילת הפיתרון הסופי:

1. האם ועד כמה לשתף פעולה עם הוראות הגרמנים תוך מחשבה על תוצאת שיתוף הפעולה.
2. האם לאפשר פעילות של ארגונים נוספים בגטו, שפעילותם נאסרה ע"י הנאצים (תנועות נוער, ועדי בתים וכו').

ארבעת דפוסי ההתנהגות העיקריים של היודנראט:

1. הסתייגות משיתוף פעולה גם הגרמנים החל מהשלב הראשון של גזל רכוש וגזירות כלכליות.
2. עד קצה גבול היכולת החומרית – התנגדות מוחלטת לדרישה למסור אנשים לידי הנאצים.
3. הצלת חלקים מהאוכלוסייה – השלמה עם פגיעה בחלק מהאוכלוסיה היהודית על מנת להציל אחרים.
4. שיתוף פעולה מלא עם הנאצים – מתוך תקווה לרווח ולהצלה אישית להם ולמשפחותיהם.

הדילמות של היודנראט בעת ביצוע הפיתרון הסופי:

1. האם וכיצד לבצע את הוראות הגרמנים בתקופת השילוחים?
חברי היודנראט ידעו ש"שילוח לישוב מחדש במזרח" משמעותו השמדה.
א. התנגדות ללקיחת חלק ברצח בני עמם ולשחק בתפקיד "אלוהים". היו שבחרו להתפטר ונשלחו בעצמם למחנות ההשמדה, או להתאבד.
– יו"ר היודנראט בגטו ורשה, אדם צ'רניאקוב – עם התפשטות השמועות על השילוח לטרבלינקה, ביקש אישור מיוחד להכחיש אותן. כשנמסרה לו פקודת השילוח, שבינתיים תציל חלק מהאוכלוסיה, עבד מול הגרמנים על מנת להגדיל את חוג המוגנים. אך בערב בו התבקש להעמיד 6,000 מיהודי הגטו לשילוח למחרת, הבין את תמונת המצב והתאבד.
ב. הצלת חלק מתושבי הגטו שחייבה את ראשי היודנראט לקבל החלטה את מי לשלוח ראשונים: ילדים, זקנים או חולים (כל מי שאינו מועיל לגטו).
– יו"ר היודנראט בגטו לודז', חיים רומקובסקי – גטו לודז' היה אחד מהגטאות החיוניים ביותר עבור הגרמנים ומנה למעלה מ-200 אלף איש. כשנצטווה לשלוח 20,000 יהודים מעל גיל 65 ומתחת לגיל 10, פנה רומקובסקי לתושבי הגטו וקרא להורים לשלוח את ילדיהם בטענה כי הם אינם עובדים ולכן לא יוכלו להינצל ואמר כי "מוכרחים לקטוע איברים כדי להציל את הגוף". הוא קיווה כי השילוח יאפשר לגטו להשיג עוד זמן עד לניצחון בעלות הברית.

2. "עבודה למען הצלה" – האם להמשיך ולקיים גטו יצרני ומועיל?
   א. החלטה להמשיך ולהיות גטו יצרני ומועיל למרות שהדבר עוזר למאמץ המלחמתי של גרמניה, מתוך מטרה "לדחיית הקץ", ולחכות עד שבעלות הברית יביסו את גרמניה
   – יו"ר היודנראט בגטו לודז', חיים רומקובסקי
   ב. הפסקת העבודה היצרנית של הגטו והתנגדות לספק רשימות יהודים לשילוחים.
   – גטו קובנה – על חברי היודנראט נגזר לחלק 5,000 תעודות לבנות לבעלי המלאכה ולמשפחותיהם מתוך 24,000 תושבי הגטו. כשהבינו כי רק בעלי התעודות ינצלו, הועלה הרעיון להחזיר את התעודות לגרמנים. אלפי אנשים התקהלו סביב משרדי היודנראט וטענו כי אין להם זכות לשלול מבעלי המלאכה את ההזדמנות להינצל, והתעודות חולקו. מספר ימים לאחר מכן בוצעה האקציה וחסרי התעודות נשלחו למחנות ההשמדה.
3. טרם ידיעתם של כל יהודי הגטו על ההשמדה, התלבטו חברי היודנראט האם לשתף את ציבור הגטו בידיעותיהם על ההשמדה ומה משמעות השילוח ליישוב מחדש במזרח.
   4. כיצד להתייחס לארגוני המחתרות ולמאבק בגרמנים?
   א. שיתוף פעולה עם המחתרות – למרות החשש ששיתוף הפעולה של היודנראט עם המחתרות יביא לחיסול הגטו, היו שבחרו להעלים עין מהארגונים השונים, למסור נתונים כוזבים לגרמנים על מנת להסתיר את הבורחים ואף להשתתף בארגון המרידות.
   • יו"ר היודנראט בגטו טוצ'ין (אוקראינה), גצל שוורצמן – היה יו"ר היודנראט וממארגני המחתרת הלוחמת בגטו. בעקבות ידיעות על חיסול גטו רובנה, התארגנו יו"ר היודנראט וסגנו להתקוממות. הם אספו נשק וחומרים דליקים להצתת בתי הגטו וארגנו קבוצות לוחמים וציידו אותם בתחמושת. כשהגיעו שוטרים גרמנים ואוקראינים וכיתרו את הגטו וירו עליו, השיבו אנשי המחתרת באש, שרפו את הגטו וביתי הכנסת (ששמשו מחסנים לגרמנים) והגדר נפרצה. כ-2.000 מתושבי הגטו נמלטו ליערות וכ-1,000 נרצחו במהלך המרד. מחצית מהבורחים נתפסו בשלושת הימים לאחר מכן ונרצחו, וכ-300 נשים וילדים שלא הצליחו להסתדר ביערות חזרו לטוצ'ין ונרצחו שם. מספר ימים לאחר מכן, התייצבו שוורצמן וסגנו והסגירו עצמם כמארגני המרד. לבקשתם, הם נרצחו ונקברו בבית העלמין היהודי. כשהעיר שוחררה בידי הצבא האדום, רק כ-20 מיהודי הגטו נותרו בחיים. האחרים מתו, נרדפו ע"י המקומיים או מתו בקרבות הפרטיזנים.
   ב. חברי היודנראט ראו במחתרות הודאה בחולשת מנהיגותם והודאה בקיומה של מנהיגות מחתרתית. הם חששו כי פעילות המחתרות תביא לחיסול הגטו. לעיתים אך החליטו להלשין על המחתרות לגרמנים (יעקב גנס, גטו וילנה).
   • יו"ר היודנראט בגטו וילנה, יעקב גנס – אנשי היודנראט הודיעו לצעירי המחתרת שיסגירו אותם לגרמנים. כאשר 100 צעירים ברחו בחשאי מהגטו, נאם יעקב גנס ואמר כי הוא קצין לשעבר ויתקבל בזרועות פתוחות אצל המורדים, אך אם היה במקום מפקד הגסטאפו, היה מחסל את הגטו מפני שמספק כוח אדם לפרטיזנים.
   • במקרה נוסף בגטו וילנה, קבוצה מחתרתית של יהודים קומוניסטים ברחה ליערות ונתפסה ע"י הגרמנים, חלקם נפלו בקרב נגדם וחלקם הוצאו להורג. מפקד הגסטאפו דרש אחריות קולקטיבית למקרה: משפחת הבורח תוצא להורג, אם לא תמצא יהרגו את מי שגר בביתו, ואם גם הם לא ימצאו יהרגו את כל האנשים המתגוררים בבנין. בנוסף, בעת היציאה לעבודה חולקו האסירים לעשיריות, ונאמר להם כי על כל התנגדות או ניסיון בריחה יהרגו עשירייה שלמה. בתקרית נהרגו 32 מיהודי הגטו. בעיתון היודנראט נכתב כי הדם השפוך הוא באחריות אנשי המחתרת מפני שבריחתם מסכנת את קיום הגטו ואת חיי יקיריהם.
   בחשבון היסטורי, מתברר כי שיתוף הפעולה או חוסר שיתוף הפעולה לא שינה את התוצאה הסופית, מפני שבסופו של דבר כל הגטאות חוסלו, וגם מרבית מאנשי המשטרה היהודית והיודנראט הוצאו להורג.

ראו גם: הדילמות של היודנראט

מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה