יודנראט = מועצת יהודים או מועצת זקנים. הפקודה על הקמת יודנראט בכל קהילה יהודית (גם מחוץ לגטאות) התקבלה באיגרת הבזק של היידריך ועפ"י הנחייה של מושל הגנרל גוברמן, ד"ר הנס פרנק.
מאפייני היודנראט בגטאות
א. מספרם לא יעלה על 24 חברים בעלי השפעה. תחילה נבחרו או מונו מנהיגים ואנשי ציבור מתוך הקהילות, ובגטאות מסוימים מונו תוך איום על חייהם. היו שסירבו לשתף פעולה עם הנאצים, אחרים שראו בתפקיד אופציה והזדמנות לשפר את חיי היהודים בגטו ואחרים הסכימו משיקולי תועלת אישית.
ב. נשיאה באחריות אישית לביצוע פקודות הנאצים: משימתם הראשונה הייתה לערוך מפקד עפ"י קריטריונים של גיל, מקצוע ומין ולדאוג להעברתם ולשיכונם של היהודים מהקהילות הקטנות לתחומי הגטו.
ג. מדיניות ומעמד היודנראט: מדיניות הנאצים כלפי היודנראט לא תמיד הייתה אחידה, ובהתאם לכך גם מעמדם היה שונה בכל מקום.
הסיבות להקמת יודנראט:
א. מבטיח ביצוע יעיל של המדיניות הנאצית תוך חיסכון בכוח אדם גרמני.
ב. צמצום החיכוך בין הנאצים ליהודים (בהתאם לאידיאולוגיה הנאצית).
ג. לתת ליהודים תחושה כי הם מנהלים את הגטו בעצמם.
ד. הקמת חוליה המקשרת בין הציבור היהודי לשלטון הנאצי (שאלות על אסירים, רכוש וכו').
תפקידי היודנראט עבור הגרמנים:
• העברת היהודים ממקומות מגוריהם לשטח הגטו ושיכונם שם.
• עריכת מפקד עפ"י גיל, מין ומקצוע לצרכי הגרמנים, לשליחה לעבודות כפייה ולחלוקת מזון.
• החרמת רכוש שהועבר לידי הגרמנים.
• ביצוע חלוקת הטלאי הצהוב.
• מתווכים בין הנאצים לבין יהודים תושבי הגטו.
• עם תחילת השילוחים – סיפוק רשימות היהודים הנשלחים להשמדה. הדבר העלה דילמות רבות בפני חבריי היודנראט:
– האם לסרב או לציית? הנאצים יוכלו להחליף את ראש היודנראט באחד אכזרי יותר. כ-80% מראשי היודנראט הוחלפו בתחילת האקציות או במהלכן.
– כיצד להשתמש בכוח? למי להעניק מזון ותרופות, לצעירים חולים או זקנים.
– "העבודה כהצלה" – להמשיך להיות גטו יצרני ומועיל, למרות שהדבר עוזר למאמץ המלחמתי של גרמניה, על מנת למשוך זמן. בשלב ההשמדה, היה ברור כי עבודה היא רק דחיית הקץ.
תפקידי היודנראט עבור היהודים:
א. דיור: שיכון ומציאת קורת גג לכל היהודים שהועברו לגטו.
ב. מזון: חלוקת המזון שהוקצב ע"י הגרמנים עפ"י הרשימות שסופקו (פעמים רבות היו הרשימות מזויפות). מפני שהמנות היו זעומות, קנו חברי היודנראט מזון או שיתפו פעולה עם מבריחי מזון. במקביל, נפתחו מטבחים ציבוריים וחולק אוכל עפ"י כרטיסי מזון.
ג. בריאות: הרעב, הצפיפות, הקור והיעדר תנאי תברואה גרמו להתפרצות מחלות ומגיפות. חברי היודנראט גיסו תרומות, הקימו מרפאות ובתי חולים וגיסו רופאים ואחריות לעבודה. תרופות נקנו או הוברחו לתחומי הגטו. בגטו לודז' היו חמישה בתי חולים ומרפאות (אחת לנשים בהריון).
ד. פעולות סעד ומוסדות ציבור: בעידוד חברי היודנראט התקיימו פעילויות תרבותיות שונות, הופעלו בתי יתומים ובתי ספר יסודיים שהמשטר הנאצי אפשר לפתוח בתחילת המלחמה. ברווחים השתמשו לפעולת סעד ורווחה ואף נפתחו מטבחים ציבוריים לנזקקים.
ה. "עבודה למען הצהלה": התפיסה כי ככול שהגטו יעיל יותר עבור הגרמנים כך לא יחסלו אותו. לכן הוקמו ע"י היודנראט בתי מלאכה ותעשייה (טקסטיל, הנעלה וכו'). העובדים קיבלו מנת מזון גדולה יותר. בהמשך אף הוקמה לשכת עבודה, ונוצר שיתוף אינטרסים עם הגרמנים, מה שהביא להגדלת מספר בתי המלאכה. מלבד להישרדות הגטו, הדבר אפשר לייצר סחורות, להבריחן ולהכניס לתחומי הגטו מזון.
ו. המשטרה היהודית: הגרמנים הורו על הקמת המשטרה היהודית על מנת להבטיח את שיתוף הפעולה של יהודי הגטו. תפקידה היה שמירה על הסדר הציבורי, איסוף אנשים לעבודות כפייה, גבית כנסות ומסים וחטיפת אנשים לגירוש. הם היו זרוע של היודנראט בגטאות ובתמורה קיבלו הטבות, לדוגמא חסינות מפני גירוש להם ולמשפחותיהם ומזון נוסף.
ראו גם: תפקידי היודנראט, הדילמות של היודנראט, היהודים בפולין בימי הכיבוש הנאצי עד לתחילת ביצוע הפיתרון הסופי.
מתוך: סיכומים לבגרות בהיסטוריה / נאציזם, מלחמת העולם השניה והשואה / המלחמה העולמית והפתרון הסופי / השואה
